את ליהי טל תפסנו בתוך המקלחת. לידה על הרצפה ערימת אריחי קרמיקה והיא, נערה בת 18 לפני גיוס, התפקיד שלה פה הוא להדביק קרמיקה לקיר. להדביק קרמיקה לקיר צריך לדעת וטל, שזה בסך הכל יום העבודה השני או השלישי שלה כאן, התנצלה בחיוך ואמרה שהיא לא בדיוק מהתחום. מאיזה תחום את מתכוונת, שאלנו. "אני לא מתחום הבניין", ענתה, "זה השיפוץ הראשון שלי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
זיו דורקם עמד עם פלס מעליה. ניקו, מנהל העבודה, אמר שדורקם אחראי על הקרמיקה והריצוף, אז שאלנו את דורקם אם יש לו בכלל מושג בתחום. שאלנו כי רגע לפני בדקנו עליו בגוגל ושם כתוב שהוא בכלל סופר שהספר השלישי שלו יצא בשנה שעברה. רמז: הספר לא עוסק בשיפוץ חדרי אמבטיה. אבל בהמשך הבנו שזה הרעיון פה. שכונת הרצפות הירוקות בקיבוץ כפר עזה עוברת שיפוץ יסודי, וחוץ מכמה אנשי מקצוע שמשגיחים על העבודה, לכל השאר שנמצאים כאן בהתנדבות אין מושג בטיח או בעבודות גבס ואינסטלציה. כמו שכתוב על השלט בכניסה לאתר, "היזם: אחים.יות לנשק. ביצוע: אזרחי ישראל".
צריך היה לראות את כפר עזה בימים שאחרי 7 באוקטובר כדי להבין את משמעות הפרויקט הזה. 64 תושבי הקיבוץ נרצחו ו-19 נחטפו לעזה, חמישה מהם עדיין שם. בתים הוצתו ופוצצו על יושביהם. המקום היפה הזה, שתושביו כל כך טיפחו ואהבו, נראה אז כמו שדה קרב עקוב מדם. עכשיו הוא מלא בקבוצות מבקרים שבאות לראות ולשמוע מה אירע פה. הצבע הירוק חזר אל המדשאות, הצמחייה לצד השבילים ובמרחבים הפתוחים מתוחזקת על ידי מתנדבים. אבל יותר מ-14 חודשים עברו והתושבים עדיין לא חזרו.
לכאן, לשכונת הרצפות הירוקות, לא הגיעו המחבלים, אבל במרחק מטרים ספורים, בשכונת דור צעיר, בוצע טבח שקולותיו המחרידים נשמעו פה היטב. 16 אשקוביות יש ברצפות הירוקות, קירותיהן ספגו את קליעי ורסיסי הקרבות שהתנהלו בקיבוץ.
איל נוה: "לרגע לא עירערנו על כך שהממשלה נבחרה בבחירות דמוקרטיות. כל מה שרצינו זה שיעצרו את ההפיכה כי היא מובילה אותנו להתרסקות. האחריות היא של ראש הממשלה, אנחנו רק אזרחים. הוא זה שהלך עם הראש בקיר והדהיר אותנו לתהום"
שיפוץ השכונה הזו הוא צעד ראשון בשיקום הקיבוץ. האנשים שמתרוצצים כאן עם החולצות של אחים לנשק ועליהן הכיתוב "בונים מחדש" עסוקים בדבר אחד: בבנייה. "כאן", אמר לנו רפי בילסיאק, פעיל באחים לנשק ומנהל סידור העבודה של המתנדבים, "אין מחלוקות. מגיעים מכל חלקי העם, דתיים-לאומיים, חרדים, מכינות קדם-צבאיות מכל הקשת, וכולם עובדים כתף אל כתף, כמו צוות טנק, פועלים יחד בשביל מטרה אחת".
