השעה כבר הייתה סמוך לחצות וחצי בלילה של 11 בספטמבר, כשהטלפון המבצעי של יחידת לפיד של מערך הכיבוי וההצלה צילצל. מעברו השני של הקו היה מפקד היחידה רב-רשף אריאל רווח. לא היו לו יותר מדי פרטים, רק שיש אירוע קשה בעזה, לא רחוק מציר פילדלפי. "סעו לשטח הכינוס", הורה לאנשי היחידה שהיו בכוננות. "מסוק צבאי התרסק".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למשתמשים רשומים:
"אז כולנו התארגנו במהירות", משחזר אחד מאנשי היחידה, רשף אייל טוויטו, "ועלינו לטטרה (הכינוי לרכב הכיבוי, על שם החברה המייצרת אותו – ש"מ). בדרך, המפקד רווח ניסה להסביר בקודים – רשת הקשר היא אזרחית ולא מאובטחת – מה קרה שם: מסוק שהתרסק, עם דלק. קיימת סכנת התלקחות, יש הרוגים ופצועים שזקוקים לחילוץ דחוף. אירוע קשה, אירוע מורכב".
בינתיים בשטח שרר תוהו ובוהו. מסוק בלק-הוק ("ינשוף") של חיל האוויר, שהגיע כדי לחלץ פצוע קשה מהקרבות בדרום רפיח, התרסק על מגנן עפר שהקים צה"ל סמוך לציר פילדלפי. הטייס, הטייסת ואנשי הצוות, בהם לוחמי 669 ומכונאי מוטס, לכודים בגוף המסוק הבוער. האזור עוין ועדיין מלא במחבלי חמאס, והלוחמים שמסביב, בגבורה ובידיים חשופות, מנסים להגיע ולחלץ את כל מי שבתוך ומתחת למסוק אפוף הלהבות. אבל בלי ציוד מיוחד וללא ניסיון במצבי חירום כאלו, הסיכויים להוציא משם מישהו בחיים לא גבוהים. בשביל זה צריך כוח מיוחד. בשביל זה צריך את אנשי לפיד, שפועלת גם עמוק בתוך שטח אויב – ונחשפת לראשונה השבוע.
רכב הטטרה של אנשי יחידת לפיד דהר משטח הכינוס בין הדרכים המסוכנות כשמסביב חורבות רפיח. "נסיעה של 12 דקות מורטות עצבים", נזכר טוויטו, "ואנחנו רק אומרים כל הזמן, 'נו, יותר מהר'. הגענו לשם עם כוח צבאי, שליווה אותנו עד לזירה. ואז ראיתי שם סרט מלחמה: למעלה חגים מטוסי קרב, שטסים בגובה נמוך ומאבטחים את המקום. על הקרקע הרבה כוחות של הצבא, מסביב עשרות טנקים, וברקע ירי מקלעים מסיבי. לא נתקלתי בדבר כזה בכל שנות חיי, ואני 30 שנה עובד במערך הכבאות וההצלה. ואז ראיתי שם את מסוק הינשוף שהיה מרוסק. הגוף שלו היה עדיין שלם, וכולו בער. ובתוך כל המהומה שם, אני רואה עשרות חיילים שהקיפו את המסוק, וניסו לקרוע אותו בידיים ולהרים את החלקים שלו, כדי להגיע ללכודים.
"אז אני מפלס לשם את הדרך, ומבחין שהטייסת לכודה בתא. לידה יושב פרמדיק שהצליח להזדחל פנימה, והוא מחזיק אותה ומטפל בה. ואני קולט שהיא פצועה באורח אנוש, ושחייבים להוציא אותה. אני כוח חילוץ, אז אני מבקש לפזר משם מיד את כל ההמולה, ולתת לנו לעבוד".
ואז?
