ברית מוזרה נכרתה בין הרב יוסף לפרקליט המדינה לשעבר, משה לדור. זה מעניק תעודת הכשר הלכתית, והשני תעודת כשרות משפטית למשתמטים. שניהם מחמיצים את גודל השעה, את ההזדמנות החד-פעמית לחולל שינוי משמעותי במדינת ישראל.
דבריו של הרב הראשי לשעבר, הרב יוסף, פוצעים את הלב. אני מביט בתמונות של יהונתן לובר, רואה את מבע העיניים, את הקדושה והתורה שבוקעות מהן, אני שומע על שקידתו בתורה, העיניים דומעות למראה הבן שנולד לאחר נפילתו. משירות המילואים שלו, שלח הודעה לבני הנוער אותם הדריך: "אנחנו פה עדיין מתאמנים, עכשיו בשבת זה הזמן לנשום תורה, להתאפס מה ה' רוצה ממני. מבסוט מכם אש על ההתנדבות. חולה עליכם, בטוח שאתם מתגעגעים אליי"; אני צופה, שוב, בתמונה של סעדיה דרעי לומד תורה ברצועת עזה, יודע אילו חלומות היו לו, כמה הספיק ליצור בשנות חיים קצרות, קצרות מדי. להבדיל בין מתים לחיים עד העולם, אני רואה את בני המעגל המשפחתי הראשון שלי: מוותרים – שוב – על שנת לימודים ראשונה באוניברסיטה, כדי לשרת במילואים. שוב, הלך הסמסטר. הם לא מוותרים על לימוד התורה, על תפילה, על שמירת מצוות. בנוסף לאלה, נפלה בידיהם הזכות לקיים מצווה נוספת: מצוות ההגנה על המולדת.
יש כאלה שנעשו חילונים בצבא. זכותו של אדם לבחור את אורח חייו. אז של מי “הכישלון”, כבוד הרב, של הצבא או של הישיבה שלא העניקה כלים לגשר בין אמונה לשירות המולדת?
דווקא עכשיו מצא לו הרב יוסף זמן לומר ש"גם מי שבטלן, אסור לו ללכת לצבא". הרב הוסיף וציין שמכריו ש"למדו בישיבת פורת יוסף, והיו בחורי ישיבות כל היום, הלכו לצבא — והתקלקלו. כולם נהיו חילונים". דבריו של הרב נוראיים. ראשית, הם פוגעים במאות משפחות של חללים, שומרי תורה ומצוות, המקפידים על מצווה קלה כבחמורה. האם כבוד הרב טוען שהם "התקלקלו"? שלא היו "מספיק דתיים"? באיזו זכות נאמרו הדברים? האם הרב יוסף מבין את חומרת פגיעתו באלפי אנשים שהיקר להם מכל נפל בקרב?
שנית, הגיעה העת להיישיר מבט ולהכריז, אחת ולתמיד, שיש תלמידי חכמים רבים שמשרתים בצה"ל. המתח שבין המנהיגות החרדית לחלק מהמנהיגות הציונית דתית בהיר מתמיד: בני הציונות הדתית חושפים את השקר הגדול, את הרמייה, את ההשתמטות, את השימוש בלימוד תורה שלא כהלכה. אנחנו מכאיבים לכם, לכן אתם כועסים עלינו.
יש כאלה שנעשו חילונים בצבא. זכותו של כל אדם לבחור באורח חייו. אבל למעלה מכך: של מי הכישלון, כבוד הרב, של הצבא או של הישיבה בה הם למדו? מי לא העניק לצעיר מתבגר כלים משמעותיים לבנות גשר בין אמונתו לבין חובתו לשרת את מולדתו? אולי כדאי שהרב הנכבד יפנה את ההאשמה לראשי הישיבות? למחנכים?
הוויכוח הוא על השותפות וההשתתפות בהגנה על המולדת
הוויכוח אינו על מכסות, יעדים וסנקציות. הוויכוח הוא על השותפות וההשתתפות בהגנה על המולדת. אפשר לייצר מסגרות צבאיות שתסייענה לכל חייל לשמור על אורחות חייו. במקום שהרב הנכבד ישרטט מהם התנאים הנדרשים לשירות מיטבי, הוא קורא לצאן מרעיתו להשתמט משירות.
אני מפחד. העצימות של המלחמה הולכת ופוחתת. זה יאפשר לחרדים ולשותפיהם להרדים את הציבור הרחב ולהכשיר את ההשתמטות.
והנה עוד ברית מוזרה: רפורמה משפטית תמורת השתמטות לא מוסרית. אצבעות חרדיות יכשירו את המהפכה, תומכי הרפורמה יסכימו להסדרה פושעת.
הגיעה העת, שכולנו, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, תומכי הממשלה ומתנגדיה, נכרות את הברית הישראלית: זו שרואה בשירות להגנת המולדת צו מוסרי עליון שאין לעבור עליו, זו שלא מוכנה לקבל הסדרים שפג תוקפם, זו שלא מוכנה שרק ילדיה ייהרגו.
בנימה אישית. השבוע ישבתי בלוויה בבית הקברות הצבאי בפתח תקווה. מאז פרוץ המלחמה נכרו ארבעה קברים של תלמידיי. רק בבית העלמין הזה. הספדתי את סרן שגיא רובינשטיין, קצין בצנחנים, אב לשלושה ילדים. בן תורה. הוא היה תלמיד אהוב. איש תורה ועבודה, איש חסד ונתינה. הוא גילם את דמות הבוגר, הוא הצדיק את הבחירה שלי בחינוך. את המאבק הזה אני חייב לו ולחבריו.
הרב שי פירון הוא נשיא תנועת "פנימה" ולשעבר שר החינוך
פורסם לראשונה: 00:00, 16.12.24