כשצפיתי בחשיפה הענקית של ספי עובדיה בתוכנית "עובדה" חשבתי על רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם, שלושת שופטיו של בנימין נתניהו. האם הם החליטו בערב הזה להקדים וללכת לישון? אם לא, האם הם בבית, בסלון, יושבים על כורסה נוחה וצופים בערוץ 12 בטלוויזיה? בהנחה שהתשובה לשאלה האחרונה חיובית, מה הם חושבים על מה שאוזניהם שומעות (או, כמו שעמיתתנו דנה וייס אוהבת לשאול, מה עובר להם בראש)?
עם כל הקושי שבדבר, ננסה להיכנס לרגע לנעליהם. מחשבה ראשונה: מי האישה המרתקת הזאת, חני בליוויס, שעכשיו אומרים לנו שהייתה האישה הקרובה ביותר לנתניהו ולאשתו, הבורג הראשי במכונה. למה לא נחקרה, למה המשטרה לא גילתה עניין בנייד שלה? בליוויס הייתה ראש לשכת יו"ר הליכוד. משרדה היה במצודת זאב. הוא יכול לטעון שלא ידע מה עושה אשתו, אבל הוא היה חייב לדעת מה עושה ראש הלשכה שלו.
נתניהו תיאר עולם קסום, שבו הבעל האוהב לא יודע מה עושה אשתו למענו והאישה האוהבת לא יודעת מה עושה בעלה למענה. השופטים אולי נזכרו שהיה פעם סרט כזה, עם אנג’לינה ג’ולי ובראד פיט, מר וגברת סמית’ - הוא הרג למענה והיא הרגה למענו והוא לא ידע עליה והיא לא ידעה עליו
מחשבה שנייה: שמונה שנים, אמר לנו נתניהו, שמונה שנים אני מחכה להזדמנות לומר את האמת שלי. הוא התרגש ואנחנו התרגשנו. ואז הוא תיאר עולם קסום, שבו הבעל האוהב לא יודע מה עושה אשתו למענו והאישה האוהבת לא יודעת מה עושה בעלה למענה. במשפחות שלנו זה לא עובד ככה, חושבים השופטים, אבל במחשבה שלישית הם נזכרים שהיה פעם סרט כזה, עם אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט. מר וגברת סמית', כך קראו להם בסרט. הוא הרג למענה והיא הרגה למענו והוא לא ידע עליה והיא לא ידעה עליו. בסוף הם ניסו להרוג זה את זה, גם בסרט, גם בחיים.
אוקיי, אומרת המחשבה הרביעית, אם זאת האמת שלו זאת האמת שלו. נטל ההוכחה מונח על כתפי התביעה. אבל הציטוטים מהנייד של חני הופכים את הטענה שלא היה כלום, רק בעל שאין לו מושג, אישה נרדפת ובן אובססיבי, לשקר מגוחך. בנימין הוא שרה; שרה היא בנימין; הוא ראש הקרב והיא הטיל; הוא הרוח והיא הטורבינה; כך ראה אותם אלוביץ'; כך רואה אותם העולם כולו. אבל בדרך לבית המשפט שרה הפכה בדרך פלא ליישות נפרדת, משהו שמדברים עליו אבל לא באמת קיים: אווטאר, אם תרצו. אם התביעה לא תצליח להוכיח בבית המשפט שהשניים הם אחד, היא בצרה גדולה.
נניח למשפט. לסיפור של חני בליוויס יש השלכות חמורות מעבר לו. נחשפת בו מכונה שמופעלת באמצעות שרשרת פיקוד מסודרת, כמו בצבא. שרה היא המפקדת: על פיה יישק דבר. הבן יאיר הוא הקונסיליירי. מותר לו לערער באוזני אמא, אולי גם לנקוט יוזמות משלו, אבל ההחלטה שלה מחייבת וסופית. חני ממצודת זאב היא זרוע הביצוע. החיילים, איציק זרקא, אורלי לב, רמי בן-יהודה ורבים אחרים, סרים למרותה. מותר לה להתווכח עם שרה על משימות ברמה הטקטית, אבל היא תבצע כל מה ששרה תצווה. אין דרך להפעיל מנגנון כזה לאורך זמן אלא בידיעת מי שהמנגנון נבנה למענו.