"אני קורא לשמונת אנשי הצוות שלי, ומבקש מהם להביא לי מהכבאית ציוד חיתוך מיוחד, שיכול לחתוך טונות של משקל. אני יודע שיש לי גם הרוג מתחת למסוק, אבל קודם כל צריך לחלץ את הטייסת. היא המשימה העיקרית שלי עכשיו, כי היא חיה. מסוק זה כלי ממתכת, שאני צריך לפסק ולחתוך. תוך שלוש דקות אנחנו מצליחים לפתוח את הדלת, שולפים אותה החוצה ומטפלים בה. מסוק יסעור שנוחת שם מעלה אותה באוויר לבית חולים, ועוד מסוק לוקח משם את כל יתר הפצועים. אחרי שהטייסת מפונה, אני מתפנה לחלץ את הלכוד השני. כל הגוף של המסוק שוכב עליו".
ואיך מחלצים אותו?
"אני לוקח באגר (כלי כבד בעל כף לחפירת תעלות ובורות – ש"מ), קושר אליו שרשרות, ובאמצעות הזרוע שלו מניף את הגוף של המסוק טיפה למעלה. ואז אני ועוד לוחם מהיחידה נכנסים ומצליחים לחלץ אותו משם".
5 צפייה בגלריה
אנשי יחידת "לפיד". מימין לשמאל: רס”ר נתי סרוסי, מפקד היחידה רב־רשף אריאל רווח, טפסר משנה קובי מזרחי, רשף אייל טוויטו ורס”ל שלום סבג
(צילום: יונתן בלום)
בהתרסקות נהרגו שני לוחמי יחידה 669, ונפצעו שבעה אנשי צוות נוספים מהמסוק. על פי דוח הביניים של חקירת חיל האוויר, ההתרסקות אירעה עקב טעות אנוש שנבעה מתנאי השטח הקשים. אלמלא המחלצים של יחידת לפיד, האסון היה עלול להיות הרבה יותר כבד.
מה מרגישים בסוף חילוץ כזה?
טוויטו: "קודם כל נושמים לרווחה. בהמשך מנסים לעכל מה בעצם עשינו שם, ואז הכל צף".
למחרת, בעיתונים ובמהדורות החדשות, אף אחד לא אמר כלום על מי שבאמת ביצע את החילוץ.
"כן, כולם קיבלו קרדיט, וזה טיפה חרה לי, אבל זה בסדר. זאת עבודה שאנחנו עושים בצללים".
יצא לך לפגוש מי מהלוחמים שחילצת?
"בעיקרון, אסור לנו לקשור קשרים אישיים. אבל לפני כחודש התקשרה אליי מישהי, והזמינה אותי למסיבת הודיה של מכר שלה, 'שאני חושבת שהצלת באירוע המסוק'. אמרתי לה: 'זה נכון, הייתי שם. אבל אני וכל הצוות שלי חילצנו אותו. הקרדיט כולו מגיע ליחידת לפיד'. מצד שני", הוא מחייך, "הייתי מאוד-מאוד רוצה לפגוש את הטייסת שחילצתי".
7 באוקטובר. בין שלל הכוחות שנעים ממוקד קרבות אחד לשני בדרום – לוחמים ולוחמות של צה"ל, שב"כ, שב"ס, משטרה, אזרחים, אנשי מד"א ואיחוד הצלה – גם לוחמי האש בדרום מוזנקים מיישוב ליישוב. הם מבצעים חילוצים, כיבויים, פינויים. מערך הכבאות גם משלם מחיר יקר: חמישה לוחמי אש נופלים בשבת השחורה עקב ירי של מחבלים. "ומזה, מהאובדן הקשה ומכל המצב ששרר באזור, עלה הצורך שלנו להיכנס מתחת לאלונקה", אומר מפקד מחוז הדרום טפסר איציק עוז. "אז חשבנו, איפה נוכל להביא את יכולות מערך כיבוי האש לסיוע לצה"ל? ואז עלה הרעיון: הרי אנחנו בלעדיים בכל התחום של השריפות והחומרים המסוכנים. אנחנו מקצוענים בתחום החילוץ. השגרה שלנו היא שגרת חירום. כשאני מגיע לעבודה, אני נדרש לבצע חילוצים, אם בכיבוי שריפות או חילוץ מכלים בוערים, התמוטטות חומה, פיצוצים, הרס מבנים - זאת העבודה שלנו. אז בוא נציע את המומחיות הזו לצה"ל".
