עשרה נהגים עברו על המהירות המותרת, שהייתה 100 קמ"ש. הראשון נסע על 200 קמ"ש. השני על 190, וכן הלאה. השוטרים עצרו רק את האחרון, שנסע על 105 קמ"ש. איך זה, הוא שאל את השוטרים, שלא עצרתם לפחות תשעה רכבים שעקפו אותי במהירויות מטורפות. תפסיק עם הווטאבאוטיזם שלך, ענו לו השוטרים. עבר שבוע, ושוב אותו סיפור. ושוב הוא נעצר. בפעם השלישית הוא הטיח בשוטרים: "כל הנהגים שאתם לא עוצרים הם לבנים. ופעם אחרי פעם אתם עוצרים רק אותי, השחור היחידי על הכביש".
האם הנהג השחור הוא העבריין המסוכן, או שמא השוטרים הם חבורת גזענים? התשובה ברורה. אבל למועצת זכויות האדם של האו"ם, לעצרת האו"ם ולעוד הרבה מאוד גופים בינלאומיים – זה לא ברור. בעצרת הכללית של האו"ם, מהגופים הבינלאומיים החשובים ביותר, זכתה ישראל מאז 2015 ועד היום ל-156 גינויים, לעומת 70 לכל מדינות העולם גם יחד. זו לא מדינה. זו כנראה מפלצת. באותה תקופה, ארגון הבריאות העולמי, שלא אמור להיות פוליטי, גינה את ישראל 13 פעמים, לעומת אפס פעמים לכל שאר העולם. אבל כל טענה על אפליה נתקלת בתגובה קבועה של חסידי זכויות אדם, מהזן האנטישמי: "ווטאבאוטיזם".
אין מה לצפות מהם. היה אפשר לקוות שארגוני זכויות בינלאומיים יהיו שונים. תקוות שווא
בגופים בינלאומיים שולט רוב חשוך. אין מה לצפות מהם. היה אפשר לקוות שארגוני זכויות בינלאומיים יהיו שונים. תקוות שווא. רוברט ברנשטיין היה אחד מהחשובים שבין פעילי זכויות אדם בעולם. הוא הקים את HRW, ועם הלהט שלו הפך הגוף שהקים לארגון זכויות האדם הגדול בעולם. בשנת 2009 הפנה אותי ברנשטיין למאמר שלו ב"הניו יורק טיימס". חשבתי שהוא רוצה לגנות את אלה שהעבירו ביקורת על הארגון. הייתי אחד מהם. להפתעתי, ברנשטיין העביר ביקורת נוקבת על הארגון שהוא עצמו הקים, ועדיין שימש אז כנשיאו, בגין היחס המפלה לישראל. מאז ועד היום זה רק החמיר. וכל עלילות הארגון, תרתי משמע, מופיעות באינספור דוחות והפרכות של ארגון NGO Monitor.
עכשיו זה הדוח החדש של אמנסטי, שמאשים את ישראל בג'נוסייד. לא הייתה טענה כזאת כאשר סרי לנקה דיכאה בברוטליות את הנמרים הטמילים. ולא כאשר סוריה, בהנהגת בשאר אסד, טבחה בקרוב ל-600 אלף בני אדם, גם תוך כדי שימוש בנשק כימי. ובשורה של אירועי ג'נוסייד, כמו מה שעשתה סודן בדארפור, הביקורת הייתה מינורית. אז אלה היו ערבים מוסלמים שטבחו בשחורים מוסלמים, על לא עוול. אבל ישראל, שנאבקת ברוע מזוקק, של ארגון שהמטרה המוצהרת שלו היא השמדת יהודים והקמת ח'ליפות איסלאמיסטית שתשלוט בעולם – מואשמת בג'נוסייד. אפשר להניח שלוּ אמנסטי היה קיים בשנות ה-40, הוא היה מתרפס למפלצת הנאצית ומאשים את בריטניה בג'נוסייד. ארגון אמנסטי ישראל, ייאמר לזכותו, פרסם התנגדות לטענת הג'נוסייד. אמנסטי לא לבד. גם שרלטנים מטעם עצמם מטפחים את עלילת הג'נוסייד.
הצבא לא פטור מביקורת, והוא כבר החל בחקירות שחשובות גם כדי להעניש את מי שצריך להיענש, ובעיקר כדי להגן על חיילי צה”ל
כל האמור לעיל, ובכלל זה ביקורת מרושעת ומגמתית, לא מוביל למסקנה שצה"ל פטור מביקורת. ישראל לא מושלמת. יש עדויות מטרידות, בעיקר סרטונים שלוחמים ממשיכים לצלם. חלק מהסרטונים הללו הם עדויות על פשעי מלחמה. בסרטון משבוע שעבר, למשל, חייל אומר: "אנחנו ממשיכים לשטח את בית לאהיה". זו חרפה. אלה חריגות. אבל זה לא ג'נוסייד. מדינה שמבצעת ג'נוסייד לא חוקרת את עצמה. וצה"ל כבר חוקר את עצמו. נכון לחודש אוגוסט השנה נפתחו 74 חקירות פליליות. החקירות הללו חשובות כדי שמי שצריך להיענש – ייענש, וגם כדי להגן על חיילי צה"ל. משום שללא חקירות, ישראל רק תחזק עלילות מהסוג שאמנסטי מפיץ.
עכשיו, הרבה יותר מהימים שלפני 7 באוקטובר, זקוקה ישראל למערכת משפט חזקה ועצמאית כדי להגן על עצמה מול תעמולת זוועה מהסוג שאמנסטי מפרסם. היו אמירות מפורשות, גם מכיוון האג, שאם יתברר שישראל אכן מבצעת חקירות, גם על מה שקרה מאז החלה המלחמה בכלל, וגם נגד חייליה בפרט – אפשר יהיה לבטל גם את צווי המעצר שהוצאו נגד נתניהו וגלנט. אבל זה לא משפיע על לוין ולא על בן גביר. ישראל לא מעניינת אותם. גם לא חיילי צה"ל. הם חוזרים עכשיו, דווקא עכשיו, להפיכה המשטרית. הם פועלים להדחת היועצת המשפטית, מה שיקבור את הסיכוי לשכנע את האג בעקרון ה"משלימות". והדרישה לחסינות של חיילי צה"ל, על-ידי חקיקה, או על-ידי קמפיין אווילי, היא הדבר האחרון שעוזר לחיילי צה"ל. להיפך. כך מפקירים את חיילי צה"ל לסמכות חקירה ושיפוט של מדינות זרות ועוינות. אנחנו עדיין במלחמה. אנחנו מוצפים בטענות שווא על ג'נוסייד. יש צורך בעבודה קשה כדי להגן על ישראל בכלל ועל חיילי צה"ל בפרט. אין צורך שלוין יעזור דווקא לאמנסטי.
