משיחות אחרונות עם בכירי מערכת הביטחון עולה תמונה מדאיגה: הובסנו. הובסנו בסוריה, בלבנון, באיראן, וקל וחומר הובסנו בעזה. בשל שרשרת התבוסות האלו החמיר ביותר מצבנו הביטחוני, ולכן אין מנוס מהגדלה רבה של תקציבי הביטחון בשנים הקרובות. בגלל נפילת משטר אסד ונפילת חיזבאללה ונפילת חמאס והמכות שספגה איראן, ישראל חייבת - חייבת! להוסיף לפחות 30 מיליארד שקל בשנה לתקציב הביטחון המורחב גם כך. לא להסתפק בתוספת שנתית של 20 מיליארד שקל בלבד, עליה התכוונה להמליץ ועדת נגל הבוחנת את צורכי צה"ל. "האופק", אומר בכיר בצמרת הצבא, "נהיה רק יותר קודר ומסוכן", ולפיכך "על ראש ממשלה הצופה פני עתיד להטיל את מלוא כובד משקלו למען הגדלה מסיבית של הוצאות הביטחון".
קטונתי מלקבוע האם עמדה זו משקפת חרדה אמיתית, או שהיא בעיקר אמצעי להשגת מטרה ולהכנת דעת הקהל לקראת תקציבי ביטחון גדלים וגדלים. בכל מקרה, העמדה תמוהה ואף אבסורדית: שורה ארוכה מאוד של סיכונים ביטחוניים שריחפו שנים על גבי שנים מעל ראשה של מדינת ישראל, הוסרה בחודשים שחלפו. כמו אבני דומינו הופלו ונפלו בזה אחר זה האויבים הגדולים. מעט מאוד נותר מחמאס בדרום, מחיזבאללה בצפון, מצבא אסד בסוריה, מנוכחות רוסית כבדה באזורנו ומהגנה אווירית באיראן. התמורות החיוביות האלו ואחרות מאפשרות לישראל להתכנס בשנים הקרובות לתקציבי ביטחון הרבה יותר מרוסנים, ולהפנות משאבים נוספים לצרכים אזרחיים חיוניים שהוזנחו - מהשכלה ורווחה ועד לבריאות ותשתיות.
אלא שבמקום ליהנות מההישגים, מערכת הביטחון ושלל דובריה הרשמיים והלא-רשמיים משמיעים את אותה מנטרה של הפחדה גוברת. המורדים בסוריה ניצחו? הם ג'יהאדיסטים מסוכנים במיוחד, ובכלל, אויב מוכר עדיף על פני אויב חדש. צמרת חמאס חוסלה? היעדר מנהיגות בעזה יקשה על הסכם להפסקת אש והסדרת השליטה ברצועה. נסראללה ועמיתיו כבר אינם בין החיים? חיסולם רק ידרבן את מחליפיהם לחפש נקמה מהדהדת. ציר הרשע השיעי פורק? ציר הטרור הסוני אכזרי ממנו. מדיניות החוץ והביטחון של איראן על הקרשים? מנהיגיה יזרזו את הפריצה לעבר הנשק הגרעיני וישקלו ברצינות להשתמש בו.
מתפיסה סופר-פסימית ניתן להסיק שתי מסקנות. הראשונה מעשית: להתאים את צה"ל, את המוסד ואת שב"כ למציאות המצמררת החדשה על ידי הגדלה מסיבית בתקציביהם. השנייה מדינית: הסדרים של נורמליזציה ושלום עם הסביבה הערבית ירדו מהפרק. ניצחונות ישראל דווקא הרחיקו אותם לשנות דור. נחיה כאן על חרבנו, ועליה בלבד. כל הטוען ההפך חי באשליות ומפיצן.
השאלה שעל הפרק היא, האם תוחלת הסיכונים הביטחוניים ובמיוחד ההסתברות שיתממשו במציאות הגיאו-פוליטית החדשה עלתה - או ירדה?
אינני מאשים, חלילה, אף אחד ביצירה מלאכותית של סיכונים. החששות ממשיים ונכונה הדרישה לקחת אותם בחשבון ולהכין אליהם את המערכות הביטחוניות. אבל השאלה שעל הפרק היא, האם תוחלת הסיכונים הביטחוניים ובמיוחד ההסתברות שיתממשו במציאות הגיאו-פוליטית החדשה עלתה - או ירדה?
מאוד לא סביר להניח שהיא עלתה. מאוד סביר להניח שהיא ירדה, ובהרבה. לכן זהו הזמן לשנות את הדיסקט האסטרטגי במערכת הביטחון, בממשלה ובמדינה. תמונת הניצחון האמיתית לא מצויה בחלומות האימפריאליים - היקרים בנפש ובכסף - של פריסת צה"ל מציר פילדלפי ועד ציר הליטני וציר החרמון הסורי. קונסוליה ישראלית בדמשק, בביירות ובריאד, חידוש טיסות בין נתב"ג לטהרן ומאמץ בינלאומי ובין-ערבי לשיקום החיים האזרחיים ברצועת עזה, אלו תהיינה תמונות ניצחוננו ההיסטורי.
ההישגים הצבאיים האדירים של ישראל יצרו הזדמנות מדינית שאין להחמיצה. הבחירה לא רק בידינו, אבל במידה לא מבוטלת היא כן בידינו. אל תהלכו עלינו אימים ואל תוותרו עליה.