ואז?
"פניתי לפיקוד דרום. הסברתי שאנחנו כוח מאומן ומיומן לעשות את הדברים הנדרשים, החל מטיפול בשריפת כלי רק"ם (רכב קרבי משוריין – ש"מ), שריפת אזורים מירי נ"ט, חילוץ בשל קריסת מבנים וכו' - וכך עלה הרעיון להקים את יחידת לפיד".
איך הם קיבלו את זה?
"הם השכילו להבין שבמלחמה אין עניין של אגו".
בצה"ל הבינו שעמיתיהם לוחמי האש צודקים. יש להם יכולות שאין לצבא, וכשאתה בתוך אזור רווי מטענים וטילי נ"ט, בניינים שקורסים ושטחים בוערים, כדאי שתהיה לך יחידת חילוץ מקצועית, מיומנת ומצוידת. מצד שני, זה כוח אזרחי, ולכן לפיד אינם פועלים לבד, ותמיד מלווים על ידי כוחות לוחמים. טפסר עוז: "לפיד נחשבת חלק מצוות הקרב המשולב של הכוחות המתמרנים בעזה. זאת יחידה שיש לה טנק, נגמ"ש וכוח חי"ר, ועכשיו גם את כוח לפיד, שנע שם במשאיות אדומות. אנחנו נקראים רק לאירועים רבי-נפגעים ולחילוצים מורכבים בעזה או בלבנון, כי יש לנו את היכולות, המיומנות והציוד המתאים".
חמ"ל היחידה הוקם בסמוך לתחנת הכיבוי אשכול, והוא מאויש 24/7. הרעיון הוא שברגע שיש אירוע שמצריך חילוץ מורכב ורב-נפגעים, אוגדה 143 (אוגדת עזה) מזניקה את אנשי יחידת לפיד, הם מחוילים מיד למילואים, רכבי הטטרה שלהם פוגשים בשטח הכינוס יחידות ליווי חמושות, וכל הכוח הזה – נמ"רים והאמרים לצד משאיות כיבוי אדומות – נכנס לתוך אזור הלחימה.
למפקד לפיד נבחר רב-רשף אריאל רווח (42), נשוי ואב לחמישה מבאר-שבע, שהייתה לו סיבה מיוחדת לרצות להיכנס לעזה ולסייע: רווח איבד ב-7 באוקטובר את לוחם האש רס"ר רועי משה (36) ז"ל, שהיה סגן מפקד צוות בתחנת באר-שבע. "הוא עבד לילה", משחזר רווח. "בשבע בבוקר התחלפה המשמרת, ולא קיבלנו עדכון על חדירת מחבלים. רועי ז"ל יצא ברכבו הפרטי לכיוון ביתו באשקלון, ועל הציר המחבלים רצחו אותו. מבחינתי, זה אירוע מאוד קשה ומורכב, שיושב עליי עד עכשיו. קשה בלעדיו. איבדנו באותו יום גם לוחמים ומתנדבים מנתיבות ושדרות, וזה דירבן אותי יותר להיות בלחימה עצמה".
רווח החל לבחור ליחידה לוחמי אש בפינצטה. "המטרה הייתה לגייס את הלוחמים והמפקדים עם הכי הרבה ניסיון ומיומנות בחילוצים מיוחדים". הם רק לא ידעו כמה מהר יזדקקו להם בתוך עזה.
