ההקלטה של הרב הראשי יצחק יוסף, שבה הוא נשמע אומר ש"גם מי שבטלן שלא ילך לצבא", עוררה אתמול עם פרסומה מבול של גינויים וביקורות. אפשר היה לחשוב לרגע שהרב יוסף הוא טייס ותיק, כזה שהמדינה השקיעה מיליונים בהכשרתו, ואז באקט של אנוכיות וניצול כוחו והידע שלו הוא קרא לחבריו הטייסים - כולל אלה שכבר אינם בשירות סדיר - לשבת בבית.
אבל הרב הראשי אינו טייס, וקהל מאמיניו אינו מורכב מטייסים. הוא נציגה של אוכלוסייה מסוימת שחלקה כן מתגייס לצבא, והחלק האחר שאינו מתגייס מתרגל אט-אט לעובדה שמה שהיה לא יהא עוד. ברור לכל - וייתכן שזה ברור יותר לרחוב החרדי מאשר לרבנים שלו - שנושא הגיוס יהיה חייב להשתנות בדרך כזו או אחרת, ובימים אלו עומלים על הנוסחה המיטבית לכך. אז מה כן קרה אתמול? מירוק מצפון.
הסרבנות שהייתה כאן בימי הרפורמה תיזכר לדיראון עולם כמופע אלים ומסוכן של אוכלוסייה שניצלה את כוחה בחברה ובצבא כדי להלך אימים על שאר הציבור. קבוצה שלא בחלה בדרך הנלוזה ביותר - סרסור בביטחון ישראל - במאבקה מול המחנה האידיאולוגי היריב. הם אמרו שהיו נואשים והרגישו שהקרקע נשמטת תחת רגליהם, אבל קבוצות אחרות שחשו כך בעבר לא פעלו באופן דומה - למשל בהתנתקות.
וכגודל הטרגדיה והבושה, כך גודלה של תעשיית מירוק המצפון. את הכסף שנתרם לטובת המחאה של הסרבנות ומחאות אחרות הסיטו אנשי אחים לנשק לחמ"ל אזרחי. עכשיו הם פועלים במרץ בעוטף, כנראה מפני שגם שם הם רוצים להחליף את המדינה. אבל הכל נכנס תחת מירוק המצפון. ומי שסייעו להם אתמול בפעולה הזו היו שלל המגנים שהתייחסו לדברי הרב יוסף כאילו אלו זהים במשמעותם לאלו של אחים לנשק. וזה אינו המצב.
נוה דרומיצילום: איליה מלניקודרוש שינוי בחוק הגיוס לחרדים, אך עד שזה יקרה - החרדים ברובם אינם משרתים בצבא, ודאי שלא בתפקידי לחימה בכירים, ולכן גם קריאה לסרבנות כמו זו של הרב יוסף איננה בעלת פוטנציאל נזק לביטחון המדינה כמו קריאתם של ראשי אחים לנשק. נכון, ראשי המחאה אכן נמנו עם טובי הטייסים, המטכ"ליסטים ואנשי המודיעין, ונכון שבלעדיהם - בניגוד לקבוצות אחרות בעבר ובהווה - כשירות הצבא תיפגע משמעותית. אך זוהי אחריות שהופקדה בידם, ושהנזק שהם עשו בעצם ההתנערות ממנה ייזכר להם לנצח. הניסיון להשוות לפיכך בינם לבין החרדים הוא מניפולציה זולה ונמוכה.
אנשי אחים לנשק טענו שהם הכי טובים, שנטל המילואים הוא בעיקר עליהם, שהם הדובדבן של הקצפת ושאי-אפשר בלעדיהם. בקצרה: שאין להם תחליף. אז שיהיו גיבורים, אמיצים ויחידים כפי שהם חשבו שהם, ויישאו לבד בנטל מחדל הסרבנות. שלא ינסו לחלוק אותו עם החרדים, עם הרב יוסף או עם כל אוכלוסייה אחרת שלא טענה למיוחדות יתר. רק אתם סירבתם - ואת מירוק המצפון תעשו עם עצמכם, לא על חשבון כולם.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.12.24