איל נוה אומר שרשימת המתנדבים לפרויקט בכפר עזה נסגרת בתוך דקות ספורות מהרגע שהיא נפתחת באתר של אחים לנשק. אלפים רוצים להיות חלק מהבנייה. העבודות החלו לפני עשרה שבועות, אבל בכל יום נדרשים רק כ-50 פועלים. הוא מדלג מעל תעלות פתוחות של צנרות מים וביוב ותוך כדי מספר על פרויקט שיפוץ נוסף שהארגון אמור להתחיל בקרוב בגבול הצפון, במושבים שתולה ונטועה. גם בקריית-שמונה אחים לנשק מתכוונים להוציא לפועל פרויקט שיפוץ, התקיימה כבר פגישה עם ראש העירייה אביחי שטרן.
אבל כל העשייה הזו והרצון הטוב לא משככים את הכעס שיש כלפי אנשי הארגון מצד ציבור גדול. זו התארגנות שהחלה לפני כמעט שנתיים בין חברים שהיו בדיוק במילואים כששר המשפטים יריב לוין הציג את תוכניתו לשינוי חוקתי אנטי-דמוקרטי מרחיק לכת שהוא כינה "רפורמה". רון שרף, איל נוה ואיתן הרצל, שלושה מילואימניקים בסיירת מטכ"ל שאחראים על המיונים ליחידה, שאלו את עצמם: איך עוצרים את הדבר הזה?
מה שהחל כקבוצת וואטסאפ של כמה מילואימניקים שהתארגנו תחת השם אחים לנשק, הפך למחאה הגדולה והעיקשת ביותר שידעה ישראל מיום הקמתה. נוה ושרף היו הפנים של המחאה. בשיאה קראו להפסקת התנדבות במילואים אם החוקים יתקדמו, וסחפו אחריהם אלפים. עצומה ובה רשימה של אנשי מילואים מ-8200, שייטת 13, שלדג, מגלן, תותחנים, גולני, סיירת צנחנים, לוחמים בכל המערכים והחילות, נשלחה לראשי הצבא ומערכת הביטחון. בקיץ 2023 כבר היו כעשרת אלפים מילואימניקים שהודיעו שלא יתייצבו אם חוקי ההפיכה יעברו. המחאה הזו יצרה סט מונחים חדש: אי-התייצבות והפסקת התנדבות למילואים. אבל צריך להודות: איך שלא מסובבים את זה, מדובר באיום בסרבנות.
בכל מקרה, זה לא ממש עזר. לא עזרה גם התארגנות הטייסים שהודיעו על הפסקת התנדבות. החשש היה שאם יותר מאלף טייסים, נווטים, בקרי אוויר ומפעילי כטב"מים יפסיקו להגיע למילואים, תיפגע כשירות חיל האוויר למלחמה. שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש השב"כ – כולם התריעו בפני נתניהו. והוא לא עצר. החוק לביטול עילת הסבירות עבר בכנסת, ונפסל בחודש ינואר השנה על ידי בג"ץ. בין לבין פרצה המלחמה באוקטובר. אחים לנשק והטייסים התגייסו מיד. מי שכבר לא היה חלק ממערך המילואים, נרתם לסייע למפונים ולתמוך בחיילים במסגרת החמ"ל האזרחי של אחים לנשק. זה לא מנע מרבים להטיל עליהם את האחריות לפרוץ המלחמה. הם, סינוואר וציר הרשע.
אחרי הביקור בכפר עזה נסענו למשרד של רון שרף ברחובות. שרף, 52, סא"ל במיל', ונוה, 49, רס"ל במיל', התבשרו לאחרונה על הפסקת שירות המילואים שלהם. שרף שמע על כך מהודעה של דובר צה"ל ונוה מציוץ של שר הביטחון ישראל כ"ץ. אף מפקד ביחידה או קצין במערך המילואים לא התקשר ומסר להם הודעה רשמית.
רון שרף: "אנחנו פטריוטים ציוניים. אין אחד שיכול להגיד שאני או איל או כל אחד אחר מאחים לנשק לא פטריוט. מכונת הרעל יכולה לצייץ מה שהיא רוצה, במבחן האהבה למקום הזה אנחנו, אחים לנשק, לא צריכים להוכיח כלום"
העיסוק בשירות המילואים שלהם הוא נקודה רגישה עבורם. "שנים שירתנו במילואים בכל מקום בלי לשאול שאלות", אומר שרף, "תחת כל ממשלה. זו מעולם לא הייתה שאלה פוליטית עבורי. לא אם השירות הוא מעבר לקו כזה או אחר ולא איזו ממשלה מכהנת כרגע. על הפסקת המילואים שלי שמעתי מהתקשורת ולא ברור איזה תוקף יש לה, אבל זה רק מראה לך במה הממשלה הזו מתעסקת בזמן שחסרות לצה"ל שלוש אוגדות כדי להתמודד עם המציאות הביטחונית החדשה. הם יעשו הכל כדי להסיט את השיח הציבורי מקומבינת ההשתמטות שהולכת ונרקמת במחשכים".