5 צפייה בגלריה
רב-טפסר אייל כספי. ''אני שמח שהצבא השתכנע לצרף אותנו ככוח חיוני וחשוב''
(צילום: קובי ריכטר, דוברות כבאות והצלה לישראל)
ב-22 בינואר פעל כוח מחטיבת המילואים של בה"ד 1 באזור מחנה הפליטים אל-מע'אזי. משימתו של הכוח הייתה פיצוץ מספר גדול של מבנים, בשל קרבתם לגדר הגבול. הכוח כבר מילכדו את מרבית המבנים, אולם כשהניחו את חומר הנפץ במבנים האחרונים, הגיח מחבל וירה כמה רקטות אר-פי-ג'י לעברם. הרקטות פוצצו את חומרי הנפץ, והקריסו על הלוחמים שניים מהמבנים. "הייתי במשמרת רגילה כשקיבלתי שיחה ממפקד התחנה על אירוע קשה בעזה", משחזר רווח. "לא נאמר לי מה בדיוק קרה, אבל הבנתי תוך כדי תנועה שמדובר באירוע חריג. ידעתי שיש קריסת מבנים וצריך לחלץ.
"לקחתי את הלוחמים שלי מהיחידה, הסברתי להם שיש אירוע מורכב, שזאת הפעם הראשונה שנכנסים לתוך עזה, ושאלתי מי מתנדב למשימה. כולם הצביעו. גייסנו אותם בצו 8 תוך כדי תנועה. בדרך לעזה, אני מקבל שיחת טלפון מאחד הלוחמים שלי. והוא מספר לי בקול חנוק שאחד ההרוגים בקריסה הוא אח של אשתו. בדיעבד, הוא היה בין הגופות הראשונות שאיתרנו שם", אריאל משתתק לרגע. "נכנסנו עם רכב הכיבוי האדום שלנו, ואנחנו דוהרים לעבר מחנה הפליטים. אבל בקטע מסוים הכל שם חולות, וטראח, הטטרה נתקעת. התחפרנו שם".
אז מה עושים?
"לא הייתה ברירה. פָּרקנו מהרכב, השארנו צוות לאבטח אותו ופתחנו בריצה של 300-400 מטר לכיוון הזירה. היו שם המון כוחות צבא וחילוץ שכבר עבדו. רצינו לעשות הערכת מצב ולהבין לאיזה ציוד נידרש שם".
ירו עליכם תוך כדי?
"הכוחות שאיבטחו אותנו, ביצעו כל הזמן ירי הרחקה מסביב לזירה. הורו לנו לדרוך רק במסלול הנסיעה של רכב שעבר שם ולא לסטות (מחשש שיפעילו מטענים – ש"מ). היו שם חיילים שכל הזמן סרקו את השטח".
מה ראיתם בזירה עצמה?
"היו שם שני מבנים של שלוש-ארבע קומות כל אחד, שקרסו לגמרי. ואז אני מבחין באלונקות מכוסות שעמדו בצד. האירוע שם התנהל במשך שעות ארוכות עד שהזעיקו אותנו. היו עוד ארבעה נעדרים מתחת להריסות, ואנחנו מי שבסוף איתרו וחילצו אותם".
איך?
"היו שם כלבי עוקץ שסימנו לנו איפה יש חשש לנעדרים. ברגע שהבנו את תמונת המצב, אני והקצין שהיה איתי שלחנו את הלוחמים שלנו להביא מהרכב את הציוד לזירה. ביקשתי שיביאו לנו גם את המצלמה המיוחדת לאיתור לכודים. זו מצלמה עם פנס שיודעת לנוע בין ההריסות ב-360 מעלות, ולשדר לנו למסך בחוץ. הכנסנו אותה למקום שהכלב סימן - וראינו שהכלב צדק. שהם שם".
אז מה השלב הבא? איך מחלצים?
"ברגע שיש אלמנטים של גוש בטון, אנחנו נעזרים בכלי צמ"ה ושרשרות ברזל שהבאנו. זיהינו את הגופה הראשונה שהייתה במקום אחד, ואז את שלושת האחרים, שהיו יחד במקום אחר. כל זה קורה תוך כדי ירי מסביב ופגזים שנופלים, אבל אנחנו יודעים לנתק את עצמנו ולהיות נטו בעבודה".
