הרפובליקה הערבית הסורית
הפיקוד הכללי של הצבא וכוחות הביטחון
מחלקת המודיעין, משרד ראש המחלקה
אל: ראש משרד הביטחון הלאומי
(סודי ביותר ומיידי)
בתאריך 29/5/2023 התקבלה במשרדו של שר ההגנה הודעה באמצעות ווטסאפ מאת הישראלי המכונה “מוסא”, הכוללת (ציטוט מדויק):
"שלום לך, אדוני... זה מוסא.
לפני זמן קצר תקפנו מטרות אחסון השייכות לפיקוד הדרום בדמשק. בנוסף, תקפנו את מתקן האימונים בדומייר, בו אנשי יחידת הגולן, בהובלת אבו-חוסיין, עושים שימוש לצורך אימונים ובניית כוח במטרה לחזק את היכולות לפגוע במדינתי.
אנו מדגישים שלא נסכים לנוכחותו של חג' האשם ואנשיו באזור דרום סוריה. שיתוף הפעולה עם חיזבאללה פוגע בצבא הסורי ובאנשיו, ואתם תשלמו את המחיר. כל תמיכה מצידכם בציר ובחיזבאללה שעלולה להזיק למדינתי, תיענה בתגובה חריפה".
"מוסא" לא היה צריך להסביר מיהו. שר ההגנה הסורי, הגנרל עלי מחמוד עבאס, שהודעת הווטסאפ הזו מוענה אליו, יודע היטב במי מדובר, אפילו אם לא ידע את שמו של הכותב. עד כמה שהדבר נשמע לא סביר, "מוסא" הוא צוות באחת מהיחידות של אגף המודיעין של צה"ל, וזו ממש לא הודעת הווטסאפ הראשונה שהצוות שולח - ברשות ובסמכות, כמובן - לשר ההגנה הסורי. למעשה, כמעט אחרי כל תקיפה של ישראל בסוריה, "צוות מוסא" נהג לשלוח לשר הסורי הסבר מדויק ומפורט בווטסאפ לגבי התקיפה שביצע. זה הפך לקשר ארוך שנים: מוסא נהג לשגר מסרים, והמודיעין הצבאי הסורי העלה אותם מהווטסאפ על הכתב באיגרת סודית ביותר ודחופה, שהועברה בתפוצה לכמה בכירים, בהם עלי ממלוכ, היועץ לביטחון לאומי וסגן נשיא סוריה לענייני ביטחון.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק לרשומים:
הנה, בווטסאפ הזה, מוסא מזהיר את השר הסורי כי ישראל לא תסכים לנוכחותו של חג' האשם בדרום סוריה. חג' האשם הוא כינויו של מוניר עלי נעים, בכיר חיזבאללה שמונה על ידי מזכ"ל הארגון נסראללה כאחראי על חזית הגולן הסורי. הוא היה האיש שהיה אמור לפקד על החזית הסורית במלחמה שחיזבאללה תיכנן נגד ישראל.
כמה ימים לאחר מכן, אחרי תקיפה נוספת של צה"ל, "מוסא" חוזר וכותב כי הסיבה למתקפה היא ששני טילים תלולי מסלול "שוגרו לכיוון ישראל משטח רמת הגולן בהכוונת חמאס. לאחרונה, בשל יום ירושלים וצעדת הדגלים, אנו עדים לפעילויות של גורמים פלסטיניים בשטחיכם… למרות שאין זה ברור מיהו המפקד, גורמים אלה מופעלים על ידי חאלד משעל וצלאח עארורי מטעם חמאס… אנו מזהירים אתכם מפני כל פעילות אפשרית של הגורמים הללו, ודורשים להפסיק את כל ההכנות לשימוש בכוח בשטחיכם. אתם נושאים באחריות למה שמתרחש בסוריה… הירי שלנו נגדכם היה רק יריית אזהרה.
"אנו עוקבים אחר פעילותכם ואיננו רואים כל פעולה מצידכם לחיסול התופעה הזו. אנו ממליצים לכם להתייחס לדברים שלנו ברצינות. קחו בחשבון שהתקיפה הבאה שלנו תהיה חזקה הרבה יותר ממה שעשינו עד כה, ואתם תשלמו מחיר כבד חסר תקדים".
