התמונה שנחרתה בזיכרוני מהיומיים הראשונים של משפט נתניהו, היא מהיום השני של עדותו. נתניהו נכנס לאולם בית המשפט המחוזי בתל–אביב, וכרגיל חיכתה לו להקת המעודדות, כשהפעם ביניהם היה לא פחות משר החינוך, יואב קיש.
קיש מנופף לשלום למצלמה במשפט נתניהו
(צילום: קונטקט )
מסתבר שהפרסומים על כך שהירידה בציונים במתמטיקה ובמדעים בישראל היא החדה ביותר בקרב מדינות ה-OECD לא ריתקו אותו למשרדו כמתבקש, ובלי בושה או מודעות עצמית הוא התייצב בבית המשפט כדי להניף יד לנתניהו. וכדי לוודא שראש הממשלה לא החמיץ את הימצאותו באולם, הניף אותה שוב, מנסה לתפוס את מבטו, לראות שהוא אכן זוהה ונרשם בפנקס הסודי של משפחת נתניהו.
עמידתו המטופשת, זקוף עם היד מונפת למעלה, כאומרת: "היי ביבי, אני כאן, תראה אותי", הזכירה לי ביקור בדיסנילנד, כשבכניסה עמד פסל גדול של מיקי מאוס, מניף את ידו אל על באותה תנועה בדיוק של המיקי מאוס המקומי שלנו.
אבל מסתבר שיש אפילו נמוך מזה, ואת זה עשה שר החינוך כשצייץ ברשתות שבדרך לבית המשפט עבר בכיכר החטופים. וואלה? עד לשם הרחקת כדי למרק את המצפון - חמש דקות הליכה מבית המשפט? מה חשבת לעצמך, שלעשות "ויש" בכיכר הכי עצובה במדינה יכפר על התייצבותך בבית המשפט כדי לתמוך בנאשם בפלילים שמרסק את המדינה?
אבל קיש הוא רק דוגמה, טובה, מוכרחים להודות, לשלטון הרקוב הזה. אנשים שממלאים משרות שמידת ההתאמה שלהם אליהן אפסית, שהיעילות שלהם מבחינת נתניהו היא בכך שהם משרתים אותו, מתרפסים לפניו, נמצאים איפה שצריך אותם. אלה שמבטיהם מתרוצצים בחוסר שקט אחריו, מבטים של אנשים מכורים. ביניהם, למרבה הבחילה, יו"ר הכנסת. רק תחשבו על הפריים הזה שמסתובב בעולם: יו"ר כנסת ישראל, שאמור לייצג את כל תושבי המדינה, נדבק לנתניהו כאילו היה אחרון חברי המרכז.
דרייפוס הנרדף זהו קו טוב מול הבייס
מהעדות של היומיים הראשונים, אין מה להיות מופתעים. הקו שנתניהו נוקט בו הוא הקו הרגיל של "אני מאשים". דרייפוס הנרדף זהו קו טוב מול הבייס, אלא שנתניהו לא עומד עכשיו מולם. הוא עומד מול מי שיחרוץ את גורלו, וספק אם הטיעונים שמתאימים לבייס עוברים אותם. בצד כישרון המשחק שלו, לנתניהו יש כוחות אוטוסוגסטיים מופלאים. הוא יכול להגיד שהוא עושה משהו מסיבה טקטית, ואחרי שבועיים לטעון שזה אותנטי לגמרי, מה פתאום טקטי. בשבועיים שחלפו הוא שיכנע את עצמו שזה הדבר הנכון לעשות. הוא באמת מאמין שהוא קורבן. האמונה הפנימית שלו היא שהוא נועד להציל את מדינת ישראל, ובשביל זה הוא מוכן לוותר על תענוגות העולם. הרי יכול היה להיות עשיר מופלג אם לא היה מיועד לתפקיד המשיח, אבל המדינה, כפוית הטובה, במקום להודות לו סופרת לו את הסיגרים והשמפניות.