פיקוד העורף לא יודע מה לעשות במקרים כאלו?
"יש הבדל. כשהגענו לשם, היה גדוד של פיקוד העורף עם מספר לוחמים שחפרו עם הידיים כדי למצוא את הלכודים בין ההריסות. אנחנו שישה אנשים שיודעים מה העבודה ומה צריך, ואנחנו מוצאים ומוציאים משם את כל חלקי הגופות, כדי להחזיר אותן למשפחות ולהביא אותן לקבורה, שלא יישארו שם ויהיו עפר ואפר. הוצאנו גם את הנשק והתחמושת שבאפודים שלהם. בשורה התחתונה, האירוע הזה היה הכי קשה לאורך הקריירה שלי במערך הכבאות. רק לפנות בוקר, אחרי שש-שבע שעות של חילוץ לילי, יצאנו מהרצועה".
ואתה מבין אחר כך מי הם הלוחמים שחילצת?
"תוך כדי האירוע, את שומעת שמקריאים את רשימת החללים ומסמנים וי: מי כן איתרנו ומי לא. ולמחרת, כשאתה רואה בעיתון את התמונה של כל 21 החללים ואתה מבין שהיית באירוע הזה - המראות לא עוזבים אותך. התמונות משם מהדהדות לי כל הזמן בראש".
אחרי אסון ה-21 כבר לא הייתה שום שאלה לגבי הנחיצות של יחידת לפיד. הם מוזנקים למעבר רפיח כשפורצת שם אש, ואף הוכנסו לבית החולים שיפא כשפרצה שם שריפה תוך כדי הקרבות סביב המתחם. אבל האירוע הבא שייחקק בנפשם של אנשי יחידת לפיד יהיה גם הוא אירוע כואב, זה שבתקשורת קיבל את הכינוי "אסון הנמר"ה".
בשעות הבוקר המוקדמות של 15 ביוני השנה, עשתה שיירת נגמ"שים של צה"ל את דרכה בשכונת תל א-סולטן ברפיח. הנגמ"ש החמישי בשיירה היה נגמ"ש של חיל ההנדסה, המכונה נמר"ה, והיה עמוס בחומרי נפץ ומוקשים. מחבל שככל הנראה כיוון במיוחד לנגמ"ש הזה ירה לעברו אר-פי-ג'י מטווח קרוב מאוד. הרקטה חדרה את דופנות הנמר"ה, וחומרי הנפץ התפוצצו. שמונה לוחמי גדוד 601 של ההנדסה הקרבית נפלו. הנמר"ה המשיכה לבעור עוד דקות ארוכות, ולכן באוגדת עזה החליטו להקפיץ את יחידת לפיד. "זה היה בסביבות שש בבוקר", משחזר רס"ר נתי סרוסי, בן 42, נשוי ואב לארבעה מאילת. "המפקד אריאל מתקשר: 'קיבלנו אירוע חריג, תתארגנו בזריזות, נמר"ה עלתה על מטען'. זה מה שחשבו בהתחלה שקרה שם.
רס"ר נתי סרוסי שהשתתף בחילוץ אחרי אסון הנמר"ה: "אשתי מדברת איתי בערב, ואני לא מספר לה כלום. היא לא יודעת איפה הייתי ושנכנסתי לעזה. אמרתי לה רק שסיימתי את המשמרת. אבל אלו מראות קשים שאי-אפשר לשכוח וזה נשאר לך בראש כל הזמן"
"יצאנו לשטח הכינוס, התארגנו בדרך. אנחנו ממוגנים עם קסדות, אפודים קרמיים, נשק ארוך, ולידנו התארגנו במקביל חיילים של הרבנות הצבאית, עם שקיות שחורות של גופות. אני מסתכל עליהם בבעתה, ופתאום נופל לי האסימון לאן בעצם אני הולך.
