נתחיל בלעשות סדר: האחראית לתוצאות של מהלך חקיקה או מדיניות היא הממשלה היוזמת. ממשלת נתניהו יזמה תהפוכה דרמטית בסדרי השלטון והממשל במדינת ישראל בינואר 2023. מסיבת העיתונאים שכינס שר המשפטים לוין הגיעה ללא התייעצות יסודית עם גורמי מקצוע רשמיים, עם חבריו בליכוד, עם יו"ר הכנסת, עם ש"ס, וספציפית, עם אריה דרעי. הצעות לוין הוצגו כ"רפורמה", אך למעשה היו ניסיון לחולל הפיכה משפטית. אם כל הצעותיו היו מתקבלות, ישראל הייתה חדלה להיות דמוקרטיה ליברלית, וחזון מכונני המדינה, מדוד בן-גוריון ועד מנחם בגין, היה מושמד. הממשלה הייתה מקבלת כוח בלתי מרוסן, ומערכת המשפט הייתה מסורסת לחלוטין.
המחאה שקמה בתגובה לכך הייתה האירוע הפטריוטי ביותר בתולדות המדינה. עם דגל ישראל, ונחישות שלא לעשות שימוש באלימות, התכנסו מאות אלפים (ובמצטבר מיליונים) בכל רחבי הארץ, שבוע אחרי שבוע, בניסיון לבלום "רפורמה" שהייתה לא פופולרית מהרגע הראשון. מקוללת, יגידו אנשי ש"ס. ממשלת נתניהו הפסידה בערך בכל סקר (שאיננו של מומו פילבר) מאז מרץ 2023. ההפיכה גרמה לנזק כלכלי אדיר; לא בגלל "מחאה", אלא משום שמערכת משפט עצמאית מבטיחה זכות קניין בריאה. הון עתק ברח מהמדינה. חברות סטארט-אפ כבר לא נרשמות בישראל, אלא בדלאוור בארה"ב. קצינים וחיילים הודיעו שלא יתנדבו לשירות – דגש על "יתנדבו" – אם המדינה תחדל להיות דמוקרטית.
במשך חודשים היו קריאות לעצור את החקיקה, ולנהל מו"מ לפשרה. האופוזיציה הייתה מוכנה לכך. הקואליציה ולוין התעקשו שכל מו"מ יתקיים רק תוך כדי הליך החקיקה. במילים אחרות: לא. ואיך התנהל הליך החקיקה? בדמותו הדורסנית וגסת הלב של שמחה רוטמן
ראוי להזכיר: במשך חודשים היו קריאות לעצור את החקיקה, ולנהל מו"מ לפשרה. האופוזיציה הייתה מוכנה לכך. הקואליציה ולוין התעקשו שכל מו"מ יתקיים רק תוך כדי הליך החקיקה. במילים אחרות: לא. ואיך התנהל הליך החקיקה? בדמותו הדורסנית וגסת הלב של שמחה רוטמן.
תמרורי האזהרה
כל העניין היה איוולת מזעזעת מהרגע הראשון, ומערכת הביטחון הניפה דגל שחור מספר פעמים. אמ"ן הזהיר את ראש הממשלה בארבעה מכתבים כי אויביה של ישראל מזהים הזדמנות היסטורית לתקוף. מערכת הביטחון כולה הזהירה כי עולה הסיכוי למלחמה. ראש השב"כ, כפי שפרסמתי בעמודים אלה, שוחח עם ראש הממשלה (אחרי שנתניהו סירב לפגישה לפני ההצבעה בכנסת!) ואמר לו שהוא מוסר "התרעה למלחמה". נתניהו לא עשה דבר. ההפיכה נבלמה בזכות שלושה מרכיבים גדולים: הראשון הוא המחאה. הנרחבת והמרגשת בתולדות המדינה. השני הוא מצביעי הליכוד. עד רגע זה, לא הצליח נתניהו להשיב לעצמו את מצביעי הליכוד שהפנו גבם לממשלה הזו מיד עם ההודעה על ההפיכה המשפטית. הם הסיבה המרכזית שהוא עדיין מפסיד ברוב הסקרים. הליכודניקים הצביעו ברגליים ובסקרים. הרי אילו היו תומכים ב"רפורמה" והסקרים היו אומרים שהיא פופולרית כמו הממשלה, היא הייתה עוברת במהירות. השלישי הוא יואב גלנט, שברגע קריטי נהג באומץ לב ציבורי (בניגוד לזן חסרי החוליות המכונה "סיעת הליכוד"). על אומץ הלב של גלנט, נתניהו החליט לפטרו. ההחלטה נפלה במרץ 2023, אך יושמה לפני כמה שבועות.