נוה: "עליי בכלל צייץ עמית סגל, 'שכחתם את נוה'. שעתיים ודקה אחר כך שר הביטחון, שאחראי על מלחמה בשבע חזיתות, צייץ שהוא ידאג שגם אותי לא יזמנו למילואים. אבל עזוב אותי ואת רון ותסתכל רגע על התמונה הגדולה. ככה נראית שיטת העבודה שלהם. אחד העוזרים של שר הביטחון או הוא עצמו קורא ציוץ, נבהל, עוצר הכל ומכתיב ציוץ תגובה. זו המראה הכי צלולה לחידלון של הממשלה הזו. ככה הם עובדים. בלי לבדוק, בלי לדבר עם המפקדים שלי, בלי לדעת שבדיוק סיימתי שירות מילואים, בלי כלום. מצייץ בשביל כמה לייקים מהבייס. ככה הם מנהלים את המדינה. איזה חוסר עומק, איזה חוסר יושרה".
נשים רגע בצד את הסגנון והדרך. אתם הובלתם מחאה שאירגנה צעדות לירושלים, מיצגים והפגנות מול בתי שרים, אלף ואחד אירועי מחאה. אבל הכותרת הייתה "אם החוקים עוברים אנחנו לא נגיע למילואים". עכשיו מבטלים לכם את המילואים ואתם מופתעים.
שרף: "אני משרת 34 שנה בצבא בסדיר, בקבע ובמילואים. תבדוק אילו ממשלות היו בשנים האלה. אותי זה לא עניין. אבל בנקודת הזמן ההיא, כשהממשלה הייתה נחושה לעשות פה הפיכה משטרית, הרגשנו שישנה סכנה אמיתית למדינת ישראל, לאופייה הדמוקרטי, לצביון שלה. זו הייתה ההחלטה הכי קשה שקיבלתי בימי חיי ברמה האישית, להפסיק את ההתנדבות שלי למילואים. אנחנו פטריוטים ציוניים. אין אחד שיכול להגיד שאני או איל או כל אחד אחר מאחים לנשק לא פטריוט. מכונת הרעל יכולה לצייץ מה שהיא רוצה, במבחן האהבה למקום הזה אנחנו, אחים לנשק, לא צריכים להוכיח כלום. זה המקום שלנו, כאן הילדים שלנו גדלים וכאן נישאר. הרגשנו שאנחנו צריכים לקום ולהגן על המדינה, לנקוט צעדים שלא חשבנו שנגיע אליהם אי פעם כדי להציל את המקום הזה. זרקנו את עצמנו מתחת לשרשראות ה-D9 שאיתו הם רצו להחריב את הדמוקרטיה הישראלית".
נוה: "אחים לנשק מעולם לא קראו לסרבנות. זה נרטיב שקרי של מכונת הרעל, של מי שרוצה לפלג בינינו. דיברנו על הפסקת התנדבות כי הרגשנו שאחד מעוגני היסוד של המדינה, הדמוקרטיה, נמצא בסכנה".
שרף: "זה אבסורד שמי שקורא לנו עכשיו 'סרבנים' הוא זה שרוצה להכשיר בחוק השתמטות של עשרות אלפי צעירים חרדים בריאים וכשירים, בזמן שלצבא חסרים אלפי חיילים והמילואימניקים קורסים תחת הנטל. ישראל כ"ץ מונה לשר ביטחון מסיבה אחת בלבד – כדי להכשיר השתמטות המונית משירות בצה"ל בזמן מלחמה. אנחנו מוכנים לממן לו שלט יפה על דלת הלשכה שלו עם הטייטל 'שר ההשתמטות'".
