בעיית העסקה החלקית. צריך לקוות שהמשא ומתן להפסקת אש בעזה אכן יביא להסכם לשחרור חטופים, אבל צריך גם להודות באמת המרה שעסקה חלקית תשחרר רק את חלקם - מפני שישראל לא מוכנה לסיים את המלחמה. נתניהו יכול להביא לשחרור של כולם אם יסכים לסיום מלחמה שכבר השיגה את מטרותיה, בין השאר חיסול יכולות חמאס. האירוניה היא שלא מדובר בוויתור: האינטרס הישראלי הוא לסיים כבר את המלחמה ולקרוא לקהילה הבינלאומית והערבית להכניס לשם שלטון חלופי, גם בלי קשר לחטופים. העובדה שבמקביל אפשר גם להחזיר סוף-סוף את החטופים כולם, היא הצידוק המוחלט להפסקת המלחמה. מדינאי אמיתי היה כורך בכך גם הסכם שלום עם סעודיה תמורת כניסה למשא ומתן על מדינה פלסטינית מפורזת, שכן בעקבות 7 באוקטובר יש לנו הזדמנות נדירה להציע מדינה שלא תוכל לסכן אותנו בהסכמת העולם כולו. אבל למרבה הצער, גם אם תהיה עסקה, היא תהיה חלקית, ולציבור בישראל יציגו מצג שווא לפיו "הצלחנו" לשחרר חלק גם בלי הפסקה מלאה.
התגובה האוטומטית. אותו דפוס מחשבה עקום ניכר גם בהחלטת משרד החוץ לסגור את השגרירות באירלנד בשל ההתבטאויות האנטי-ישראליות של ראש ממשלתה, שאותו כינה גדעון סער - בשפה דיפלומטית מעודנת - "שקרן אנטישמי". אפשר היה לעמת את אירלנד עם טענותיה ולהביך אותה. בניגוד, למשל, לטענות, ישראל לא "פלשה למצרים", שכן עזה מעולם לא הייתה חלק רשמי ממנה. אבל מדיניות החוץ שלנו מזכירה סלבריטאים שמענישים את מבקריהם בהסרת עוקב או חוסמים אותם ברשתות החברתית. מה גם שהטחת טענת ה"אתה אנטישמי" בכל מי שמתנגד למדיניות ישראל רק שוחקת את הטיעון עד שלא נוכל להוסיף להשתמש בו בשעת אמת.
יש אלטרנטיבה? חזרתם של חוקי "הרפורמה המשפטית" מחייבת את האופוזיציה וכוחות שקולים בקואליציה להיאבק בהם מחדש. אבל יש דבר אחד שהאופוזיציה, או אחת המפלגות החברות בה, יכולה להציע, ומוזר שהדבר לא קורה. אם מוסכם על כל המערכת שתיקונים מסוימים במערכת המשפט אכן נחוצים, מדוע לא להציע רפורמה אלטרנטיבית, שלא תחליש את מערכת המשפט רק לשם החלשתה, ובאמת תתרום לגיוון ולהעצמת הצדק? הצגת רפורמה אלטרנטיבית היא עמדה יעילה וחכמה יותר מאשר להתמקד רק בהתנגדות לחוקי לוין.
אבי שילוןכשבן-גוריון התחרט. חקיקת החוק שיאפשר פטור מגיוס לחרדים מתקרבת, ובהקשר הזה הדיון הציבורי שב לימי ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, שהעניק את הפטור המקורי למאות בחורי ישיבה. השיקול העיקרי של בן-גוריון, פרט לצורך בקואליציה עם הדתיים וייצוב החברה בראשיתה, היה טמון בכך שבעקבות השואה נחרבו הישיבות באירופה, והוא סבר שכדי לשמר את הגחלת אפשר להעניק פטור לכמה מאות בלבד, שילמדו בארץ. אולם עשור בלבד לאחר קום המדינה כתב בן-גוריון לרב הראשי יצחק הרצוג, סבו של הנשיא הנוכחי, כי הוא מתחרט: "כשפטרתי בחורי ישיבה משירות בצבא מספרם היה מועט, וגם נאמר לי כי אז הייתה זו הארץ היחידה שבה נשארו לומדי תורה לשמה... אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבה ומספרם הגיע לאלפים". לכן הוא הציע הצעה חדשה: "בני ישיבה המקדישים את כל חייהם ללמוד תורה ילכו לאימונים בסיסיים בני שלושה חודשים", ויוכלו כך לשרת במילואים. את כל היתר המליץ לגייס. "צריך לזכור שישראל לא נועדה להמשיך את חיי הגולה, מה גם שאיני יכול למצוא בתורה, או בנביאים ובכתובים, שלומדי התורה היו פטורים מהגנת המולדת", הוסיף בן-גוריון - בנימוק שנותר רלוונטי.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.12.24