"נכנסנו לעזה בשיירה עם שני רכבי כיבוי: טטרה כיבוי וטטרה חילוץ. נסענו לאורך ציר פילדלפי, וחברנו לטנק שהוביל אותנו עד לנמר"ה הפגועה. זה היה במרחק של כ-500 מטר צפונית לציר פילדלפי. ראינו שהנמר"ה עדיין בוערת. הפיצוץ היה ב-5:15 בבוקר. כל החלק האחורי של הנמר"ה היה פתוח, ולמרות כל העשן והלהבות, אני קולט שיש חיילים בפנים. הנחתי שהם הרוגים, אבל חשבתי: מי יודע? אולי אפשר בכל זאת לנסות להציל אותם. אחר כך הבנתי שצה"ל העלה רחפנים לאוויר כדי לוודא שכל הגופות נמצאות שם ולא נלקחו על ידי המחבלים".
אז מה עשית?
"ירדתי עם מזנק (הכוונה לקו מים – ש”מ) והתחלתי לבצע כיבוי עם הצוות. אחרי שהלהבות והעשן התפוגגו, נתגלתה הזוועה שהתחוללה שם. חלקי גופות שרופות. את לא רואה אנשים", הוא דומע. "זאת זוועה שאי-אפשר לתאר במילים"
מה עובר לך בראש?
"קשה. אני בשלב הזה חושב על ההורים שלהם. על האישה, על המכרים. האם הם יודעים שהאדם הכי יקר להם נמצא במצב שנמצא? אני מדמיין את ההורים שקמים לשתות קפה בשבת בבוקר, ולא יודעים איזו בשורה קשה מחכה להם. והחבר'ה מהרבנות מחכים בצד, הפנים שלהם נפולות. כשסיימנו את הכיבוי עוד נשארנו שם, כדי לוודא שלא תהיה הדלקה מחדש, ורק אחרי שהאש והעשן התפוגגו, הם החלו במלאכת הקודש שלהם. זה האירוע הכי קשה שהיה לי בתשע השנים שאני עובד במערך הכבאות וההצלה. בערב, כשהתחילו כל הודעות ה'הותר לפרסום', היה לי קשה לשמוע את השמות. השתדלתי להתרחק. לא רציתי לדעת, רציתי להדחיק".
המשפחה שלך ידעה איפה היית ומה עשית?
"לא. אשתי מדברת איתי בערב, ואני לא מספר לה כלום. היא לא יודעת איפה הייתי ושנכנסתי לעזה. אמרתי לה רק שסיימתי את המשמרת. אבל אלו מראות קשים שאי-אפשר לשכוח וזה נשאר לך בראש כל הזמן".
מה היה שונה לך פה, לעומת חילוץ וכיבוי שריפות שאתה מבצע בשגרה?
"מה ששונה כאן, זו העובדה שמדובר בחיילים. עם כל העניין הרגשי של המלחמה והמצב הקשה שבו חלקי גופות שרופות של צעירים שעוד לא התחילו את החיים שלהם, ושל משפחות שאיבדו את יקיריהן".
תיכנס לשם שוב?
"ברור. אם צריך ויבקשו אותי, אגיע".
לא עבר חודש, ואנשי יחידת לפיד אכן נדרשו להיכנס שוב לעזה. טנק צה"ל שספג טיל נ"ט ברפיח ב-7 ביולי, החל לבעור. עקב הפגיעה נפל רס"ן ג'לאא איבראהים ז"ל, בן 25, מ"פ בגדוד ההנדסה 601. "הוציאו אותנו במהירות לרפיח, כדי לטפל באירוע", משחזר רס"ל שלום סבג, בן 39, נשוי ואב לשלושה מאשקלון, המשמש מפקד צוות בתחנת אשקלון. "כשהגענו לשטח הכינוס, ניגש אלינו אחד המ"פים וגער בנו: מה זה?! אתם מתכוונים להיכנס לעזה ככה, עם כבאיות אדומות ובולטות?"
ומה עניתם לו?
