בשבוע שעבר אישר שר הפנים משה ארבל להעניק אזרחות לאימו ולאחיו של לוחם צה"ל אלישי יונג שנפל בקרב, בן קהילת העבריים והחלל הראשון בקהילה. בחודש שעבר התקבלה החלטה דומה על-ידי השר, שהעניק תושבות קבע לאביו של הלוחם סדריק גרין, שנפל בקרב ברצועת עזה.
שתי ההחלטות מבורכות ואנושיות, יש שיאמרו מתבקשות. אך שני המקרים הבודדים הללו מצביעים על תופעה רחבה יותר של חיילים וחיילות, שבזמן שהם נלחמים ומגינים על המדינה, הוריהם נאבקים בבירוקרטיה ומבקשים מעמד קבע במדינה שבשבילה ילדיהם מסכנים את חייהם.
דינה גינדק היא אם ללוחם בחיל התותחנים שמתגוררת בישראל כבר שני עשורים. תחילה עם בן זוגה הישראלי ושני ילדיהם, ומאז שהתגרשה והאחרון עזב לחו"ל, היא מגדלת את הילדים לבד. אלא שבזמן שלילותיה לבנים בדאגה לבן שרק לאחרונה יצא מלבנון, היא נאלצת להיאבק במשרד הפנים כדי לקבל אזרחות קבועה.
"איך יכול להיות שלי לא נתנו אזרחות?" היא תוהה. "אני ישראלית ואני אוהבת את המדינה, ובכל פעם צריכה לשמוע 'תחכי'. פעם אמרו לי לחכות שהילד יתגייס, אבל הילד שלי לוחם כבר שנתיים. אני מרגישה סוג ב' פה. בכל פעם מחדש מבקשים חוזה שכירות, אישור שהילדה בבית הספר - זה כבר משפיל, אני יותר מחצי חיים כאן, מגדלת לבד ילדים, עובדת בשתי עבודות כדי להתקיים, כל החברים שלי פה, הבן שלי לוחם, 'מורעל' כמו שאומרים. זה לא נורמלי שהילדים אזרחים עם כל החובות והזכויות, ואמא שלהם תושבת ארעית. אנחנו משפחה אחת".
מכתב של מפקדו של הבן למשרד הפנים מסביר הכל. "כ', ביחד עם שאר לוחמי הגדוד, דהר בבוקר 7 באוקטובר לצפון הארץ על מנת להגן על המדינה שהוא כל כך אוהב, משם ירד עם הגדוד לעוטף עזה, השתתף בלחימה תוך סיכון עצמי וטען בידיו שלו מאות פגזי ארטילריה", כתב המפקד. "הוא מספיק ישראלי להילחם על המדינה הזאת, אבל לא מספיק בשביל שאימו תהיה אזרחית? ברור לי שיש פה עוול שכלל אינו מוצדק ויש לתקנו מהר". עוד הוסיף המפקד: "אנחנו ממש במצב מביש, שבו הארץ אוכלת יושביה וגם גוזלת את כבשת הרש. בעולם מתוקן כ' הוא לוחם שאני בלי להתבלבל הייתי שולח להיות מפקד ואף קצין, אך לצערי, בהתחשב בנסיבות הוא לא מעז בכלל לנדוד לדמיונות הללו כיוון שהוא עסוק באיך לסגור את החודש. אודה לכם ממש אם תוכלו לעזור בסוגיה, ויפה שעה אחת קודם. זה המינימום שהמדינה יכולה לתת לבחור שהוא באמת מלח הארץ".
"ישראלים לכל דבר"
א' עלתה ארצה ממרוקו, בנה היחיד הוא קצין ביחידה מסווגת. אלא שבעוד בנה קיבל אות הצטיינות על פועלו בצבא, היא כבר שנים מבקשת אזרחות ובפרט שלא תצטרך כל שנה להתייצב בתחנונים והוכחות למה מגיע לה לחיות לצד בנה.
א' התאלמנה מאבי בנה ונותרה עם מעמד ארעי. "אני והבן שלי ישראלים לכל דבר", היא מסבירה. "זה פוגע בי ובבני כל פעם מחדש כשאני נאלצת להגיע למשרד הפנים כדי לקבל זכות לחיות כאן, ומקבלים אותי במחלקה שנקראת 'זרים'. אני לא זרה! אני ישראלית, אמא גאה של קצין מצטיין בצה"ל, הבן היחיד שלי שנלחם עבור המדינה ומגן על המדינה שלנו. לא הגיוני שאני נותנת לצבא ולמדינה את היקר לי מכל, ואפילו מעמד קבוע המדינה לא מסוגלת להעניק לי".