ב-8 ביוני "מוסא" המסתורי שוב שולח ווטסאפ שמדגים כמה ישראל יודעת על הנעשה בסוריה. "בשבועיים האחרונים שמנו לב לנחיתת שמונה מטוסים בשדה התעופה חְמֶיימִים, שהגיעו מאיראן", כותב "מוסא" ומפרט את מספרי המטוסים ומידע נוסף לגביהם. "ברצוני להדגיש כי בהמשך למאמצי התחזקות הציר האיראני, הבנו כי גם נשק הועבר לידי גורמי כוח קודס וחיזבאללה... העברות המטען הללו מתבצעות בשיתוף פעולה ביניכם לבין האיראנים, תוך שימוש בשדה התעופה חמיימים, שנמצא באחריות הרוסים.
"אין לנו כוונה לפגוע בצבא הסורי… עם זאת, אם תמשיכו לאפשר את העברות הנשק הללו, שמסייעות לחיזבאללה ולאיראנים לחזק את כוחם, לא נוכל לעמוד בחיבוק ידיים וניאלץ לפעול".
5 צפייה בגלריה
הצי הסורי בנמל לטקיה, לאחר שהוטבע בידי צה"ל. "לא נוכל לעמוד בחיבוק ידיים", התריע "מוסא"
(צילום: Chris McGrath, GettyImages)
וכך, עוד ועוד הודעות ווטסאפ. "מוסא" אפילו ידע לחלק מחמאות, כשצריך: "שמנו לב כי החל מתאריך 6 ביולי הופסקו נחיתות מטוסי איליושין 36 של חטיבה 29 בחיל האוויר הסורי בשדה התעופה חמיימים", כתב "מוסא". "כפי שהבהרנו לכם מספר פעמים, על מטוסים אלו הועברו גם נשקים עבור גורמי כוח קודס וחיזבאללה, בעזרת גורמים ביטחוניים סוריים מהעיר לטקיה.
"כמי שעומדים מאחורי הפסקת הטיסות האלו, עליכם לדעת שמנעתם עימות שאיננו רצוי לשני הצדדים... למרות כל זאת, דעו כי אנו עוקבים ונמשיך לעקוב בקפידה אחר הפעילות המתבצעת בשטח. בהתאם לכך, אם נבחין בחידוש של פעולות העברת נשק המיועדות לחיזוק חיזבאללה והאיראנים, לא תהיה לנו ברירה אלא לשוב לפעול בצורה נחרצת וקשה.
"הדבר תלוי בכם".
הווטסאפים של "מוסא" היו כנראה נותרים חשאיים לחלוטין, אלמלא כבשו כוחות המורדים לפני כשבועיים את מטה המודיעין שבו הוחזקו העתקי ההודעות הללו. המורדים פירסמו אותן ברשת, תוך שהם מייחסים להן משמעות שגויה, כאילו מדובר על שיתוף פעולה רוסי-ישראלי נגד אסד. זה כמובן אינו נכון. "מוסא", כאמור, הוא כינוי בווטסאפ שנתן לעצמו צוות אמ"ן, ולווטסאפים ששלח הצוות הייתה מטרה. "המניע מאחורי המסרים הללו, שכמוהם הועברו רבים ולכמה גורמים", אומר גורם ביטחוני בכיר הבקיא במבצע המדובר, "כלל כמה מטרות".
שהן?
"ראשית, רצינו להראות לבכירי שלטון אסד שאין לנו בעיה להגיע לטלפון הנייד שלהם ולכתוב להם טקסטים פשוטים, ברורים, ואם צריך, גם בוטים. שנית וחשוב יותר, רצינו להראות להם כמה הם עירומים, שאין להם שום סיכוי להסתיר מאיתנו דבר, לא משנה כמה תרגילים ינסו, ואפילו אם לאחר קבלת המסרים יעשו אינסוף רונדלים מסביב לזנב של עצמם כדי להבין מאיפה אנחנו יודעים.
