"איפה היה מטען? מי ירה במי? מי שם את הפצצה?" - אלה לא שאלות שנשאלו בחקירת משטרה או במהלך משפט פלילי, אלא שאלות שילדים קטנים שאלו את אביהם, ע', אחרי בית הספר. "ילד לא אמור להיתקל בילדות שלו בדברים כאלה", מסביר ע', אבא לשלושה שמפחד יותר מכל דבר אחר מההשלכות של הפשיעה בחברה הערבית על ילדיו.
"הילדים שלי נולדו בתקופה שהפשיעה התגברה. הם כל הזמן מתמודדים עם מתח ואי-ודאות. אנחנו מנסים להרחיק אותם מכל מה שמרחש, אבל זה לא אפשרי. זה מחלחל לשיח היומיומי שלהם", שיתף.
המציאות האלימה
"אני מוצא את עצמי כהורה צריך להסביר להם כל הזמן שזה לא בסדר, שזה לא אמור להיות. אבל הם לא מכירים שום דבר אחר", הסביר. "אני תוהה כשהם יגדלו מה יהיה בסדר מבחינתם. איך אני אמור להסביר להם על זה שחפים מפשע נרצחים, כשאפילו אני לא מבין את זה? אנחנו אנשים נורמטיביים, עובדים, מלומדים. אנחנו אמורים לחיות חיים טובים. אבל אני מפחד שהילד שלי יצא לשחק, או ילך למכולת. אני מפחד שהוא ימות".
המציאות האלימה, כך הוא מספר, מחלחלת גם למסגרות החינוך. "יש כיום בני נוער שעושים פרוטקשן לילדים בבתי הספר. ילדים שגובים כסף מילדים אחרים כדי לשחק במגרש או לקנות במכולת. הצוות לא מעז להתעסק בדברים האלה כי ירו לעבר הבית שלהם. גם ההורים מפחדים, אז הילדים עומדים לבד מול זה. המשטרה אינה כתובת, מוסדות המדינה לא כתובת. אז מה אנחנו אמורים לעשות?".
השאלות שלו נותרות ללא תשובות, ומשאירות אחריהן דאגות רבות לעתיד לבוא. "את התוצאות נראה כשהם יגדלו", הוא אומר. "איזה עתיד יש לילדים שלנו? זו הפקרה שזועקת לשמיים. אני אדם שומר חוק, משלם מיסים, ואני חי במציאות שהילדים שלי נמצאים בסכנה יומיומית".
נהרגים ומתייתמים
המציאות שמתאר ע' פוגשת משפחות רבות בחברה הערבית תחת הפשיעה המשתוללת. דוח חדש של מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות, שעוסק בפשיעה בקרב בני נוער בחברה הערבית בישראל, מבקש להציג את תמונת המצב המטרידה הזו: "בין השנים 2024-2019 נרצחו 71 נערים וילדים מתחת לגיל 18, מתוכם 12 קורבנות נוספו מתחילת השנה עד חודש יולי", נכתב. "חלקם בטעות וחלקם בכוונה תחילה, על רקע פעילות עבריינית או נקמה. כ-70% מהנרצחים בחברה הערבית בעשור האחרון נרצחו על רקע סכסוכים בין ארגוני פשיעה. גורם במשרד הרווחה דיווח לנו על יותר מ-1,500 יתומים בעקבות רציחות בחברה הערבית בין השנים 2022-2012".
כותבי הדוח מסבירים כי אחת הסיבות העיקריות להתעצמות הפשיעה המאורגנת היא היעדר אכיפה וכוח הרתעה, ואי-הגשת כתבי אישום נגד רוצחים או עבריינים. "אחוז תיקי הרצח המפוענחים, למשל, עומד על 12% השנה", נכתב. "האלימות בחברה שלנו הפכה לנורמה יומיומית ונראית בבתי מגורים, בחנויות, ברחובות, בבתי הספר ובגינות הציבוריות. בשנים האחרונות נרשמה גם עלייה מדאיגה במספר מקרי האלימות, ההידרדרות לעבריינות והמעורבות בפשיעה המאורגנת בקרב בני נוער ערבים. תופעות אלו אינן נובעות מרצף אירועים מקריים, אלא משקפות תהליכים חברתיים, כלכליים וחינוכיים עמוקים".
ההשלכה על בני הנוער מטרידה במיוחד: "בני נוער החיים בסביבת כנופיות נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות של בעיות נפשיות כמו דיכאון, חרדה ופוסט-טראומה. בנוסף, הם חווים לחץ חברתי להצטרף לכנופיות, דבר שעלול להוביל לחוויות טראומטיות ולבעיות נפשיות נוספות, במיוחד כאשר הם מעורבים בפעילויות אלימות או חווים אלימות בעצמם. הפחד מהכנופיות ומהאלימות שהן גורמות מוביל להתרחקות חברתית אצל רבים מבני הנוער בחברה הערבית, והם נמנעים לצאת מהבית או להשתתף בפעילויות חברתיות".