הטענה היא שהקריאה שלכם לאי-התנדבות פגעה בכשירות הצבא למלחמה.
נוה: "כל ניסיון לנסות להאשים את המחאה בפגיעה בכשירות צה"ל הוא שקרי ומשרת את הנרטיב של הממשלה. יש ממשלה ויש אזרחים. מה שאיפשר את הטבח זה שהצבא לא היה בעוטף ולממשלה לא היה אכפת מהעוטף. הממשלה הרעה הזאת, עם ראש ממשלה שמימן את ארגון הטרור הרצחני חמאס במשך שנים, עם שר אוצר שאמר שחמאס הוא נכס עבור ישראל, היא האחראית הבלעדית למחדל. הממשלה, שדהרה בחוסר אחריות להפיכה משטרית למרות ההתרעות של ראשי מערכת הביטחון ואף שהצבא הזהיר, מנסה להסיר מעצמה את הכתם הכבד הזה. במקום לקחת אחריות ולהתפטר, היא מנסה להשליך את האחריות על אזרחים ועל מחאה אפקטיבית.
"מלבד כמה קונספירטורים, איש לא העלה את התיאוריה המופרכת הזאת על דל שפתיו עד שאחים לנשק התחזקו, תפסו פופולריות ציבורית והראו יכולות שאיימו על הממשלה. וזה היה הרגע, בפברואר השנה, הרבה אחרי הטבח, שמכונת הרעל אימצה בחום את הנרטיב הזה ופימפמה אותו במרץ. גם הם יודעים שזה שקר שאין לו שום ביסוס".
בכפר עזה הלכנו לראות מה מכינים בחדר האוכל לצהריים. המתנדבים של אחים לנשק מתפעלים את המטבח כדי לבשל לפועלים שמשפצים את הרצפות הירוקות. קובי אפשטיין מקיבוץ צובה מנהל שם את העניינים. הוא ואשתו רותי מגיעים פעם בשבוע למשמרת של שמונה שעות ומכינים ארוחה לכמאה סועדים, כולל כיתת הכוננות של הקיבוץ.
אתה מביט סביבך, רואה את חדוות העשייה וההירתמות ולא יכול להימנע מהמחשבה על הטינה שרבים בעם אוחזים כלפי אחים לנשק. תצללו קצת לרשת, שם נמצא הרעל המזוקק: אחים לנשק פירקו את הצבא. איימו על קיומה של ישראל. חבורה של פריבילגים מהשמאל שהמדינה השקיעה בהם הון עתק שאם לא עושים כרצונם אז הם לא באים, שוברים את הכלים. חפשו סרטונים תחת הכותרת "מסלקים את אחים לנשק". בכמה מקרים שבהם מתנדבים של הארגון הגיעו לשטחי כינוס כדי לחלק ציוד לחיילים, שנקנה בתרומות, העיפו אותם בבושת פנים, בקללות.
נוה ושרף טוענים שמדובר במקרים בודדים, יוצאים מהכלל. "אני לא כועס על אף אדם שצעק וגידף", אומר נוה, "הכעס שלי הוא רק על האנשים שיצרו קמפיין של שנאה והסתה נגדנו במטרה לפצל את העם ולעשות דה-לגיטימציה למאבק הצודק שלנו. לצערי, הקמפיין הזה מגיע היישר מלשכתו של ראש הממשלה, שפחד ועדיין מפחד מהעוצמות האדירות שלנו".
שרף: "עצוב לי שאנשים קונים את הנרטיב השקרי שמנסה להפיל עלינו את האחריות למחדל שהיה כאן. בשבועות הראשונים אחרי 7 באוקטובר היינו בין הגופים הבודדים שתיפקדו".