"אמרנו לו בצחוק: 'כן, אבל אנחנו מכבים את המהבהבים'. כשסוף-סוף נכנסנו פנימה, החיילים בטנקים היו בהלם, לא האמינו למה שהם רואים: מה עושה כבאית אדומה באמצע עזה? הם הוציאו פלאפונים והתחילו לצלם אותנו".
ומה היה בחילוץ עצמו?
"כשהגענו לשם, הטנק עדיין בער והגופה הייתה בתוכו. מצאנו את עצמנו בדילמה קשה, שאנחנו לא מכירים מהיומיום: איך מכבים את האש מבלי לפגוע בחלקי הגופה?"
אז מה עושים?
"עבדנו ביצירתיות. חבשנו כפפות חסינות אש, לקחנו בידיים את כל התחמושת והציוד שבער, וזרקנו הצידה. כיבינו את האש וחילצנו מה שצריך, תוך כדי כל זה חטפנו גשם סגול (כינוי צה"לי למתקפת ארטילריה, לרוב של פצמ"רים – ש"מ). אז פרקנו מהכבאית ותפסנו מחסה".
ידעת את מי חילצת?
"רק אחר כך ראיתי בחדשות שמדובר בלוחם גיבור ממשפחה פטריוטית. זה היה מאוד חשוב להחזיר אותו אליהם. הרי אני התנדבתי ליחידה כי ב-7.10 הנפש שלי נפגעה. איבדתי חבר שנרצח, והייתי חייב להיכנס ולראות את ההרס, כדי להרים את עצמי מחדש".
בספטמבר האחרון, כשצה"ל נכנס לתמרון גם בדרום לבנון, היה ברור לאנשי יחידת לפיד שמתישהו הם גם ייקראו לעלות צפונה. ואכן, היו כמה מקרים שרכבי הטטרה האדומים של יחידת לפיד תימרנו גם בין כפרי לבנון. האירוע האחרון היה רק לפני כשבועיים, בגזרה המערבית. ב-8 בדצמבר, כשהסכם ההסדרה כבר נכנס לתוקף, נכנסו לוחמי מילואים מגדוד חירם למתחם תת-קרקעי שבנה חיזבאללה, מעין מנהרה. הם לא ידעו כי צה"ל כבר מילכד את הפתח. הפיצוץ העז מוטט חלק מהמנהרה עליהם, וארבעה מהלוחמים נפלו באירוע הקשה. "בערך בשעה 16:00 קיבלנו את ההודעה על אירוע מורכב עם שריפה וקריסה בתוך שטח לבנון", משחזר איש היחידה טפסר משנה קובי מזרחי, בן 53, נשוי ואב לשלושה מחיפה. בשגרה, מזרחי משמש בתפקיד מפקד תחנת כבאות והצלה זבולון, וטיפל באירועים רבים של נפילת רקטות בצפון, "אבל לעבוד מעבר לגבול, בלבנון, זאת הפעם הראשונה".
טפסר משנה קובי מזרחי: "אנחנו במהלך שנים פועלים לחילוץ אנשים מרכבים בוערים בתאונות דרכים או ממבנים קורסים - אבל לראות גופת חייל צעיר שיצא להילחם ולהגן בגופו עלינו עם תוצאות כאלה קשות, זה הורס. אחד מהאירועים הקשים שעברתי. אבל ראינו את זה כשליחות"
גם הפעם יכלו להימסר להם רק מעט פרטים ברשת הקשר האזרחית של הכבאות וההצלה. חלק מאנשי היחידה הוטסו במיוחד מהמרכז, ואליהם הצטרפו גם אנשי יחידת החילוץ להבה. "נכנסנו לשם שני צוותים של שישה אנשים", מספר מזרחי. "בנקודת ההיערכות כבר דובר על שריפה פעילה במנהרה וקריסה עם שלושה לכודים, כי אחד מהם כבר אותר ופונה לפני שהגענו (בהמשך נפטר מפצעיו בבית החולים - ש"מ)".