5 צפייה בגלריה
"נערים חשופים ללחץ חברתי להצטרף לכנופיות". רכב שניזוק מירי בדליית אל-כרמל
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א)
מידרדרים לפשע
מהדוח עולה כי בשנים האחרונות נצפית עלייה מדאיגה במעורבות בני נוער מהחברה הערבית בפשיעה. "בני נוער שחיים בסביבה של כנופיות או ארגוני פשיעה חשופים ללחץ חברתי משמעותי להצטרף לכנופיות כחלק ממנגנון הישרדות, או לשם תחושת שייכות", נכתב. "כאשר אלימות ופשע הופכים לנורמה בשכונה, בני נוער עלולים לראות את הפעילויות העברייניות כחלק מהתנהגות מקובלת או בלתי נמנעת.
"יש קשר הדוק בין נשירה מבתי ספר לפשיעה בקרב בני נוער. הימצאות כנופיות בשכונה גורמת לעלייה בפשיעה בבתי הספר, מה שמוביל לעיתים קרובות לנשירה. בני נוער שנושרים מבית הספר נוטים יותר להצטרף לכנופיות מכיוון שאין להם מסגרת תומכת וחינוכית המספקת אלטרנטיבה לפעילויות העברייניות. בנוסף, מחסור באפשרויות תעסוקה מוביל להשפעות שליליות על הישגים לימודיים, והנשירה מבית הספר מגבירה את הסיכוי שבני נוער יפנו לפשע כמקור הכנסה. כך בני הנוער האלה נמצאים במעגל קסמים ללא אפשרות יציאה".
הדוח מציף גם אתגרים במערכת החינוך: "תופעת הפשיעה והאלימות נוכחת בבתי הספר, ולא רק מחוץ לכותלי בית הספר, והצוות בבתי הספר מתקשה להתמודד איתה. פעמים רבות הילדים מגיעים לבית ספר אחרי ששמעו ירי בלילה, אך בית הספר ממוקד בהעברת החומר הלימודי. ילדים שהוריהם מעורבים בפשיעה נעדרים לסירוגין מהלימודים, אבל אין התייחסות או תוכנית מותאמת לבית ספר להתמודדות איתם".
נסרין חאג' יחיא, מנהלת בית הספר אל-אחווה בטייבה, מתארת איך מציאות זו מחלחלת לבתי הספר. "אני רואה בתקופה האחרונה אימוץ של תרבות פשע. בעבר, כשנוצרו בעיות, הילדים איימו באבא שלהם או באח שלהם. היום לא. כיום, אנחנו שומעים איומים ישירים מהתלמידים עצמם: 'אני אירה עליך', או 'אני אביא מישהו שיירה עליך'".
לבד במערכה
”יש המון בני הנוער שאין מי שיחבק אותם", היא מוסיפה. "אין מוסדות, אין עמותות, אין מגרשים ואין מסגרות. הבעיה מתחילה בחטיבת הביניים, כשמעצבים את האישיות. מי שאין לו משפחה תומכת או יכולת להיות מוערך בחברה שלו רואה בעולם הפשע והמדיה את חיי הפאר, והוא עצמו אין לו 20 שקלים בכיס. כאן מתחילה המחשבה איך להביא כסף, והאוכלוסייה המוחלשת שאין לה אופק או תמיכה מהרשויות נגררת לעולם הפשיעה בקלות".
ר', אמא לארבעה, מכירה היטב את המציאות המתוארת בדוח. "בשנים האחרונות היישוב שלנו מתמודד עם מקרי פשע רבים", היא מתארת. "כבר פעמיים ירו על הבית שלנו. כמובן שעד היום לא תפסו את מי שעשה את זה. הילדים שלי איבדו את החירות שלהם, את הביטחון שלהם. הם לא יכולים להסתובב בשום מקום, וגם בבית מפחיד. זה מאוד משפיע עליהם. בגלל שאין פה מענה רגשי עבורם, אנחנו משלמים המון כסף לשלוח אותם לטיפול, אלפי שקלים בכל חודש. המצב רק הולך ומידרדר. הפקירו אותנו".
לדבריה של עו"ד ראויה חנדקלו, ראש מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות - הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות, בני הנוער בחברה הערבית חיים בתחושת של כאוס מתמשך. "בבוקר אבא שלהם מזהיר אותם שלא יידרדרו לפשע, בערב אמא שלהם אומרת שיחזרו הביתה מוקדם כדי שחס ושלום לא ירו עליהם. אילו מין חיים אלה?".
השבוע יערוך מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות את ועידת החירום הראשונה למאבק בפשיעה ואלימות. "מעבר להשלכות החברתיות, הפשיעה גובה מחיר כלכלי כבד", מוסיפה חנדקלו. "היא פוגעת באמון הציבור במוסדות המדינה ומערערת את תחושת השותפות בין הקבוצות השונות בחברה. במציאות שבה ארגוני הפשיעה שולטים לא ניתן לדבר על שוויון הזדמנויות, אמון או צמיחה כלכלית. התוצאה היא עיכוב משמעותי בצמיחה הכלכלית של החברה כולה ובשגשוג הדור הבא. במובן זה, ההתעלמות מהבעיה אינה רק כשל מוסרי, אלא איום אסטרטגי על יציבות החברה כולה. דור שלם של ילדים גדל תחת שליטת ארגוני פשיעה – והעתיד הכלכלי והחברתי של כולנו נתון בסכנה".