"זה הבית שלי"
טטיאנה גורצ’נסקי היא אם ללוחם במג"ב שנמצאת בישראל משנת 2000. היא מגדלת את בנה לבד לאחר שאביו, אזרח ישראלי, נפטר. "אני ואבא של בני לא היינו נשואים, ואני נשארתי תושבת זמנית כל השנים", היא מסבירה. "הייתי צריכה לחתום לו שהוא יכול ללכת לשירות קרבי בגלל שהוא בן יחיד, וזה לא היה לי קל בכלל. זה קשה. אבל הוא לא השאיר לי שום ברירה, הוא מאוד רצה את זה. זה בסדר שהבן שלי ישרת, אבל להיות אזרחית - לא? אני כמעט כל החיים כאן, הכל עשיתי פה. זה הבית שלי".
נטליה טישקוב נמצאת בישראל למעלה מ-12 שנה ומגדלת לבד את שני ילדיה, לאחר שהתגרשה מאביהם וזה נפטר לא מכבר. בנה הבכור הוא חייל בשירות סדיר ובתה עתידה להתגייס בקרוב.
"אני ואביהם חיינו תחילה ברוסיה, וכשהם היו קטנים הילדים עשו עלייה והאבא כבר היה אזרח. הייתי חצי שנה ללא סטטוס. בסוף אני נשארתי עם הילדים בארץ והוא חזר לרוסיה", היא משתפת. "אני הבנתי שהילדים שלי תמיד יחזרו לפה, זה הבית היחידי שלהם, ובשבילם נשארתי. השייכות שלהם ושלי היא לכאן. נתתי למדינה את הכי יקר שלי, את הבן שלי שנלחם להתגייס בגלל מצבו הרפואי, ועוד מעט גם את הבת השנייה. ובכל זאת כל תקופה אני צריכה להתייצב ולהוכיח את הזיקה שלי לארץ. אף אחד לא מבין מה אני חווה כשאני צריכה להאריך את האשרה שלי. אני מרגישה פה בית, ודואגים להבהיר לי מחדש בכל פעם שאני זרה".
עורכת הדין ליאת שטיינברג, מומחית לדיני הגירה והסדרת מעמד בישראל, המטפלת במשפחות החיילים, הוסיפה כי "אין ערכי, נכון וישראלי יותר מלתת להורה ששולח בגאווה את בנו לחזית, להיות חלק מאיתנו.
עו"ד ליאת שטיינברג צילום: עוז שכטר ״בכוונתי לפנות בעניין לשר הפנים מר משה ארבל, אשר נוכחנו לגלות את רגישותו ושימוש בסמכותו בענייני הורי חיילים שנפלו בהגנה על המדינה. החיילים הללו והוריהם הם ישראלים גאים, אוהבי המדינה, וראויים להיות חלק מאזרחיה".
מלשכת האוכלוסין וההגירה נמסר: "מבדיקת המקרים עולה כי בארבע הבקשות האימהות הן אזרחיות זרות שאינן זכאיות למעמד בישראל על-פי חוק. כולן קיבלו מעמד כבנות זוג לישראלי, ולאחר הפסקת הליך הזוגיות עקב פרידה, קיבלו מעמד במסלול ההומניטרי. שינוי מעמד של כל אחת מהן למעמד קבע ייבחן בהתאם לנהלים ובכפוף לבקשות. טטיאנה גורצ'נסקי נמצאת בישראל שנים רבות, חלקן באופן לא חוקי. אושר לה מעמד הומניטרי כאם לאזרח ישראלי, והיא נמצאת במעמד של תושב ארעי. בהתאם לנוהל, לאחר 10 שנים במעמד זה היא תוכל להגיש כבר בשנה הקרובה בקשה למעמד של תושב קבע.
"דינה גינדק נכנסה לישראל לפני שנים רבות וקיבלה מעמד של תושב ארעי כבת זוג לישראלי, אשר הופסק עקב גירושין. לאחר מכן קיבלה מעמד הומניטרי כאם לאזרח ישראלי. במרץ 2023 שבה לישראל עם ילדיה, לאחר שהות של יותר משנה וחצי במולדובה. לפני כחודש נענתה באת כוחם במכתב מפורט כי עקב שהייתם מחוץ לישראל, בשלב זה לא ניתן לאשר מעמד קבע.
"א' שוהה בישראל כ-10 שנים ונכנסה באשרת תייר. היא קיבלה עם הזמן אשרת שהייה ועבודה כבת זוג לישראלי, ונמצאת במעמד של תושב ארעי. הוגשה בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, אשר נמצאת בטיפול. נטליה טישקוב שוהה בישראל שנים רבות, בתחילה כבת זוג לישראלי ולאחר גירושיה ועזיבת בן הזוג את ישראל, אושר לה רישיון שהייה ועבודה מטעמים הומניטריים. בשנת 2022 ניתן לה מעמד של תושב ארעי מטעמים הומניטריים. לכשתוגש בקשה לקבלת מעמד קבע, היא תיבחן לגופו של עניין".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.12.24
