אחורי הקלעים של הקואליציה התזזיתית ביותר בתולדותינו מעולם לא השתקף בבהירות וחדות לעיני הציבור הישראלי כמו בימים האחרונים, שאימתו את מה שניחשנו מזמן: הם כאן כדי להטריל. המצטיינים, כמו תמיד, מגיעים משורות הליכוד - דווקא המפלגה שחרטה על דגלה המרוט את סמל המהפך לפני 40 שנה, הפכה השבוע רשמית לזאת שבמשמרת שלה הידרדרה מדינת ישראל למקום השני והמפוקפק במדדי העוני של המדינות המפותחות, ושכ-900 אלף ילדים עניים חיים תחת שלטונה.
בממשלה נורמלית היו השרים החרדים, שמייצגים 33% מהציבור העני, לפחות מאיימים בפרישה מהקואליציה, או מודיעים אולטימטיבית לעומד בראשה שיש לו שבוע להקים רשות למיגור העוני. אולי היו מתאחדים עם בני בריתם - 38.4% מהעניים הם ערבים - ומאגדים כוחות, או דורשים להעביר לידי מפלגתם את תיק הטיפול בעוני. אלא שאצלנו עסוקים במה שחשוב באמת: פירוק חונטות, דריסת אליטות ושחרור בלמים גורף שיבטיח את המשך כהונתם הכושלת. במקום לטפל בבעיות הקריטיות של החברה הישראלית, עסוקים השרים בהכנות ראשונות לפריימריז: שר התקשורת חייב לסגור את התאגיד, לשר המשפטים דחוף לבזות את שופטי העליון ולייבש את המינוי לנשיאות, שרת ההסברה לשעבר מסבירה למה עלינו להסתפק בחלומות בלבד כשמדובר בוועדת חקירת ממלכתית לטבח 7 באוקטובר, ושר התרבות מצהיר שישלול תקציב מלהקת מחול. כולם יחד יעשו קולות במקהלה של מדיחי היועמ"שית, ובערב יסיימו אצל החברים מערוץ 14 שילטפו להם את הגב ויעסו את שכמותיהם הדואבות ממשא השליחות הציבורית.
שר התקשורת חייב לסגור את התאגיד, לשר המשפטים דחוף לבזות את שופטי העליון, שרת ההסברה לשעבר מסבירה למה עלינו להסתפק בחלומות על ועדת חקירת ממלכתית, ושר התרבות מצהיר שישלול תקציב מלהקת מחול. כולם יעשו קולות של מדיחי היועמ"שית, ובערב יסיימו אצל החברים מערוץ 14
באורגיית החקיקה המתנהלת בימים האחרונים, כל סוגיה ציבורית עוברת במטחנה הפרלמנטרית, וכל אלי פלדשטיין זוכה לחוק על שמו. כך המהלך להדחת היועמ"שית שהוציא השר קרעי לדרך בתרועות של רוב בממשלה, והסתיים בקול דממה דקה ובהיעלמותם מהמליאה של בכירי ליכוד כמו ניר ברקת ויולי אדלשטיין, כך מלחמתו המתישה של דון לוין קישוט בבית המשפט העליון שמתנהלת לאיטה בצעדים קטנים ומדודים ובנשק טעון בכדורי סרק, כך התמיכה של השר גולדקנופף בהתיישבות בעזה, וכך גם ההתנגדות של סמוטריץ' לעסקת חטופים. כל שר רוצה שיזכרו אותו בזכות מה שאמר, לא בזכות מה שנהיה מזה בסוף. הם לא מעוניינים במעשים שישנו את איכות החיים של הציבור בישראל, הם מעדיפים דיבורים שימלאו את האוויר בדאגות מדומיינות על יועמ"שית אכזרית ורמטכ"ל בוגדני.