"שלישית, רצינו להסביר להם שפעולות שביצענו בלילה הקודם לא היו אקראיות, אלא משהו מדויק וחד, ורביעית, לאיים עליהם שאם זה ימשיך, אנחנו נמשיך לפגוע במשלוחים ובאנשים שנמצאים לידם.
מאחורי הווטסאפים שנשלחו לבכירי השלטון בדמשק מ"מוסא" הישראלי עמד צוות מיוחד של אמ"ן. ההודעות נשלחו אחרי כל תקיפה ישראלית בסוריה, והמודיעין הסורי נהג להפיץ אותן לכל צמרת המשטר בדמשק, כולל סגן הנשיא עלי ממלוכ. לא מן הנמנע שהווטאספים מישראל הגיעו גם לשולחנו של אסד
"השורה התחתונה הייתה להראות לשלטון אסד ולעומד בראשו שהקשר עם איראן וחיזבאללה, אפילו אם הניב לו בעבר תועלת גדולה, הפך מיתרון לחיסרון, וכי אם ישקול את הרווח וההפסד שלו בצורה קרה יגיע למסקנה שככל שעובר הזמן, הוא מרוויח פחות ונפגע יותר".
וראיתם בזמן אמת את תוצאות קמפיין ההשפעה הסודי הזה?
"קודם כל, ראינו היטב שהוא נקלט ומועבר הלאה. בנוסף, הייתה שורת אירועים טקטיים שמהם יכולנו לראות את ההשפעה. נניח, שבעקבות האזהרה נסגר מחסן כזה או הופסקו טיסות בקו כזה. נכון שבחלק מהמקרים הם עשו זאת רק כדי לנסות ולחמוק מהמעקב ומההפצצות שלנו ועברו לנתיבים אחרים, אבל הם ידעו שהסיכוי שיצליחו לחמוק קטן. ובחלק מהמקרים, הם באמת צימצמו פעילות".
אבל הגורם הבכיר מגלה גם שהודעות הווטסאפ של "מוסא" ממש לא היו הקשר היחיד שישראל ניסתה ליצור עם דמשק. "התרחשו גם מאמצים בערוצים חשאיים אחרים להגיע לאסד", הוא מספר, "ולא רק ישראל, גם ארה"ב הקימה שני נתיבים חשאיים: האחד דרך אבו-דאבי והקשר של MBZ (הקיצור המקובל במודיעין למוחמד בן זאיד, הנשיא ובפועל שליט האמירויות - ר"ב, י"ר) עם אסד, והשני דרך נסיכות עומאן. המחשבה הייתה, במה אפשר יהיה לפתות את אסד כדי שיחליט לנטוש את ציר ההתנגדות, ולא לאפשר יותר מעבר של נשק דרך סוריה ללבנון".
אבל בסופו של דבר, ועד סופו של אסד עצמו, הוא לא השתכנע. ואולי טוב שכך, שלא הימרנו עליו שיוכל להיות גורם שנסמוך עליו בבניית תפיסת הביטחון החדשה באזור.
"זה נכון, וגם תאם את ההערכה שלנו, שאי-אפשר יהיה להעביר אותו לגמרי מצד לצד. תראו, אני השקעתי שנים רבות מחיי בלימוד השלטון הסורי ודמותו של אסד האב, ואחרי זה הבן. בשאר הוא אחת מהדמויות הכי תחמניות, שקרניות, מניפולטיביות, אגוצנטריות, נטולות כל רגש ואכפתיות למי ולמה שאינו משרת אותו ואת משפחתו, מקיאווליזם בהתגלמותו, ואל תיתן לחזות המהוססת שלו לתעתע. אנחנו קיווינו לתזוזה מסוימת על הסקאלה, להקטנת משלוחי הנשק ולהקטנת המעורבות הצבאית הסורית הישירה בעימות איתנו. לא מעבֶר.