מה שהיה חדש ומרעיש ב"עובדה" היה הגילוי, שהאצבע על ההדק היא של אשת ראש הממשלה. הרעל ברחובות וברשת לא היה התפרצות רגשות ספונטנית, כמו שטוענים, בעצת עורכי דינם, מסיתים לאלימות מימין ומשמאל. הייתה כאן אופרציה
המטרה היא להכפיש, להרוס, למרר את החיים, לאיים ולהפחיד כל מי שנתפס כאיום על רצון המשפחה, מעמדה ושלטונה. הזירות הן הרשת החברתית, התקשורת הביביסטית, רשות הפרט של האויבים שסומנו ובני משפחותיהם. ברשימת היעדים מופיעים היועץ המשפטי לממשלה, התובעת במשפט, עדת תביעה, ראש ממשלה מכהן, משפחה שכולה. את כל זה ידענו מזמן: אם אינני טועה, נפתלי בנט היה הראשון שכינה את התופעה הזאת "מכונת הרעל". מה שהיה חדש ומרעיש ב"עובדה" היה הגילוי, שהאצבע על ההדק היא של אשת ראש הממשלה. הרעל ברחובות וברשת לא היה התפרצות רגשות ספונטנית, כמו שטוענים, בעצת עורכי דינם, מסיתים לאלימות מימין ומשמאל. הייתה כאן אופרציה.
למרבה הצער, הצליח להם: עדים שינו עדויות, מבקרים הורידו פרופיל, פוליטיקאים עברו צד. הדס קליין הייתה החריג: היא החליטה להילחם. הדרישה שהעלתה בעקבות השידור, לפתוח בחקירה פלילית נגד שרה נתניהו, סבירה לגמרי. לטלי גוטליב יש חסינות; לשרה אין.
מעמדן של בנות זוג של נשיאים וראשי ממשלה לא מוסדר בחוק. מצד אחד הן ממלאות תפקידים ממלכתיים, בלוויית בעליהן או בנפרד. מצד שני הן אזרחיות פרטיות. החובות שחלות על הבעל, עובד הציבור, לא חלות עליהן
מעמדן של בנות זוג של נשיאים וראשי ממשלה לא מוסדר בחוק. מצד אחד הן ממלאות תפקידים ממלכתיים, בלוויית בעליהן או בנפרד, מקבלות שירותי מזכירות, נהיגה ואבטחה, מתגוררות במבנים של המדינה, כולל הסעדה ותחזוקה. צוות אנשים עומד לרשותן 24/7. מצד שני הן אזרחיות פרטיות. החובות שחלות על הבעל, עובד הציבור, לא חלות עליהן. התארים "גברת ראשונה" ו"גברת שנייה" הם פייק, יומרה שאין לה כיסוי.
התקשורת נוהגת לעקוב אחריהן, אחר לבושן, אחר התנהגותן. לעיתים קרובות הביקורת טרחנית, מוגזמת ומרושעת. לאופירה נבון, אשתו של יצחק נבון, התאכזרו משום שהייתה יפה וחסרת ביטחון; לנינה קציר, אשתו של אפרים קציר, התאכזרו משום שרצתה לחלק ללוחמים חוברות של "פלייבוי"; ללאה רבין התאכזרו משום שהייתה יהירה ולוחמנית ואהבה קניות; ועוד ועוד.
שרה נתניהו שונה מכולן. היא איננה רק בת-זוגו של המנהיג - היא ראש המנגנון הפוליטי שלו. לא היה בכך כל רע אילו המנגנון הזה השתמש בשיטות לגיטימיות. אבל הנייד של חני מספר סיפור אחר לגמרי.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.12.24
