בעוד כשבועיים יציינו כ-750 מבני העיר קריית שמונה את חג החנוכה, בפעם השנייה ברציפות כתושבים ארעיים של העיר הרצליה. 70 מילדיהם כבר השתלבו היטב במערכות החינוך המקומיות, ונחשפו למציאות שלא הכירו כמוה בצפון.
בעוד כמה חודשים ההורים למשפחות הצעירות, שטעמו את טעם החיים במרחב שבו כמעט בכל היבט כמו תעסוקה, בריאות, תרבות ותשתיות ניכרים פערים גדולים בין המרכז לפריפריה הצפונית, יצטרכו לקבל החלטה גורלית. גם אם רובם ישובו לקריית שמונה, החזרה תהיה עבורם קשה ומורכבת.
"השאלות על החזרה עולות לאחרונה, כי הילד שלי ממש הסתגל והתחבר לבית הספר שלו כאן", סיפרה חופית מימון. לדבריה, קריית שמונה "רחוקה שנות אור בדגש על החינוך", מהמציאות שאליה נחשפה בהרצליה כמפונה. "הפערים ניכרים כל כך. רמת בית הספר גבוהה מאוד והוא חדשני בדגש על עולם הדיגיטל. שמים פה דגש על צרכים רגשיים וחברתיים של כל התלמידים ובבית הספר יש פינת חי לטיפול רגשי ועוד הרבה דברים מדהימים שזכינו להכיר פה", הסבירה.
המחשבה שתצטרך להיפרד מכל זה מבלי לדעת עדיין בוודאות מה מצפה לבנה בשובם הביתה מייסרת אותה, כמו הורים רבים אחרים.
2 צפייה בגלריה
הרס במטולה, בקריית שמונה, בשפרעם ובשלומי
(צילום: גיל נחושתן, נחום סגל, אביהו שפירא, AP Photo/Leo Correa)
ממחקר חדש שנערך על ידי מרכז הידע של האקדמית תל-חי ואשכול גליל מזרחי, שנה לאחר פרוץ המלחמה, עולה ששביעות רצון התושבים שפונו עם פרוץ המלחמה ועברו להתגורר מחוץ לצפון, גבוהה בהרבה בשלל היבטים, מזו של אלו שנותרו בצפון.
במחקר השתתפו יותר מ-1,900 מתושבי הגליל המזרחי, שכמחציתם נשארו להתגורר במקום מגוריהם, וכמחציתם פונו מבתיהם. השאלות לתושבים שפונו התייחסו ליישוביהם החדשים, ואילו השאלות למי שלא פונו התייחסו כמובן לשירותים שניתנו טרום-המלחמה.
הממצאים (ראו איור) מעלים שהתושבים שפונו מרוצים ביישוביהם החדשים בתחומי החינוך, החינוך הבלתי פורמלי, הבריאות, והיצע התרבות והפנאי, הרבה יותר מאשר חבריהם שלא פונו.
בנוסף, בקרב התושבים שלא פונו דיווחו 62% מההורים על פגיעה במצב הרגשי של ילדיהם, וכמחצית מההורים דיווחו על פגיעה במצבם החברתי. בקרב ילדי המפונים נמצא שיעור גבוה אף יותר של פגיעה במצב הרגשי, העומד על 66%.
על רקע הצעדים שמובילים במשרד החינוך וברשויות הצפוניות, המפונות והלא-מפונות, במאמצי השיקום והצמיחה שלאחר המלחמה – הנתונים הללו מהווים תמרור אדום הדורש התייחסות מיוחדת. "מסגרות החינוך הן אלו שיכולות לתת מענה אוניברסלי ושיטתי בהיקפים הנדרשים כיום, ולכן יש חשיבות רבה לתקצב את הגורמים המקומיים והמומחים במתן הכשרות, כמו 'משאבים', בצורה מותאמת לגודל המשימה", הסבירה ד"ר איילה כהן, העומדת בראש מרכז הידע באקדמית תל-חי (בהקמה).
מהמחקר עלה קול ברור של ציפייה לשינוי משמעותי במענה החינוכי שהילדים מקבלים בצפון. כ-67% ומעלה מהמשיבים הצהירו שהתחום שבו יש להשקיע כדי לעודד את חזרתם הוא תחום החינוך. כמו כן, למעלה ממחצית מהמשיבים הצהירו שהשקעה בחוסן ובהיבטים הרגשיים של ילדיהם יחזקו את ההחלטה אם לשוב הביתה.
"ילדי הגליל המזרחי עברו בשנה האחרונה טלטלה משמעותית מבחינה רגשית, נפשית ולימודית", אמר בני בן-מובחר, יו"ר אשכול גליל מזרחי וראש מועצה אזורית מבואות החרמון. "חינוך טוב הוא המפתח לסגירת פערים חברתיים וכלכליים, ולכן עלינו לוודא שלכל ילד במרחב תהיה הזדמנות להתחזק, ללמוד ולהתפתח באמצעות גישור על הפערים". גם עמיתו תמיר שלום, ראש מועצת יסוד המעלה, סבור שעל המדינה לגייס את משאביה לצמצום פערי המלחמה ולשיקום וקידום תחום החינוך.
כתבנו איתן גליקמן מוסיף: מבקר המדינה מתניהו אנגלמן התייחס אתמול בוועדה לביקורת המדינה למצב בצפון. "סיירנו ביישובים מטולה, זרעית ושתולה, והמצב שם נותר קשה", אמר אנגלמן. "קרן הפיצויים מתייחסת רק לאזורים שבהם פגעו טילים ישירות, אבל יש בתים שנפגעו מההזנחה על ידי מזיקים ועוד דברים. כל זה מונע מתושבים רבים לשוב לבתיהם".
לדבריו, "מי שמסייעים בפועל להחזרת החיים למסלולם הם בעיקר מתנדבים, בעוד שהמערכת הממשלתית אינה פועלת במהירות הנדרשת. היה מצופה משר האוצר ושר הפנים להקצות משאבים מיידיים לשיקום היישובים, מבלי להמתין לאישור תקציב חדש. מדובר כאן באוזלת יד. אני קורא לראש הממשלה להיכנס לעובי הקורה ולפעול לקידום השיקום בצפון בהקדם האפשרי".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.12.24