נוה: "ב-8 באוקטובר, כשנכנסנו לשדרות, אנשים חיבקו אותנו. אמרו לנו, 'אתם אחים שלנו, לימדו אותנו לשנוא אתכם בלי לדעת בכלל מי אתם'. ראש העירייה אלון דוידי העניק לאחים לנשק אות הוקרה על מה שעשינו עבור שדרות. בשלושת החודשים הראשונים אחים לנשק היה הגוף הכי אהוב, הכי מחובק. הבאנו מאות טונות של ציוד מחו"ל, אפודים קרמיים, פנסים, שקי שינה, גופיות תרמיות, כל מה שצריך. הקמנו מרלו"גים (מרכזים לוגיסטיים – ע"ש) של ציוד למפונים בטבריה, בירושלים ובים המלח. אנשים משדרות ומהעוטף הגיעו לים המלח באישון לילה ואנחנו חיכינו להם שם עם מטרנות ושמפואים. סיפקנו ערכות אבל למשפחות שכולות. היה מבול של עשייה".
שרף: "ולא הזכרנו את מרכז העצבים בגני התערוכה, מוקד טלפוני שיכולת להתקשר אליו, להגיד מה אתה צריך מתוך רשימה ארוכה, וזה היה נארז ונשלח אליך. כמו אמזון".
נוה: "היינו הראשונים שהקימו מרכז לאיסוף מידע וזיהוי נעדרים, עוד לפני גופי הביטחון. ישבו שם 400 איש שסרקו את כל המידעים והסרטונים שעלו לרשת. אבל ככל שחלף הזמן התחילו הטינופים עלינו. היום אנחנו יודעים שכבר ביום הראשון למלחמה ישב נתניהו עם היועצים שלו ושבר את הראש איך 'יוצאים מהאסון הנורא הזה וזורקים על אחרים את האחריות'. מכונת הרעל עובדת נגדנו בכל הכוח כבר מההתחלה כי זיהתה אותנו כאיום. אנחנו המראה ההפוכה לחידלון של הממשלה".
הרמתי טלפון לחבר בחו"ל. הוא צופה מרחוק על מה שקורה פה, מנותק מלחצי היומיום של המלחמה והמחאה, מעביר שעות בכל יום בפיד של הימין והשמאל הישראליים. "תגיד להם", ביקש, "שהם נתפסים כמורמים מעם, כמתנשאים. מילא, אם היו באים בהצעה נגדית איך לתקן/לשפר את מערכת המשפט. הם לא אמרו 'בואו נדבר', הלכו ישר על צעד דרסטי כוחני, 'אם לא תעשו כרצוננו נפסיק לשרת'. הם לא ניסו בכלל להיות גשר להידברות".
"זה לא נכון", ענו שניהם יחד, ונוה המשיך: "התחננו לעצור את הטירוף, לשבת ולהגיע להסכמות רחבות. כשהתחילו הדיונים בבית הנשיא כדי להגיע לפשרה, אמרנו 'רבותיי, אחים לנשק עוצרים את המחאה כדי לתת צ'אנס להידברות שיכולה להביא להסכמה רחבה'. וחטפנו ביקורת משאר ארגוני המחאה, אבל לא התכופפנו. אמרו לנו, 'מה פתאום לעצור? זה לא הגיוני לעצור עכשיו, אתם כל כך נאיביים'. ואנחנו עמדנו על שלנו ואמרנו שמה שעומד לנגד עינינו זו טובת המדינה, וטובת המדינה היא הידברות.
"יום לפני ההצבעה על עילת הסבירות באים אלינו נציגי הגוש הליברלי שנשאו ונתנו בבית הנשיא על נוסח של הסכם פשרה, שנאמר שהוא בידיעתו והסכמתו של ראש הממשלה. בגדול, דובר על כך שהממשלה תעצור לכמה חודשים וגם המחאה שלנו תופסק, ובזמן הזה תימשך ההידברות בניסיון להגיע להסכמה רחבה. עשינו דיון עומק ואחרי שהתלבטנו ושקלנו אמרנו, 'אוקיי, נתמוך בדבר הזה'. אבל למחרת על הבוקר קיבלנו הודעה שלוין ונתניהו לא מוכנים לעצור. זו רמת האחריות שלהם, אפס אחד גדול".
שרף: "עשרה חודשים צעקנו, 'ההפיכה קורעת את העם' וביקשנו לעצור ולדבר. לא הגדרנו את עצמנו לא שמאל ולא ימין. נתניהו הוא זה שעבד קשה כדי לתייג אותנו כשמאל".