מיד אחרי 7 באוקטובר, נמלאו שרי הממשלה ולהקת שופרותיהם באימה. רגעי הפחד שלהם ניכרו מאוד. הם ידעו היטב מה טיב אחריותם לאסון הנורא בתולדות המדינה. אך הזמן מרפא וגם הורג הכל. בחלוף החודשים, הם החלו לייצר שקרים בקנה מידה תעשייתי.
לא רק ההפיכה
כך הגענו לרגע הנוכחי, שבו יריב לוין מאיים שוב לחדש את ההפיכה המשפטית. האמת? אפילו אני מפקפק אם לוין רציני בכך. כשיש 100 חטופים בעזה, ומלחמה נגד חמאס ברצועת עזה, ואחרי האיוולת הנוראה של שנתיים איומות, זה לא בדיוק תזמון הולם. אבל יתרה מזו: לקואליציה יש פרויקט גדול בהרבה על הפרק, והוא חוק ההשתמטות מגיוס. כאשר לוין פרסם את הפוסט שלו במוצאי שבת, אפשר היה כמעט לשמוע את תלישת השערות בקואליציה: עכשיו, רגע לפני המהלך השערורייתי ביותר שלה, זה שהחרדים לא יכולים בלעדיו, לוין חייב לשלוף שוב את הקלף הרעיל של ההפיכה?
גורמים בקואליציה אומרים ששר המשפטים רוצה פשרה. שהוא ירד סוף-סוף מהניסיון לשנות את שיטת הסניוריטי בבית המשפט העליון. השופט עמית, לפי גרסתם, יהיה נשיא בית המשפט העליון. גם חוקים אחרים הקשורים למערכת המשפט ייגנזו. מה שנשאר מההפיכה, לשיטתם, הוא שימונו לבית המשפט העליון אחד משני מועמדיו של לוין: ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית ב"קהלת" ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, או ד"ר רפי ביטון, עוד אחד מדובריה האגרסיביים של ההפיכה, מהמכללה האקדמית ספיר. הבעיה במינויים ברורה ומשולשת: ראשית, איש מהם לא בעל ניסיון שיפוטי או של עריכת דין מקיף, ומצד שני, הם אינם נחשבים לחוקרים בולטים בתחומיהם השונים. עיקר תהילתם, עבור לוין, בעמדותיהם וראיונותיהם הפומביים.
האמת? אפילו אני מפקפק באיום של לוין לחדש את המהפכה המשפטית. זה לא בדיוק תזמון הולם. אבל יתרה מזו: לקואליציה יש פרויקט גדול בהרבה על הפרק, והוא חוק ההשתמטות מגיוס
ובכל זאת, צריך לומר ברורות: כל ממשלה רוצה למנות שופטים שתואמים את עמדותיה אידיאולוגית, ואם מההפיכה המשפטית מה שנותר הוא מתן ייצוג לעמדות הקואליציה בשורות בית המשפט העליון, זהו מצב עדיף בהרבה מהמצב הנוכחי, שהוא לימבו אסוני ובלתי נגמר. הדבר הנכון ביותר הוא שלוין יודיע רשמית שאיננו מערער עוד על שיטת הסניוריטי, והשופטים ולשכת עורכי הדין יגיעו איתו לפשרה לגבי השופטים שימונו. משברים כאלה היו בעבר בין ממשלות ובין המשפטנים, וכל עוד אין שינוי בכללי היסוד של השיטה - חייבים להגיע להסכמות, ולתת ביטוי לקואליציה, כמובן. והדברים האלה נכתבים בידי אוהד קטן מאוד של ד"ר אביעד בקשי, מועמד מוביל.
נדב אילצילום: אביגיל עוזיאך הנה הבעיה בממשלה הנוכחית: זה לא קשור רק לחוקי הרפורמה, המתים ממילא. על השולחן יש את פיטורי היועצת המשפטית, או ראש השב"כ. ויש חקיקה שתגרום לכך שהמצביעים הערבים לא יבואו לקלפיות. ואינספור מגמות אחרות, בהן שר לביטחון פנים שלא מקיים את הדין באופן עקבי. אלה מגמות ששוחקות את הדמוקרטיה עד מוות. המשך ההפיכה המשפטית בדרכים אחרות יוביל לנזק עצום לישראל. אסור לשחזר את הטעות שעשו חסידי ההפיכה. היא עלתה לכולנו במחיר יקר ובלתי נתפס.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.12.24
