אם צה"ל באמת רוצה להשיב במשהו את האמון בו כארגון שמחויב לציבור, סיפור נפילתו של סמל גור קהתי ז"ל צריך להיות חשוב עבורו לא פחות מתחקירי 7 באוקטובר. אם צה"ל באמת רוצה לשכנע שהוא נאמן לעקרונות של בירור טעויות, כשלים ומחדלים, עליו לסמן את הפרשה המטרידה והמקוממת הזאת כאירוע דגל, זה שישמש כדוגמה לכך ש"צבא העם" מבקש לעצב נורמה שבה סולדים מקומבינות, אומרים את הדברים כמו שהם גם אם יהיה לזה מחיר פוליטי, ומתמודדים עם המציאות ולא בורחים ממנה.
אם צה"ל באמת רוצה לזכות במעמד ציבורי נפרד ועדיף על הדרג הפוליטי וארגונים בעייתיים כמו משטרת ישראל, בוודאי בכל הנוגע לניקיון כפיים והיעדר משוא פנים, על הרמטכ"ל להגיב מיד לפרסום המטלטל של נחום ברנע ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" ולפרסום ב"הארץ". על רב-אלוף הרצי הלוי להורות לפרקליטות הצבאית ומצ"ח לזרז בבהילות את חקירת ההיתקלות במבצר הלבנוני, שבו נהרג החובש קהתי לצד האזרח זאב (ז'אבו) ארליך ז"ל, שהאישור שניתן לו להימצא שם ניתן בחוסר סמכות על ידי אל"ם (במיל') יואב ירום. אם צה"ל באמת רוצה להפגין כאב של ממש על מותו של צעיר בן 19, שהתגייס לגולני כדי לשרת את המולדת, על הלוי להכריז שפרישתו המתבקשת של ירום לא מספיקה ומעתה חקירת מצ"ח מקבלת קדימות טוטאלית על פני התחקיר המבצעי, וכל חשד לשיבוש יטופל במלוא החומרה. זאת פרשה טרגית, מעציבה, מעוררת זעם – אך לא סבוכה. הטכנולוגיה לסיים אותה באופן חד-משמעי ונטול פניות כבר קיימת.
אם צה"ל באמת רוצה להניח את הדעת, שחקירת הפרשה אינה קורבן של שיקולים זרים, על הרמטכ"ל להודיע לאלוף פיקוד מרכז ולמפקד חטיבת השומרון, שהשתתפותם המתוכננת השבוע בכנס לזכרו של ארליך היא טעות בשיקול הדעת. אם צה"ל באמת רוצה להימנע מהגברת המתח מול משפחת קהתי השכולה, שגם ככה שרויה בשבר עצום ועליו נוספת התהייה האם בנם מת לשווא, על הרמטכ"ל לוודא שאם כבר אלוף אבי בלוט ואל"ם אריאל גונן משתתפים באירוע ונושאים בו דברים, חובה עליהם להתייחס באופן ברור ונוקב לחומרת התקרית, לצורך לברר אותה עד תום ולמצות את הדין (הפלילי ו/או המשמעתי) עם האחראים. כן, גם אם זה אומר לחשוף יחסי השפעה לא בריאים ובוודאי לא מקצועיים בין דרג צבאי לאזרחים מקושרים.
אם צה"ל באמת רוצה להוכיח שהוא אהב את קהתי והוקיר את שירותו ואת החינוך מהבית שהוביל אותו להתגייס דווקא לגולני, עליו להביט על חקירת נפילתו כאילו זה קרב שבו ניצחון הוא הישרדות והפסד פירושו הכחדה
אם צה"ל באמת רוצה להוכיח שהוא אהב את קהתי והוקיר את שירותו ואת החינוך מהבית שהוביל אותו להתגייס דווקא לגולני, עליו להביט על חקירת נפילתו כאילו זה קרב שבו ניצחון הוא הישרדות והפסד פירושו הכחדה. כי זה אכן קרב: על האמונה שחיי הלוחמים הופקדו בידיים הראויות, שהפעולות המסוכנות בשטח האויב מבוססות על משימות הכרחיות שמתבצעות על פי פקודות וכללים שנכתבו בדם, שהתרבות הארגונית משלב היציאה לשטח ועד להפקת הלקחים מבוססת על יושרה מבטון, שלא מבדילה בין קצין בכיר לש"ג.
אם צה"ל באמת רוצה להתחיל בהסרת כתמי הטיוח והריקבון שדבקו בו לאחר קידום מפקדים שכשלו מבצעית וערכית, עליו לרדוף אחר צדק עבור גור קהתי ז"ל ומשפחתו ולא לנוח עד שיושג וייראה בהקדם האפשרי. כי עכשיו זה לחקור או לחדול. למרבה הצער, תהיה זו הפתעה גדולה אם האופציה השנייה לא תנצח.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.12.24
