יש שמות שלנצח יהיו מזוהים עם אסון של משפחה שלמה – ביבס, קוץ, סימן-טוב או ערבה. כל משפחה כזו הפכה לסמל, אבל לצידו ישנן אין-ספור משפחות שב-7 באוקטובר הותקפו מכל החזיתות: בני הבית נרצחו או נלקחו בשבי, ונאלצו לראות את האהובים שלהם עוברים התעללויות ואלימות. המתקפה על התא המשפחתי הישראלי הייתה דפוס חוזר בשבת השחורה. דפוס ללא שם. כעת, לראשונה, דוח מיוחד חושף את היקפי הפגיעה השיטתית במשפחות ומגדיר אותה כפשע מלחמה חדש בשם "קינוסייד" – הרס של המשפחה ושימוש בה ככלי מלחמה.
הדוח, שהוגש לאו"ם השבוע, מבקש לראשונה מגופים בינלאומיים וממדינות להכיר בסבל הייחודי של המשפחות ולפעול לחקיקה מתאימה. מי שעמלו עליו הם ד"ר כוכב אלקיים-לוי, ד"ר מיכל גלעד וד"ר איליה רודיאק מהנציבות האזרחית לחקר ותיעוד פשעי חמאס, גוף שהוקם בתוך מכון דבורה במטרה להבטיח את השימור ההיסטורי, לחקור ולהעלות את המודעות הבינלאומית לפשעי המלחמה שביצע חמאס.
"מיד אחרי 7 באוקטובר הבנו שיש שתיקה רועמת של ארגונים בינלאומיים, במיוחד סביב זכויות של נשים וילדים. כשיצאו התמונות והעדויות חשבתי שיגיבו במהירות, אבל זה לא קרה", מתארת ד"ר אלקיים-לוי, מייסדת מכון דבורה וראשת הנציבות האזרחית. "משם יצאנו למסע ארוך וכואב, בלתי נסבל".
שמותיהן של אלקיים ושל הנציבות האזרחית עלו לכותרות סביב התיעוד של פשעי המין של חמאס. אלקיים אף זכתה בפרס ישראל על פועלה. "ככל שנחשפנו ליותר חומר, הבנו שאנחנו עדות לשיטת פגיעה חדשה: פגיעה במשפחות. אלימות שממוקדת בתא המשפחתי באין-ספור דרכים".
ההבנה שהפגיעה במשפחות היא דפוס הובילה את הצוות לדרוש את ההכרה כפשע מלחמה. "חמאס פתחו חלון לגיהינום של כל אדם. להתעלל באדם לנגד עיני בני משפחתו זו פעולת טרור אכזרית מאין כמותה, שנועדה לפגוע ולפורר את היחידה המשפחתית הישראלית ודרכה את החברה הישראלית כולה.
"ככה נראים הסיוטים שלנו. המחבלים 'ביזבזו' זמן בהשחתה ושריפה של הבתים, הם צילמו את המשפחות ברגעים הכי קשים שלהן, הציפו את הרשתות החברתיות בתיעודים, לפעמים דרך חשבון הפייסבוק של הקורבנות עצמם. הם הפרידו הורים מילדים, רצחו ולקחו בשבי כשבני משפחה אחרים עדים. הם הפכו את הנכס הישראלי של המשפחה לכלי נשק.
"המטרה שלנו היא לדרבן את הקהילה הבינלאומית ואת מדינות העולם להתייחס למורכבויות הכרוכות בהתעללות שיטתית וממוקדת במשפחות. לצערי, יש מי שעלולים לקבל השראה מהפעולות האיומות הללו, ולכן ההכרה בהן כעבירה פלילית בינלאומית היא הכרחית".
"כתבנו טיוטה של הדוח ושלחנו אותה לחוות דעת של מומחים למשפט בינלאומי", אומרת עו"ד מירב ישראלי-אמרנט – מייסדת שותפה ומנכ"לית מכון דבורה והנציבות האזרחית. "התגובות שקיבלנו היו מרתקות. גילינו שקרו דברים כאלו בעבר בעולם – בקהילה היזידית למשל, או בסיירה-לאון – אבל לא היה להם שם ומסגור. פשוט לא היו לזה מילים. כשמיסגרנו את הדבר הזה, מי שנחשפו בעבר לפשעים האלו הצליחו לראות ולהבין שזו תופעה שיש לה מאפיינים, שיש פה אסטרטגיה של פגיעה וטרור".
שישה מאפיינים של קינוסייד
הדוח מפרט שישה מאפיינים של קינוסייד: ביצוע מעשי אלימות, כולל רצח או פציעה חמורה, בנוכחות קרובי משפחה; רצח של כל בני המשפחה ששהו בביתם בעת המתקפה, משפחות שלמות שנטבחו יחד; חטיפה והחזקה בשבי של משפחות, כולל ילדים; שימוש באמצעים דיגיטליים ורשתות חברתיות כדי לשדר את ההתעללות ישירות למשפחות הקורבנות, ולכלל הציבור, לרבות תוך כדי השתלטות על חשבונות הרשת החברתית של הקורבנות עצמם; הפרדה מכוונת של קרובי משפחה זה מזה; הצתה והשחתה של בתי משפחה.