דבריה של ח"כ גלית דיסטל מהליכוד על בימת הכנסת
(מתוך X )
קרעי לא יסגור את התאגיד, לוין לא יפרק את בית המשפט העליון, סמוטריץ' ימשיך לחסות בצל הרוב המאפשר לו להמשיך ולהתנגד לעסקת חטופים, ובן גביר יתמיד במשיכתו לפיטורי היועמ"שית - הם רק עושים הרבה רעש כדי שלא נשכח שהם קיימים. הם מאוד רוצים שזה יקרה, אבל הם גם יודעים היטב שזה לא בידיהם, לכן הם רושמים בינתיים על שמם התבטאויות והתנגדויות ומסתפקים בקריצה לבייס. כבר שנתיים שהם מצליחים למשול למרות כל המחאות, למרות המלחמה, למרות החטופים, אז למה להם להתקפל עכשיו. תחושת הכוח הפוליטי שלהם הולכת ומתחזקת, המרחק ביניהם לבין האזרחים הולך וגדל, והם לא שמים לב שהכל נוזל להם מבין האצבעות.
רעשני הקואליציה מחרישים את האוזן הדמוקרטית
ככל שיתעלמו, ככל שיזלזלו וככל שיטייחו, כך יתרבה הרצון של הישראלים - דתיים כחילוניים, ימנים כשמאלנים, חרדים כערבים - לראות את הממשלה הזאת מפסידה את כוחה ומשלמת את המחיר על התנהגותה המופקרת בשטחי הציבור שלנו. תשאלו את ח"כ דוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה, שהסתלבט אתמול על יוזמי החקיקה לסגירת תאגיד השידור והזכיר לחבריו הנודניקים מהקואליציה שרק בשבוע שעבר דנה אותה ועדה בהצעה אחרת של ח"כ אריאל קלנר, ושישנן שתי הצעות נוספות - של ח"כ אביחי בוארון בעניין תקציב התאגיד, ושל ח"כ טלי גוטליב, שהיא "שונה לגמרי" וסותרת את ההצעות האחרות.
רעשני הקואליציה מחרישים את האוזן הדמוקרטית, הם מקווים שלא תשמעו את העוולות הזועקות מהחברה הישראלית: המשבר הקשה של צוותי הפסיכיאטריה, ההזנחה האיומה של נפגעי הנפש ובני משפחות הנרצחים והשורדים, העלייה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, החזון המדולדל מול השפל בממוצע הציונים בישראל, השחיקה הגבוהה של חיילי המילואים, נשותיהם וילדיהם, והחטופים במנהרות חמאס בעזה. לא מפתיע שהנבחרים האלה מתעלמים בכיף משאילתות שמפנים אליהם האזרחים דרך חברי הכנסת, ומשחקים אותה הארד טו גט מול זכות דמוקרטית בסיסית. היכן ששמים פס על מחאה נרחבת ומקיפה של מיליוני ישראלים במצטבר מזה שנתיים, יהיה למשרד הביטחון, לביטחון לאומי, להגנת הסביבה ולראש הממשלה קל הרבה יותר לעשות כאילו הם לא שומעים ולא רואים אותנו.
מרב בטיטוניתוקם אומנותם. בזמן שהם משחקים בכנסת ב"נדמה לי שאנחנו כאן לנצח", הם מפסידים את מה שקורה שם בחוץ. אין להם מושג על טרנד החובות לביטוח הלאומי בטיקטוק - שם ניתן להתרשם מקורותיו המייאשים של הצעיר הישראלי במשעולי הבירוקרטיה. גם לא על המיאוס מיוקר המחיה, מאי-השוויון בנטל ומהעלייה במסים. הם אדישים לקיומו של השבר הנפשי על הפקרת החטופים, כפי שאינם מודעים לנזק החברתי והאישי המצטבר של ילדות בצל העוני, אולי יום אחד אחרי הבחירות יהיה להם זמן להתעסק עם מה שחשוב באמת.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.12.24