נוה: "לרגע לא עירערנו על כך שהממשלה נבחרה בבחירות דמוקרטיות. כל מה שרצינו זה שיעצרו את ההפיכה כי היא מובילה אותנו להתרסקות. האחריות היא של ראש הממשלה, אנחנו רק אזרחים. הוא זה שהלך עם הראש בקיר והדהיר אותנו לתהום. ואת המחיר הכבד כל העם שילם".
מתקפת הפתע של חמאס הכניסה את ההפיכה המשטרית למקפיא. גם המחאה הופסקה, ורק גורלם של החטופים מוציא בינתיים אנשים לרחוב כדי להפגין. גם כן הפגנות: עשרות בודדות בכל יום בשער בגין בקריה, עשרות בירושלים וכמה אלפים במוצאי שבת. גם הכרזתו של שר המשפטים יריב לוין על חזרתה של ההפיכה המשטרית לא מוציאה בינתיים את ההמונים לרחובות. הציבור מותש, רבים בטראומה, אלפים רבים איבדו קרובי משפחה וחברים בקרבות ובמתקפת הפתע.
אחים לנשק פועלים בינתיים בפרופיל נמוך, מוציאים הודעות דוברות עם תמונות מהפגנות מול בתי שרים. ביום רביעי השבוע, למשל, הפגינו פעילי הארגון מול ביתו של ישראל כ"ץ בכפר אחים במחאה על קידום חוק ההשתמטות, וב-ynet הוציאו פוש. בכך זה הסתכם.
וזו בעצם השאלה הגדולה: אם הממשלה תחזור להפיכה המשטרית, תביא להצבעה את חוק ההשתמטות או תנסה לפטר את היועמ"שית, מה יעשו אחים לנשק. עשרות אלפים מפעילי הארגון שבו כבר ממילואים. אט-אט הם חוזרים לשגרה, או לפחות מנסים לחזור אליה. האם נשמע את אותן ההצהרות על אי-התייצבות או הפסקת התנדבות? פרקליט המדינה לשעבר משה לדור קרא לפני שבוע לטייסי המילואים הוותיקים להצהיר שוב שיפסיקו לטוס אם הממשלה תחזור להפיכה המשטרית. מאחים לנשק לא שמענו כלום.
"ברור שניאבק בכל הכוח אם הממשלה תנסה להעביר את חוקי ההפיכה", אומר שרף, "אבל בינתיים אנחנו נאבקים בממשלה בזירה המשפטית, בבג"ץ נגד ההשתמטות, בתביעות דיבה נגד מכונת הרעל. אנחנו פוגשים מכינות, עושים חוגי בית, אין היום ועדה בכנסת שאין בה נציג של אחים לנשק. אנחנו מכים שורשים בחברה כולה".
נוה: "אנחנו בכל מקום שרוצה תקומה ותקווה. מול החורבן שהממשלה הזו הביאה עלינו, אנחנו בונים מחדש. מול הסרת האחריות שלהם משיקום החברה, אנחנו לוקחים אחריות ועושים. מתחילות להיווצר בריתות חדשות בין אלו שמשרתים ותורמים, בין הציבור הליברלי לציבור הדתי-לאומי. שם נמצא הקונצנזוס, בקרב מי שלוקח חלק בשירות בצבא ובתרומה לחברה. והקונצנזוס מזועזע מהכוונה של לוין לחזור להפיכה המשטרית".
חוגי בית זה נחמד וללכת לדיוני ועדות הכנסת זה חשוב, אבל אלו לא יעצרו את לוין או ימנעו את פיטוריה של היועמ"שית. שאלנו האם יקראו שוב להפסקת התנדבות. "אם נצטרך, ודאי שנחזור לרחובות", ענה שרף, ונוה המשיך אותו: "העולם השתנה אחרי 7.10. אנחנו אחרי האסון הכי גדול בהיסטוריה שלנו, נלחמים כתף אל כתף בעזה ובצפון. תמיד קפצנו ותמיד נקפוץ להגן על המדינה. אנחנו כבר עכשיו נרתמים לשיקום שלה, לייצר תקווה ביחד. לכן מה שהיה נכון ל-2023, לא מתאים למציאות החדשה. הקריאות הללו לא בארסנל שלנו היום".
