לאורך כל ההיסטוריה - המלחמות שלנו הן משום שאנחנו יהודים. גם זו שהחלה לפני בערך 2,200 שנה הייתה כזו. זו הייתה מלחמה קיומית, מתוך הבנה שבלי היכולת לקיים חיים יהודיים, אין לנו בעצם חיים. זו לא הייתה מלחמה על הקיום הפיזי, אלא מלחמת תרבות, שעסקה במוסר, בתוכן ובערכים של העם היהודי.
תרבות המערב, שהגיעה מיוון, הביאה איתה עולם תרבותי עשיר ומגוון, עולם של יופי חיצוני שקסם ללא מעט יהודים שבחרו לוותר על זהותם ותרבותם. קראו להם אז מתייוונים. צאצאיהם כנראה לא זכו לקחת חלק בתקומת ישראל - הם נעלמו אי שם מעל דפי ההיסטוריה. מי שדבק במורשת ובזהות היהודית, הוא גם מי שיצא להילחם על אמונתו ותרבותו, והוא גם מי שזכה שצאצאיו לומדים היום בבתי הספר את סיפורי הגבורה והניצחון של מעטים מול רבים שבאו חושך לגרש כשבידיהם אור ואש.
ההיסטוריה הוכיחה שכשדוחקים אותנו לפינה, היהודי שבנו פורץ החוצה. "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן", האור והאש הם לא היכולות הטכנולוגיות והצבאיות שלנו, האור והאש הם הרוח והנשמה
ההיסטוריה הוכיחה שכשדוחקים אותנו לפינה, היהודי שבנו פורץ החוצה. "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן", האור והאש הם לא היכולות הטכנולוגיות והצבאיות שלנו, האור והאש הם הרוח והנשמה, הם מי שאנחנו לא רק כלפי עצמנו אלא כלפי העולם כולו. החושך שבאנו לגרש הוא לא רק בד' אמותינו, זו משימת חיינו כעם וזו מחויבותנו לעולם כולו. לכן אסור לנו לאבד את האור שלנו.
כשחשוך מסביב, קל לזהות את האור הזה. הבעיה מתחילה כשהחיים נינוחים והכל מואר, אז אנחנו מתחילים להסתנוור מאורות אחרים יפים ונוצצים, שמשכיחים את אותה זהות מקורית ועצמאית שנלחמנו עליה במשך כל כך הרבה שנים. זה תהליך איטי וארוך-שנים שלא תמיד קל לזהות אותו, אבל מדי פעם ישנם תמרורי אזהרה שכדאי לשים אליהם לב.
בשנים האחרונות, לקראת סוף השנה האזרחית, ישנן עוד ועוד חנויות שחלונות הראווה שלהן נצבעים בגוונים של ירוק, אדום וזהב, גרביים שנועדו להתמלא במתנות קטנות ארוזות בניירות צבעוניים, זרי פרחים מלופפים למעין כתר עגול שאפשר לתלות על דלת הכניסה, וקישוטים קטנים ומתוקים עבור עץ חג המולד הקטן מפלסטיק שנועד לעטר את הבית. כובעי לבד אדומים עם פונפון לבן ואפילו עוגיות ג'ינג'ר כשרות, חוץ משלג - יש הכל.
אמנם במדינת ישראל ישנה אוכלוסייה נוצרית שחוגגת את החג, אבל כמות הסחורה שהולכת וגדלה מדי שנה מעידה שלא רק הם קונים אותה. לא רק קישוטי חג המולד אומצו בחום, גם חגיגות ליל כל הקדושים עם הדלעת המחייכת ושקיות הממתקים הפכו לחלק מחגי ישראל. זה נראה כל כך מתוק ורומנטי ולא מזיק, הילדים לומדים להכיר תרבויות נוספות, ונהנים מכל העולמות, עץ כריסמס בסלון וחנוכייה על אדן החלון. אבל ההיסטוריה מוכיחה שזה עובד אחרת, כשהאור הפנימי מוחלף בחיצוני הוא מתחיל לדעוך ואז עם הזמן מתגלה שהאור החיצוני הזה הוא לא באמת אור, כי הוא לא האור שלנו, ואז, לאט-לאט, מתחיל להחשיך.
השנה, כשחנוכה וכריסמס נותנים כיף על לוח השנה, יש לנו הזדמנות להדליק את הנרות ולהתרכז באור היהודי, שאולי נראה פחות נוצץ ופחות צבעוני אבל הוא אור פנימי ועמוק והוא האור המיוחד שלנו שנועד להאיר את העולם.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.12.24
