הרוחות בצמרת מערכת הביטחון כבר סוערות בעקבות הנחיית שר הביטחון, ישראל כ"ץ, שהורה אתמול לרמטכ"ל להשלים את תחקירי מחדל 7 באוקטובר עד לסוף ינואר, אבל היום (שישי) תתרחש דרמה לא פחות גדולה: כפי שנחשף אתמול ב-ynet, פורום מטכ"ל יתכנס להצגת התחקיר הכי רגיש, זה שיעסוק בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר.
במוקד הצה"לי עומדות הדמויות הבכירות מכולן, בראשן רב-אלוף הרצי הלוי, ולצידו ראש אגף המבצעים אלוף עודד בסיוק, אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן וראש אמ"ן באותו זמן, אלוף אהרון חליוה, שכבר התפטר בשל אחריותו לאסון. מבחינת צה"ל די ברור שהניהול המודיעיני של הלילה נעשה על ידי קצין המודיעין של פיקוד הדרום, אל"ם א'. הוא גם זה שלא העריך נכון שמדובר במלחמה, אלא לכל היותר בפשיטה.
ראש הממשלה נתניהו בחרמון הסורי, השבוע
(צילום: רועי אברהם/ לע״מ, סאונד: ניר שרף/ לע"מ)
את הדיונים עם שב"כ ניהל אלוף הפיקוד פינקלמן, שהגיע לפיקוד כשעה לאחר תחילת הירי בשש וחצי בבוקר. אם היה חושב אחרת מקצין המודיעין הפיקודי, מן הסתם היה מעלה כוננות. וכמובן שהחלק החשוב ביותר הוא החלטת הרמטכ"ל לכנס הערכת מצב בשמונה בבוקר, כלומר לא נשקף איום חריג מבחינתו במהלך הלילה. לכן ראש הממשלה ושר הביטחון לא שותפו עד לתחילת המתקפה.
למרות הצגת התחקיר, בצה"ל מעריכים שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעמוד בלוחות הזמנים שהקציב שר הביטחון, מה שיכול להגיע לכדי פיצוץ, שכן ברור שהדד-ליין נועד גם לאותת להלוי שעליו להתפטר בתום הצגת התחקירים.
הצבא חילק את התחקירים לארבעה מוקדים עיקריים: תפיסת ההגנה בשנים שקדמו ל-7 באוקטובר; תפיסת המודיעין באותן שנים; הלחימה ביום עצמו; והלחימה ביישובי העוטף לאחר מכן. כל מוקד כזה מורכב מפאזל ענק של פרטים ושל גופים שונים שנמצאים תחת תחקור, וכל אחד מהם צריך להציג את מסקנותיו לפורום מטכ"ל. פרט לכך יש את תחקירי היישובים, שכל אחד מהם הוא תהליך הצגה של שעות. ישנם כ-30 מוקדי תחקיר של יישובים ומוצבים. קשה לראות כיצד הצבא יצליח לדחוס את כל זה באופן מספק, שיגביר את אמון הציבור בממצאים. גם זה חלק ממחיר ההשתהות והתמרון מול הדרג הפוליטי, שגררו ביקורת חריפה גם בתוך הצבא.
דווקא משום שצה"ל פועל באיחור בלתי נסבל, חשוב להצביע על כך שגם שב"כ לא הציג את התחקירים וזאת על אף שחלקו באחריות על המודיעין בעזה גדול יותר. את המידע על כרטיסי ה-SIM של חמאס הוא החזיק אצלו בדיוק כמו שהמוסד ניהל את פרויקט הביפרים של חיזבאללה. אם כן, שב"כ היה צריך להיות הראשון לזהות את המעבר של חמאס משגרה לחירום עד כדי פתיחה במלחמה ולא לפשיטה נקודתית, כפי שהעריך באותה עת. סעיף קריטי, למשל, הוא הרצון של שב"כ למנוע חשיפת מקורות, מה שהוביל לכך שלמרות השמשת כרטיסי ה-SIM, שמהווה "סימן מעיד" משמעותי ביותר לקראת תקיפה חריגה, לא הועלתה כוננות באוגדת עזה בפרט ובצה"ל בכלל.
אלא שהשב"כ כפוף ישירות לראש הממשלה, שבניגוד לכ"ץ טרם דרש לסיים את סאגת התחקירים, זאת שבמידה רבה תוביל להתפטרות הרמטכ"ל. הצבא, לא מיותר לציין, לא הותיר לכ"ץ ברירה: העיכוב בהשלמת התחקירים, לצד המשך המינויים בסגל הפיקוד הבכיר פגע בצבא פנימית וחיצונית.
הרים של מרירות, עלבון ותחושת קיפוח הצטברו אצל קצינים, שראו כיצד המפקדים הבכירים ביותר ממשיכים ואף מתקדמים למרות שחלקם במחדל לא הוכרע. אבל גם בשב"כ עולם כמנהגו, למרות שחובת הארגון להציג את החלקים הבלתי מסווגים למשפחות השכולות, למשפחות החטופים, לתושבי העוטף ולכל אזרח ואזרחית במדינה. הטענה, כאמור, לא צריכה להיות מופנית רק לרונן בר, ראש השב"כ, אלא גם לבוס שלו, בנימין נתניהו: אם ישראל כ"ץ יכול לבוא בדרישות הגיוניות ומוסריות לרמטכ"ל, למה אתה לא?
כמובן שהאחריות של צה"ל ושב"כ לבדיקה שקופה ונוקבת מחייבת לשאול גם מתי תקום ועדת בדיקה חיצונית שתחקור את הדרג המדיני. קשה להשתחרר מהתחושה שהקמפיין נגד ועדת חקירה ממלכתית לא נוגע רק לבעיות אמון במ"מ נשיא בית המשפט העליון (ביקורת שלא מנותקת מהשטח), אלא לניסיון התחמקות מביקורת, נקודה. ככה לא משקמים - לא את האמון ולא המדינה.
בינתיים מתברר שוב שהגזרה מול החות'ים רחוקה מרגיעה. שותפים שנלחמו מול ארגון הטרור הזהירו את ישראל שלמושג "הרתעה" אין בדיוק תרגום בתימנית. הבעיה היא שצה"ל, אחרי חודשים של מלחמה בצפון, עוד לא במקום מספיק טוב כדי להילחם באזור רחוק בהרבה מלבנון בעצימות מלאה.
אז מה כן אפשר לעשות, בטח לאחר פגיעה מהדהדת של ראש נפץ בבית ספר שאמור היה להתמלא בילדים בעוד כמה שעות? השקעה מוגברת בקואליציה בינלאומית. החות'ים פוגעים בנתיבי שיט ובכלכלה העולמית ויכול להיות שקואליציה עולמית אפקטיבית יותר, כן תוכל לפגוע בהם בהמשך.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.12.24