"7 באוקטובר הוא אירוע הטרור המתועד ביותר בהיסטוריה", אומרת ישראלי-אמרנט, "המשמעות היא אין-ספור חומרי גלם שצריך לעבור עליהם, מעבר לעדויות הקשות. אנחנו מיקדנו את המחקר ב-140 משפחות עם נרצחים וחטופים, למרות שיש הרבה יותר משפחות שנפגעו. צוות מיוחד מטעם המכון יצר מאגר מידע קריטי: איך נרצח כל אדם והיכן הוא נמצא, ומה הקשר בין כל מעגלי הפגיעה. המיפוי הזה סיפק תמונה מצמררת על עומק הפגיעה במשפחות וקשרי המשפחה הרבים בקרב הנפגעים באסון".
"הרגשתי שנזרקנו אל תוך האש", מתארת ד"ר אלקיים. "נדרשנו לצפות שוב ושוב בחומרים קשים מנשוא בשביל להבין מהזירה מה בדיוק התרחש. אבל במשפט בינלאומי זו המשימה: לאתר את השיטתיות. הם יכלו להיכנס לבתים, להוציא להורג אנשים באופן רנדומלי ולהמשיך, אבל זה לא מה שקרה. הם הפרידו בין בני משפחה בכוונה, או חזרו לבתים שרצחו בהם רק בשביל להרוס ולשרוף. לא הייתה פה פגיעה רנדומלית.
"בשביל משימה בסדר גודל כזה צריך צוותים מאוד רגישים ומקצועיים. יש לנו מתעדת שעובדת עם יד ושם וצוותים ששנים עבדו עם קורבנות אלימות. זו מסירות נפש להיכנס אל התהום הזו ולנסות לחלץ ממנה פשר. יש פגיעות שמתפרסות על פני שלושה דורות. יש שבויים שעדיין לא ברור מה גורלם, בזמן שבני משפחתם פה עוד מנסים ללקק את הפצעים ולהתמודד עם האובדן והטראומה כי הפגיעה היא רב-מערכתית".
יש ערך לעבודה הקשה שלכן ולדרישה בהכרה לאור מצבנו בזירה הבינלאומית?
ד"ר אלקיים: "הדוח הוגש לכל הגורמים המשמעותיים באו"ם, לשגרירים ולמשלחות השונות. המערכת הבינלאומית פועלת נגדנו, יש שם הרבה מנגנונים שקשה להסביר עד כמה הם מפיצים דיסאינפורמציה. הסבל הישראלי לא מיוצג. המצב הקשה בעזה בוודאי לא עוזר לנו, אבל ראינו מנגנונים מוסדיים שסירבו לתת קול לקורבנות גם בתחילת המלחמה.
"אני מלמדת שנים על המערכת הבינלאומית ותמיד שואלים אותי למה זה חשוב, מה בסוף הכוח של הטריבונלים הבינלאומיים. התשובה שלי היא שהם נותנים קול לקורבנות, ושלהכרה יש ערך גבוה. חובתנו להיאבק שקולן של המשפחות הישראליות יישמע. כשנותנים לתופעה שם אפשר לפעול למניעה, להגנה ולהטלת אחריות. בסוף הדוח דורש צעדים אופרטיביים".
ישראלי-אמרנט: "כמי שייצגה שנים נפגעות מין בבתי משפט, תמיד נשאלת השאלה האם יש ערך בחשיפה אם ממילא זה מייצר השתקה של הקורבנות. אנחנו מבינות שכל טענה שמושמעת מהצד שלנו בסוף מתהפכת ומשמשת נגדנו, אבל צריך להסתכל על זה כמנגנון הפחדה שאסור להיכנע לו. מניסיוני, בשנה ומשהו האחרונות יש לנו בעלי ברית בעולם שמעוניינים לחשוף את האמת. אנחנו כבר שנה נפגשים עם גורמים בכירים מאוד ממדינות שונות שלא חושדים בנו בפרופגנדה כי אנחנו גוף אזרחי".
המדינה לא תומכת בכם?
"מתחילת הדרך הנציבות הגדירה את עצמה כגוף אזרחי עצמאי, וככזו היא אינה מתוקצבת על ידי המדינה. העצמאות שלנו מחזקת את האמון בנו בזירה הבינלאומית שבה, לצערי הרב, המצב קשה ביותר וחלק מההתנהלות של המדינה לא רק שאינה תורמת למאבק שלנו, אלא אף מרעה את המצב. למשל, ההחלטה שלא להקים ועדת חקירה עצמאית בנושא האסון היא החלטה אומללה, גם מבחינה אסטרטגית, בחשיפה המשפטית לבתי דין בינלאומיים, וגם פוגעת בנו פנימה, בראש ובראשונה במשפחות השכולות".
חן ארצי סרורצילום: קובי קואנקס המאבק בזירה הבינלאומית הוא סיזיפי ומורכב, אבל לעבודה של הנציבות האזרחית לחקר ותיעוד פשעי חמאס יש ערך לדורות. בימים הראשונים של המלחמה, בזמן שהמדינה קפאה בהלם, היו אלו האזרחים שנכנסו לזירה ומשכו את העגלה מהבוץ. עבודת התיעוד, הניתוח והפירוש חשובה לא פחות מהמשימות הצבאיות והאזרחיות האחרות. לא רק כלפי הקהילה הבינלאומית, אלא גם כלפי החברה הישראלית פנימה.
המעשים הנפשעים נגד משפחות ישראליות מחדדים גם את המשימה שלנו, ולא רק של הקהילה הבינלאומית. המשימה להשיב את כל השבויים בעסקה ולא להותיר איש מאחור. משפחות שהתרסקו שוב ושוב לא יוכלו לשאת עוד דחייה ועוד עיכוב. זה המעט שנוכל לעשות עבורן.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.12.24
