ההיסטוריה המודיעינית לעולם חוזרת. מלבד הפתעות טקטיות לאורך השנים, קהילת המודיעין האמריקנית, בדומה לשותפתה הישראלית, מצאה עצמה בתרחיש האימים של הפתעה צבאית אסטרטגית ומערכתית פעמיים ב-100 השנים האחרונות: המתקפה היפנית על פרל הארבור בשנת 1941, ופיגועי 11 בספטמבר 2001.
גלית דיסטל-אטבריאן נגד ועדת חקירה ממלכתית
(מתוך X )
גם בישראל אלו היו פעמיים: צופרי האזעקה המחרידים בצהרי כיפור בשנת 1973 ואלה של בוקר שמחת תורה 2023. אלה גם אלה מלמדים כי התוצאות של מחדל מודיעיני בסדר גודל שכזה מביאות לקטסטרופה לאומית, שתעצב נרטיב לאומי, תשנינה תפיסות ביטחון ותלווינה את הממסד הביטחוני כטראומה צרובה בבשר עשורים רבים קדימה.
תהליך הריפוי מצלקות דואבות אלה צפוי לארוך שנים, אך מבחן ההיסטוריה מלמד כי ראשית הצירים לתיקון הדרוש מצויה בהתבוננות בלתי תלויה, א-פוליטית, על שורשי המחדל ונגזרותיו, כמו גם בצורך לרפורמות ולשינויים מבניים, תרבותיים ותפיסתיים בסוכנויות המודיעין השונות וביחסי הגומלין שבין המודיעין לקברניט. בארה"ב, למשל, פיגועי התאומים נחקרו בידי ועדה מקצועית בלתי תלויה שהמלצותיה נתקבלו במלואן והביאה לשינויים יסודיים במבנה קהילת המודיעין, ובראשן הקמת "מינהל המודיעין הלאומי" והקמת "נציבות לבקרה מודיעינית", שהפכה עם השנים לגוף חוצה-ארגונים וסמכויות בין עשרות סוכנויות המודיעין האמריקנית, בצבא ארה"ב ומחוצה לו. כך או אחרת, "מסך הברזל" המונע זליגה של השפעות פוליטיות לתוך הממסד המודיעיני, נשמר ומוקפד זה עשורים רבים כחלק מהמבנה הדמוקרטי המבוסס והמסורתי של הפרדת הרשויות בארה"ב, וסביר – כי על אף איתותיו של הנשיא טראמפ לשחוק תפיסה זו (בדמות מינוי ראש FBI לעומתי לסוכנות, שיצטרך לחצות את משוכת השימוע שלו בסנאט) – המבנה והתפקוד קהילת המודיעין האמריקנית יישמרו.
מהלכיה של ממשלת ישראל לניגוח קהילת המודיעין הם חלק מקמפיין מתוזמר ומתוכנן היטב להרחקת האחריות הכבדה של הדרג המדיני לאסון הגדול בתולדותינו ולמסמוס הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית
בזירה המקומית, נרשמות שורת יוזמות מופרכות ובלתי-מקצועיות של הקואליציה באצטלה של הניסיון לתקן את המחדלים הביטחוניים שהתגלו ב-7 באוקטובר, ובראשן הקמת מחלקת "איפכא מסתברא" בלשכת ראש הממשלה, באופן שיביא לפוליטיזציה של המודיעין ולחדירה של שיקולים זרים לקודש הקודשים של מערכת הביטחון. זאת כחלק מתהליך זוחל ומתמשך של ממשלות נתניהו האחרונות "להחלשה מתמדת של גופי הביקורת השונים, וריקון המוסדות מתוכן, עד כי אינם מבצעים את תפקידם" (כדבריה של ועדת החקירה האזרחית לחקר האסון, שפרסמה מסקנותיה באחרונה). הצעת חוק מופרכת נוספת, בדמות "חוק פלדשטיין" (המתואר ע"י ח"כ איזנקוט ובטעם רב כ"חוק להשמדת העליונות המודיעינית") תאפשר לכל גורם מודיעיני, לרבות הזוטר ביותר, להעביר מידע גולמי רגיש לידי הדרג המדיני, ובכך תביא לערעור תפיסת הפיקוד והשליטה המודיעינית ותפגע באופן קשה במנגנון שמירת הסוד, שעליו מופקד השב"כ מכוח חוק.
אבי כאלוצילום: אלוני מורמטבע הדברים, מהלכיה של ממשלת ישראל לניגוח קהילת המודיעין הם חלק מקמפיין מתוזמר ומתוכנן היטב להרחקת האחריות הכבדה של הדרג המדיני לאסון הגדול בתולדותינו ולמסמוס הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, שהיא המוסד המדויק ביותר לבירור המציאות ועומק המחדל. ניכר כי על אף הניסיון המאולץ לנסות ולהידמות למסורת הדמוקרטית של ידידתנו הגדולה ארה"ב, גם זו הפעם איננה עומדת כנר לרגליה של ממשלת ישראל, המסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית. למעשה, קו אפל, חתרני ואנטי-דמוקרטי עומד בין ההצעות לשחיקת שומרי הסף המודיעיניים וזיהומה הפוליטי של קהילת המודיעין, לבין הנתיב הממשלתי המסוכן להחרבת מושכלות היסוד של המבנה השלטוני הדמוקרטי הישראלי. במילים אחרות, המאמץ לפגיעה בעצמאות סוכנויות המודיעין הוא רכיב נוסף במימוש ההפיכה המשטרית באמצעים אחרים, שלמרבה הזוועה – עשויים חלילה להביא לפתחנו אסונות ביטחוניים, כלכליים ולאומיים נוספים.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.12.24
