ייתכן שאפשר להתחיל לדבר על אופטימיות מסוימת באשר להתקדמות בשיחות על עסקה לשחרור חטופים. אמנם ישנם עדיין פערים בין חמאס לבין ישראל בשלל סוגיות, אך לפי דיווחים שונים הם הצטמצמו. בכל מקרה, מקורות בחמאס מציפים את כלי התקשורת בדיווחים אופטימיים יחסית, אולי כדי להגביר את הלחץ על ישראל להתגמש, לעומת מקורות ישראליים שנשמעים זהירים יותר.
גם הביקורים של ראש ה-CIA ויליאם ברנס באזור, והכהונה הקרבה לסיום של הנשיא ג'ו ביידן, הגבירו את התחושה בישראל ובעזה שהפעם אנו קרובים מתמיד לעסקה. אלא שכאמור אנחנו עדיין לא בקו הסיום של השיחות. גם הלחץ הצבאי הישראלי על עזה נמשך, בתקווה שיסייע בשחרור חטופים או יפגע עוד יותר בתשתית חמאס בעזה ובמפקדיה.
מבין בכירי חמאס שתכננו ופיקדו על 7 באוקטובר, נותרו שניים בלבד בחיים - מוחמד סינוואר, אחיו של יחיא, וכן עיז א-דין אל-חדאד, מפקד חטיבת עזה בזרוע הצבאית. כל האחרים חוסלו. התשתית הצבאית של הארגון ספגה מכה קשה, חסרת תקדים בכל קנה מידה. הנזק שנגרם לחמאס הוא אדיר ‑ ציבורית, פוליטית וצבאית. ההישג הצבאי ברצועה אינו שלם, כמובן, כל עוד החטופים עדיין שם.
אותו צה"ל, כולל אמ"ן שהיה לו חלק משמעותי כל כך בכישלון ב-7 באוקטובר, הוא גם זה שצריך לקבל קרדיט על ההישגים האדירים בחזית הלבנונית. וכך גם שב"כ, שגם לו היה חלק גדול בכישלון המודיעיני בעזה
ההישגים הצבאיים באו לידי ביטוי ביתר שאת בלבנון בחודשים האחרונים. חיזבאללה הוכה שוק על ירך, במהלכים שכנראה יילמדו יום אחד בבתי ספר צבאיים ברחבי העולם. אותו צה"ל, כולל אמ"ן שהיה לו חלק משמעותי כל כך בכישלון ב-7 באוקטובר, הוא גם זה שצריך לקבל קרדיט על ההישגים האדירים בחזית הלבנונית. וכך גם שב"כ, שגם לו היה חלק גדול בכישלון המודיעיני בעזה. הארגון הצליח לשקם את תשתית המודיעין שלו ברצועה ולפגוע שוב ושוב בנכסי חמאס, כולל מוחמד דף ועוד שורה ארוכה של בכירים.
ההישגים של שב"כ נדדו גם צפונה להצלחה שהייתה לו שם בסיכול בכירי חמאס והג'יהאד בלבנון, בהם סאלח אל-עארורי. ההצלחות של מערכת הביטחון בתקופה הנוכחית הן כאמור משמעותיות בכל קנה מידה, וניצנים נוספים מהן ניתן לראות כעת בפעילות המתחדשת של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ששבו לפעול באזורים שהיו עבורם מחוץ לתחום - כמו מחנה הפליטים של ג'נין (כולל חיסול של מבוקש של הג'יהאד האיסלאמי וחשיפה של אמל"ח) וטולכרם. בזמן שממשלת ישראל עושה כל דבר אפשרי כדי להחליש את הרשות הפלסטינית, בצה"ל ושב"כ מבינים את החשיבות של רשות מתפקדת. ולכך כמובן צריך להוסיף את ההצלחות של המוסד בכל הקשור לזירה הצפונית לפחות.
כמובן שיש מי שמייחס את ההצלחות הצבאיות לאדם אחד בלבד - נתניהו
באופן לא מפתיע, יש מי שמייחס את ההצלחות הצבאיות לאדם אחד בלבד - בנימין נתניהו. הכישלון אינו כישלונו, אך ההצלחה אך ורק שלו. נתניהו ואנשיו, כרגיל, מלמדים אותנו שיעור במנהיגות ובקבלת אחריות: רק ההצלחות קשורות אליו, כל שאר הדברים, זה כבר באחריות הרמטכ"ל הרצי הלוי או ראש השב"כ רונן בר, או כמובן היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. ואם זה לא היה עצוב, זה יכול היה להיות מצחיק. אותו אדם שבמשך שנים מנע ועצר את חיסולה של צמרת חמאס, למרות הפצרות מערכת הביטחון. אותו אדם שהתעקש להעביר 360 מיליון דולר בשנה לעזה במזומן, על אף שהיה ברור שהכסף מגיע לזרוע הצבאית של חמאס, הוא כעת זה שמנסה לטעון דרך שליחיו שאינו אחראי למחדל 7 באוקטובר, אך הוא כן אחראי להצלחות הצבאיות והמודיעיניות שקרו מאז.
אבי יששכרוףצילום: יובל חןמדיניות "חיזוק חמאס והחלשת הרשות" הצליחה לנתניהו בסופו של דבר הרבה מעבר למצופה. מכאן גם הבריחה שלו בכל דרך אפשרית מהאופציה של הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת נסיבות 7 באוקטובר. ראש הממשלה לא הנחה ולא הורה לחסל את חמאס או לעצור את חיזוקו, גם לא להימנע מלהכיל את הפעולות האלימות שלו על הגדר. להפך. הוא הוביל את המדיניות הזו. התופעה המדהימה של בריחה מאחריות היא יוצאת דופן גם ברמה העולמית. ראש ממשלה במשך יותר מ-13 שנים, שבתקופתו עוצבה תפיסת הביטחון ביחס לעזה, טוען שלא ידע, לא ראה ולא שמע דבר. בסופו של דבר, רוב הציבור בישראל יודע את האמת הקשה: הוא הראש, הוא אחראי וכמו הלוי ובר, גם הוא יצטרך לפנות את מקומו.
התופעה המדהימה של בריחה מאחריות היא יוצאת דופן גם ברמה העולמית. ראש ממשלה, שבתקופתו עוצבה תפיסת הביטחון ביחס לרצועת עזה, טוען שלא ידע, לא ראה ולא שמע דבר
פורסם לראשונה: 00:00, 19.12.24