נתניהו מאמין שהוא קורבן. האמונה הפנימית שלו היא שהוא נועד להציל את מדינת ישראל, ובשביל זה הוא מוכן לוותר על תענוגות העולם. הרי יכול היה להיות עשיר מופלג אם לא היה מיועד לתפקיד המשיח, אבל המדינה במקום להודות לו סופרת לו את הסיגרים והשמפניות
הוא תמיד מחפש אויב פנימי שרודף אותו, אבל בעצם זה לא אותו, אלא את הליכוד, את הימין. זו דרכו ליצור הזדהות בינו לבין אנשים שאין לו שום דבר משותף איתם וליצור תחושה שהוא נלחם בשבילם. מרגע שהוגש כתב האישום "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו", היה ברור שנפתחה "מלחמת נתניהו נגד מדינת ישראל". קודם מכפישים את התקשורת, אח"כ את המשטרה, אח"כ את הפרקליטות, את היועץ המשפטי לממשלה, את בית המשפט המחוזי, ולבסוף את העליון.
השבוע נכנסה דמות חדשה לסדרה הוותיקה "אלה הם חיינו". שרה נתניהו. היחס המועדף שקיבלו ב"וואלה", המעורבות של הנתניהוז באתר, זה הכל שרה. הוא לא ידע, לא שמע, הקשר היה בינה לבין אלוביץ', הוא בקושי מכיר אותו, הוא הרי עובד 17, 18 שעות ביום, הוא בקושי רואה את רעייתו, רק דקות ספורות ביום.
מוכרחים להודות שזה שופך אור חדש על עדותו של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, שסיפר שמצא פעם את שרה בבלפור כשבא לדבר עם נתניהו בעניינים סודיים ביותר, ונתניהו סירב להוציאה כי היא "אשת הסוד שלו".
מסתבר שאפשר להפוך לאשת סוד גם בישראל כשמתראים כמה דקות ביום.
SAY NO MORE
אבל מה שטילטל אותי במיוחד השבוע היה דווקא חוק שאישרה הכנסת, שנועד לכאורה לסייע למשטרה להיאבק בארגוני פשיעה, אבל זה כנראה נכון רק אם הציבור הישראלי נחשב ארגון פשיעה, בעיקר זה המכונה שמאל פרוגרסיבי.
החוק, שעבר קריאה שנייה ושלישית, יאפשר למשטרה לבקש מבית המשפט להטיל מגבלות על אזרחים על סמך מידע מודיעיני ללא הליך משפטי. למשל, יאפשר החוק להוציא צו שיאסור על אדם לצאת מביתו או לעזוב את הארץ. ההצעה כוללת גם נושאים "שוליים" כמו קיום קשר בע"פ או בכתב עם אנשים מסוימים, הגבלה של נהיגה ושימוש באינטרנט. את ההצעה יזם ח"כ צביקה פוגל מעוצמה יהודית, שעל זה נאמר: SAY NO MORE.
ביקשתי להבין אם אני מזועזעת שלא בצדק, או שאולי השחילו לנו עוד חוק מקולקציית החוקים שמטרתה להפוך אותנו למדינה אחרת. שאלתי עו"ד מוביל מה דעתו על החוק.
לדעתו, החוק נועד לתת כלי נוסף למשטרה, קצת בדומה למה שנעשה באמצעות צווי מעצר מנהליים, המוצאים ללא משפט ומבלי שהצד הנפגע רואה את החומר הקיים נגדו. צווים אלה, אמר, מוגבלים ללוחמה בטרור, למרות שיהודים כנראה סובלים מהם פחות. נראה שמנסים לייצר כאן כלי מגביל שיובל בהתחלה במגזר הערבי ויסייע בלחימה בפשיעה שם.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי לדבריו, כל פעולה מסוג זה היא פגיעה מהותית בזכויות אזרח ולכן ניסו למתן אותה, כשניתן שיקול דעת ליועץ המשפטי לממשלה בכל הקשור להפעלתה. כמובן, אמר, שבשינויים קלים ניתן להפוך חוק זה לשטאזי ים-תיכוני, או ע"י היועץ המשפטי הבא, שמן הסתם יהיה בשר מבשרו של המחנה הימני הפשיסטי.
שאלתי, האם יש מצב שהחוק ייפסל במלואו?
השאלה, אמר, כמה מנגנוני הגנה יהיו בו, כמו אורך המעצר, סוגי ההרחקה והגבלתם הטריטוריאלית. לכן, אני צופה להתערבות, אבל מתקשה לראות פסילה מלאה.
הבנתם? שטאזי ים-תיכוני.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.12.24