ואז אתם מגיעים לשם, ו...?
"מבחינה טופוגרפית, זה היה בתוך ואדי. אז ירדנו לשם ברגל, מרחק 300-400 מטר ממקום הקריסה. מדובר במנהרה חצובה בתוך ההר. כשהגענו, היא הייתה כבר הרוסה לגמרי, וכבר ידענו שהם הרוגים. שלחנו טטרות וטרקטורונים למקום, והתחלנו בפעולות כיבוי. יש לנו חומרי כיבוי מיוחדים, זאת הייחודיות שלנו. תוך כדי, גם אספנו מודיעין כדי להבין כמה אנשים יש שם, ועשינו סריקה ראשונית לאיתור לכודים נוספים. אחר כך הכנסנו לשם כלי חילוץ ייעודיים, ופינינו משם את ההרס ואת הסלעים שקרסו, כדי לאפשר לכוח צה"ל להתקרב".
כמה זמן נמשך החילוץ?
"13 שעות".
למה כל כך הרבה?
"כי האירוע היה מורכב מבחינת הקריסה עצמה. המנהרה קרסה, ואלה היו בעיקר סלעים גדולים. כמפקד האירוע, הייתה לי שם אחריות מאוד גדולה מבחינת ניהול סיכונים".
היה פחד?
"לא היה פחד, כי באנו לשם מוכנים מבחינה מקצועית ומבצעית. מבחינת הזירה עצמה, חילוץ זה חילוץ, שריפה זאת שריפה".
ובכל זאת, זה שונה. מה עובר לך בראש ברגע שאתה מחלץ גופה של חייל?
מזרחי נאנח. "זה אירוע קשה. אנחנו במהלך שנים פועלים לחילוץ אנשים מרכבים בוערים בתאונות דרכים או ממבנים קורסים - אבל לראות גופת חייל צעיר שיצא להילחם ולהגן בגופו עלינו עם תוצאות כאלה קשות, זה הורס. אחד מהאירועים הקשים שעברתי. אבל ראינו את זה כשליחות".
איזה סוג של שליחות?
"אלו חיילים שקיפחו את חייהם בפעילות מבצעית. זאת משימה לאומית להחזיר אותם לידי המשפחה שלהם ולהביא אותם לקבורה".
ביום שני השבוע שוב צילצל הטלפון המבצעי בחמ”ל של יחידת לפיד. “בסביבות 17:00 קיבלנו קריאה: יש קריסת מבנה באזור ציר פילדלפי, ושנגיע”, מספר מפקד היחידה רווח. “נסענו לשם מיד, סרקנו את המקום, ולצערי איתרנו גופות של שני הרוגים”.
מבחינת נציב הכבאות רב-טפסר אייל כספי, אחרי שנה של פעילות, יחידת לפיד כבר עשתה היסטוריה: "זאת הפעם הראשונה שלוחמי האש נכנסים לשטח האויב בשיא הלחימה כדי להציל חיים”, הוא אומר. “איננו יכולים לפרסם את כל האירועים בהם השתתפו אנשי היחידה, אבל אני יכול לומר בוודאות כי ביכולות החילוץ מזירות מורכבות יש לנו יתרון משמעותי בהצלת חיי אדם, וזה הוכח בשטח. אני שמח שהצבא השתכנע לצרף אותנו ככוח חיוני וחשוב".
ומה יהיה הלאה עם היחידה?
"כל עוד הלחימה נמשכת, יחידת לפיד תמשיך לפעול בכל רגע שתידרש, בכל מקום ובכל שטח מחוץ לגבולות ישראל, בנחישות ובמקצועיות. זאת חובתנו המוסרית לביטחונם של תושבי המדינה. בהמשך, נפעל שהיחידה תקבל הכרה רשמית ותעמוד בפני עצמה".
אבל אתם לא נחשבים לגוף ביטחוני.
"הגיע הזמן שגם מערך הכבאות יוכר ככזה".
