פעולות צה"ל בסוריה עברו במהירות מסחררת מניצול הזדמנות היסטורית לחגיגות ניצחון באווירת מלחמת ששת הימים. וגם כאן, בדומה לנושאים רבים במלחמה, אי-אפשר להכניס דיסקית בין הדרג הפוליטי והצבאי, שמנהלים מלחמת חורמה גלויה בהיבטים אחרים: חסידי וחסידות ראש הממשלה צוהלים (אחת מהן אפילו טענה שבנימין נתניהו יותר גדול מווינסטון צ'רצ'יל, אך לפחות לא אמרה שהוא מתעלה על אלוהים), ואילו מפקדי פלוגת התוכים של דובר צה"ל בטלוויזיה ניצלו סיור מקצועי בגזרה כדי להסתחבק עם החיילים ולהתרפק על הגעה "30 קילומטר מדמשק" (שהם יותר קרוב ל–70, אבל מי סופר). העובדה שהיריב היחיד בצד השני היה מזג האוויר, לא הפריעה לקציני המורל.
ובעוד הדרג הפוליטי פועל כמו דרג פוליטי (בוודאי באגפים שממילא לא יכולים לדמיין גבעה בלי לראות עליה התנחלות), הצבא שב ומתגלה כארגון שמסוגל לתכנן ולהוציא לפועל מתקפות אוויריות מרשימות אך לא יודע לשלוט בשטח. מרגע הגעתם של חיילי צה"ל לשטח הסורי, נתקפו כמה מהם בדחף עז להצטלם עם דגל ישראל וכמובן להעלות לרשתות החברתיות, או לנצל את המגמה המדכאת של עיתונאים שהפכו את הבמות הדיגיטליות שלהם לאינסטגרם שמתמחה בתמונות מתגרות וחסרות אחריות. מצד שני, אם בתוכנית מרכזית כמו "אולפן שישי" בחדשות קשת מוקדש חלק מדרשת בר-המצווה של דני קושמרו להתענגות על תמונה של חיילים עם הדגל ("על הפסגה") ולמסר מלוחם שמצהיר "שמח שאני פה, וגם הפלוגה", מה שמשתמע כאילו פגש את נחלת האבות, אז אולי זה לא באג בצה"ל, אלא פיצ'ר.
מרגע הגעתם של חיילי צה"ל לשטח הסורי, נתקפו כמה מהם בדחף עז להצטלם עם דגל ישראל וכמובן להעלות לרשתות החברתיות, או לנצל את המגמה המדכאת של עיתונאים שהפכו את הבמות הדיגיטליות שלהם לאינסטגרם שמתמחה בתמונות מתגרות וחסרות אחריות
אין לנו כוונה לנהל את סוריה?
לכן קשה מאוד להתרשם מהאמירה של הרמטכ"ל שלשום, שנזכר להודיע כי "אנחנו לא מתערבים במה שקורה בסוריה, אין לנו כוונה לנהל את סוריה". הדברים לא רק שבאו באיחור משווע, אחרי שבוע שבו צה"ל משדר אחיזה לא בהכרח זמנית באזור החיץ, אלא כשתשומת הלב של מנהיג המורדים והממשלה הזמנית התעוררו בהקשר הישראלי. ייתכן שגם למפגשים שמנהלים קצינים עם מוכתרים מקומיים, כפי שפרסם אתמול יואב זיתון ב"ידיעות אחרונות" וב–ynet, תהיה קצת יותר אפקטיביות אם בצה"ל לא ישחזרו בסוריה את מה שהתחולל בעזה וגם בלבנון. נותר רק לקוות שגם פרשות של כניסת אזרחים לא יחזרו על עצמן, אבל ספק אם מישהו מוכן להמר אפילו על עשרה שקלים שזה לא יקרה.
עינב שיףאלא שבחסות הקרע המזעזע בין הרשויות והמוסדות, בצה"ל נהנים כמעט מחסינות (ודאי תקשורתית) למרות שחוסר האמון הציבורי ממשיך לדבוק גם בקצונה הבכירה כמו שריח העשן של סיגריות נדבק לבגדים. ובהתאם, קשה שלא לזהות את ההתנהלות בסיטואציה הסורית לא רק כחלק מתרבות שלמה של בעיות משמעת והעלמות עין, אלא גם כניסיון לפצות על הפגיעה האיומה בדימוי הכל–יכול של צה"ל בעקבות המחדל של 7 באוקטובר. ובמקום שהתחקירים יתפרסמו ואז צמרת המטכ"ל הרלוונטית תממש כבר, למען השם, את האחריות שהם רק מדברים עליה - נתלים שם על ההתפתחות הדרמטית בסוריה כדי לנפח את החזה, גם במחיר של סיכונים מדיניים וביטחוניים. והאירוניה היא שזה לא באמת יעזור: זה שצה"ל הגיע בזמן לקוניטרה לא ימחק את היום שבו הצבא לא הגיע לניר עוז.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.12.24
