אתמול הייתי באלעד, עיר חרדית. באחד הרחובות נכנסתי לכיכר, כנראה מוקדם מדי. זה שכבר היה בכיכר האיץ, וכך יצא שתימרנו באלגנטיות של קיפוד החוצה מהכיכר. ברמזור הקרוב הבחור סימן לי לפתוח את החלון. בחור צעיר, עם פאות, כזה שאי-אפשר לטעות בו. הוא אמר לי מה דעתו על הנהיגה שלי בכלל, ועלי בפרט - שום דבר משמח או מתפעל - ואני הצעתי לו להתגייס, ולשם חיזוק ההצעה הוספתי "תולעת". לא משהו להשוויץ בו, ולא משהו שלא הצטערתי עליו שתי דקות אחר כך.
אני מספרת את זה כאן כדי לומר משהו על החרפון, או אם תרצו, על הטרלול שנקלענו אליו, עם כל הביחד ננצח. זה קורה ברחוב, זה קורה על הכביש, בהפגנות, וזה קורה גם בירושלים. ולצורך העניין כאן, זה נאמר בצער - גם במערכת אכיפת החוק, ובעיקר בפרקליטות.
אין לי שום דרך אחרת להגדיר את ההחלטה, לבקשת הפרקליטות, להמשיך ולהחזיק את יורי הזיקוקים לביתו של ראש הממשלה במעצר עד המשפט, כמו שאין לי דרך להבין את הרציונל שהוביל להתנהלות דומה בפרשת אלי פלדשטיין והנגד. סוג של אובדן פרופורציות, שמפעפע מלמטה ומכניס מדינה שלמה לסחרחורת שבה הדבר הראשון שהולך לאיבוד זה השכל הישר.
גבולות פרוצים, אובדן קנה מידה, ציבור לחוץ שאיבד את מערכת האיזונים והבלמים ויוצר היסטריה שמטפסת למערכות שהציפייה הראשונית מהן - הראשונית והעיקרית - היא שלפחות הן תדענה לעמוד בפרץ
נתחיל ביורי הזיקוקים. גם לתומכיהם המסורים אין ברירה אלא להודות שבמסגרת מעשי האיוולת שנעשו בשנה האחרונה, המעשה שלהם תופס מקום ראשון על הפודיום. לא רק שזה לא הועיל למחאה, אם זה מה שקיוו הארבעה לעשות, ההפך הוא הנכון. ועדיין, גם אם יכולה להיות הסכמה רחבה שזה מעשה שמצדיק מעצר, שמחייב הגשת כתב אישום, וצריך להסתיים בהרשעה ובענישה, התנהלות המערכת - החל בהחלטה להגדיר את המעשה כטרור ואת המבצעים בטרוריסטים, וכלה בבקשה להאריך את מעצרם, היא לא רק נואלת, אלא ביטוי שנהיר ממנו אין לאובדן פרופורציות. וכך, בהנחה שמעצר עד תום ההליכים הוא לא ענישה טרם הרשעה, השאלה המתבקשת היא: מה בדיוק הייתה המטרה? מישהו באמת חושב שרגע אחרי שישוחררו למעצר בית, שזו כנראה האלטרנטיבה, הם ייצאו למופע פירוטכניקה חדש? יעברו לשימוש באבוקות לרגל חנוכה המתקרב?
מה שנכתב כאן בנוגע למעצרם של הארבעה תקף ורלוונטי לפרשת פלדשטיין והנגד. החקירות הקשות, המעצר בתנאים מחפירים, ההארכות המעצר פעם אחר פעם. כאילו לא מדובר בשניים, שגם בלי לדעת את הפרטים, אני מוכנה להמר ששיתפו פעולה עם החוקרים 20 שניות אחרי שהופעלו המצלמות והחלה ההקלטה. גם אם, מה לעשות, לא סיפקו את הסחורה שהחוקרים כיוונו אליה. ואגב, לא בלתי אפשרי שאחרי הטיפול המביש - שלא לומר הרבה יותר מזה - עם פלדשטיין והנגד, המערכת נקלעה ללופ שחייב אותה להציג, לפחות למראית עין, שוויון בפני החוק, ולחזור על אותה התנהלות מקוממת עם יורי הזיקוקים.
אריאלה רינגל הופמןללא קרדיטוכאן אני חוזרת לכיכר באלעד. מאולץ ככל שזה יישמע, החיבור בין הדברים מלמד על תהליך קטלני שעובר עלינו. גבולות פרוצים, אובדן קנה מידה, ציבור לחוץ שאיבד את מערכת האיזונים והבלמים ויוצר היסטריה שמטפסת למערכות שהציפייה הראשונית מהן - הראשונית והעיקרית - היא שלפחות הן תדענה לעמוד בפרץ. לתקוע, בנחישות ובעוצמה, אצבע בסכר. מה שלא קרה.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.12.24
