בלילה שבין חמישי לשישי הייתה עוד התפרעות, הפעם בכפר מרדה, שכללה שריפת מסגד. היו שם, לפי הדיווחים, עשרות צעירים. כמה נעצרו? נכון לאתמול – אפס. כמה יובאו למשפט? המספר יהיה דומה. אנחנו מביטים בעצמנו, ואין לאן להוליך את החרפה. גם העולם מביט בנו. העולם הזה כולל את ידידי ישראל. הם רואים וזועמים – אבל משטרת איתמר בן גביר לא רואה, לא שומעת ולא יודעת.
בחזית הצבאית יש שינוי לטובה, גם אם הלחימה לא הסתיימה. אבל המערכה כוללת גם את החזית הבינלאומית. זו חזית שכוללת קשרי מסחר, קשרי מדע, וגם שיתוף פעולה ביטחוני. הקשרים הללו הם חלק מהחוסן הלאומי של ישראל. הבעיה היא שממשלת ישראל עושה כל מאמץ כדי שישראל תפסיד. אין סיכוי להשפיע על תומכי חמאס בקמפוסים, ולעיתים גם בעיתונים מובילים בעולם. הם מכורים לשקר שישראל היא מדינת אפרטהייד קולוניאליסטית. גם אם תקום כאן ממשלה בראשות יאיר גולן ומחמוד עבאס – הם ימשיכו בקמפיין השנאה.
אבל יש רבים אחרים. יש להם ביקורת על ישראל. הם לא שונאים את ישראל. הם לא שוללים את זכותה להתקיים. הם לא מדקלמים כמו תוכים את עלילת ה"ג'נוסייד" ולא את שקר "הטיהור האתני", למרות שטענות כאלה עולות גם בישראל עצמה, בחזית שמשתרעת בין עופר כסיף לבוגי יעלון. אפילו ב"אמנסטי ישראל", כפי שהתברר לאחרונה, מסתייגים מטענות הג'נוסייד של "אמנסטי אינטרנשיונל".
אין תשובה לתחושה שישראל הרשמית מעניקה גיבוי לפורעים ולחוליגנים. גם העובדה שרוב המתנחלים מסתייגים מהחוליגנים לא עוזרת. משום שהאלימות נמשכת. והממשלה שותקת
כך שלמרות התביעות שהוגשו לבתי הדין בהאג, ולמרות הוצאת צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט – אפשר למנוע את התבוסה במערכה הבינלאומית. אבל ממשלת ישראל, בכבודה ובעצמה, מתעקשת להוביל את ישראל לתבוסה. סהדי במרומים שאני מקדיש חלק ניכר מעבודתי להתמודדות עם קמפיין השנאה לישראל. העבודה לא קלה. רבים וטובים שותפים למאמץ. אבל עם כל הכבוד לדאגלס מארי ולריצ'רד קמפ ולעינת וילף וליוסף חדאד (ברכות על הספר החדש, "תנו לי להסביר") ולנאיל זועבי ולעוד רבים אחרים – ישראל לא מפסידה במערכה הבינלאומית בגלל הסברה. היא מפסידה בגלל מדיניות. הבעיה היא גם לא עם החוליגנים, והם בהחלט בעיה. חוליגנים גזענים ואלימים יש בכל מדינה דמוקרטית. והם צרה צרורה.
הבעיה היא שממשלת ישראל מצטיירת כפטרונית של החוליגנים. הגינויים הרשמיים, אם בכלל, הם בעיקר מס שפתיים. עם נציגות בכירה בממשלה ובקבינט – לחוליגנים יש חסינות. הם מסוכנים פי אלף מזורקי הזיקוקים, שמואשמים בטרור או מהנגד שעדיין יושב במעצר, או מפלדשטיין שישב במעצר שבועות רבים. הם פוגעים בביטחון. אבל הממשלה הנוכחית ירדה מהפסים. כתב "ידיעות אחרונות" בשטחים, אלישע בן קימון, לא בדיוק איש שמאל, כתב רק ביום שישי ש"למרות פעילות לכאורה של המשטרה בשלבי החקירה השונים, כולל מעצרים, האירועים כמעט שלא מגיעים לכתבי אישום". אנחנו יודעים על משטרת בן גביר. בקצב הנוכחי זו עלולה להיות ממשלת בן גביר.
במאבק נגד מחנה שונאי ישראל יש תשובות טובות כמעט לכל טענה. ויש מי שמוכן להקשיב. אבל אין תשובה טובה למה שקורה בשטחים. אין תשובה לאלימות שנותרת כמעט ללא ענישה. אין תשובה לתחושה שישראל הרשמית מעניקה גיבוי לפורעים ולחוליגנים. זו לא ישראל הציונית, לא היהודית, ובוודאי לא הדמוקרטית והליברלית. גם העובדה שרוב המתנחלים מסתייגים מהחוליגנים לא עוזרת. משום שהאלימות נמשכת. והממשלה שותקת. אז כן, יש עימות בין השב"כ, שמנסה להיאבק בפשיעה הלאומנית, לבין המשטרה, שמצייתת לבן גביר. וזה גם הרקע לחקירה בעניינו של נצ"מ אבישי מועלם, שלפי החשד מתעלם מפשיעה לאומנית.
האיוולת הבינלאומית נמשכת
אירלנד הפכה את העוינות לישראל למדיניות מוצהרת. רק לאחרונה העבירה אירלנד פנייה רשמית לבית המשפט הבינלאומי לצדק, כדי ש"ירחיב את הפרשנות של הגדרת הג'נוסייד". לפחות יש כאן הודאה שישראל לא מבצעת ג'נוסייד. כך שאירלנד דורשת אקטיביזם שיפוטי בינלאומי כדי שאפשר יהיה בכל זאת, במעשה רמייה, שקרוי בלשון משפטית "פרשנות מרחיבה", להאשים את ישראל בג'נוסייד. ולמרות זאת, גם באירלנד יש לישראל ידידים. אם ישראל תפקיר כל מדינה עם מפלס עוינות גבוה – מפלס העוינות רק יעלה. גם בצרפת, בספרד, בהולנד ובאנגליה מפלס העוינות גבוה. אלה מדינות שהטילו חרם על יצוא ביטחוני לישראל. זו סיבה להפקיר את הזירה?
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיאין צורך לשכנע את השונאים. אבל הפקרת הזירה הבינלאומית, אם על ידי גיבוי לחוליגנים ואם על ידי סגירת נציגות – היא פגיעה בישראל. משום שהקשר עם אירופה הוא אינטרס ישראלי. אי-אפשר לוותר על קשרי המסחר והמדע וגם לא על קשרים ביטחוניים. אבל כמו בעוד הרבה תחומים, זו ישראל שפוגעת בעצמה. הגרוע מכל עוד לפנינו. אנחנו בדרך לממשלת בן גביר. רק בדרך. אסור להגיע לשם.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.12.24