5 צפייה בגלריה
פסלו המנותץ של אסד האב, מחוץ למטה מפלגת הבעת' בדמשק. יותר טילים, פחות טנקים
(צילום: Louai Beshara, AFP)
"והנה, מאז מתקפת 7 באוקטובר על ישראל, וכשכל האזור הולך ומידרדר למלחמה אזורית, אסד סירב בתוקף לקחת בה חלק ודאג כי חיזבאללה לא יפעל מרמת הגולן. בחצי השנה האחרונה הוא היה מוכן לבלוע יותר ויותר פעולות שביצענו בשטחו נגד איראן וחיזבאללה, ולעיתים גם נגד כוחותיו, מהפצצות בתדירות הולכת וגוברת, דרך פעילות נוספת בארצו".
ואולי המקל היה חזק מדי, עד שהחליש את אסד מספיק כדי לאפשר למורדים למחוץ את שלטונו?
"אני לא חושב שיש פה קשר, אבל אין ספק שהמרד לא היה מתרחש - ואם היה מתרחש, לא בהיקף כזה - אלמלא המכות שנחתו על הציר הזה בשלושת החודשים שקדמו לכך. יכול להיות שהמכות האלו היו כל כך חזקות, שהן יצרו הרתעה וייאוש אפילו גדולים ממה שאנחנו איבחנו, כאלה שבעצם עצרו את העזרה שאיראן ורוסיה וחיזבאללה היו יכולים להגיש לאסד. משם ועד לקריסה של הצבא הסורי, שזיהינו את הריקבון בו אבל לא את חוסר הרצון המוחלט להילחם, הדרך הייתה קצרה".
"אני עדיין באבל על הבן שלי", אמר לנו בכיר אחר לשעבר באמ"ן, כששוחחנו עימו לצורך הכתבה הזו. בהתחלה נבהלנו: מה קרה לבנו של הבכיר? לקח מעט זמן עד שהבנו את הציניות האמ"נית של הדובר. "הבן שלו", הוא נסראללה. הקצין, שכבר שנים חי ונושם 24/7 את מזכ"ל חיזבאללה שחוסל, לא באמת מתאבל עליו. אולי קצת מתגעגע למעקב אחריו. אגב, את הציניות הזו שמענו מעוד בכירים. "ככה, בבת אחת, בלי הכנה מוקדמת, עשו לנו הפחתת ערך מטורפת", אמר אחד מהם. "כל המומחיות שלנו, עשרות שנים של עבודה, נמחקה בחודשיים", הוסיף אחר בחיוך. אף אחד מהם לא מצטער, כמובן, על ההישגים הכבירים, שיש להם חלק אדיר בהם. בתוך כמה שבועות, מזרח תיכון חדש. בלי חיזבאללה, בלי נסראללה, בלי אסד. לאורך שנים ארוכות השקיע בכל אלו המודיעין הישראלי משאבים אדירים ואינספור מבצעים. רק מיעוטם יצאו לאור.
השבוע חושף "7 ימים" את אחד הצירים המעניינים הללו: שורת הניסיונות של ישראל לבנות קשר וליצור השפעה עם ועל השלטון בדמשק, כולל על אסד עצמו. מלבד הווטסאפים, שניתן להעריך כי הגיעו לשולחנו של אסד, ישראל ניסתה לטוות בדרכים מתוחכמות מעין עסקה עם הנשיא הסורי, שתוציא אותו מ"ציר הרשע": אסד יפסיק לאפשר העברת נשק דרך סוריה ויגביל את פעילות חיזבאללה והאיראנים בארצו, ובתמורה יזכה להקלה בסנקציות ולחידוש הלגיטימציה שלו בעיני אומות העולם.
המסרים שהועברו בווטסאפ, והניסיונות להגיע לדיל חשאי עם הנשיא הסורי, הנחשפים כאן, נשענים על מאמץ מודיעיני ארוך שנים שמנהלת ישראל בסוריה. היחידה בחטיבת המחקר של אמ"ן שעסקה בניתוח של סוריה ומשטרם של אסד האב ואסד הבן נקראה זיצ"פ, ראשי תיבות של "זירה צפונית", יחידה שהולידה מתוכה רבים מראשי המודיעין הישראלי. ב-2016, אחרי פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה וההצטרפות של איראן וחיזבאללה למלחמתו של אסד כנגד המורדים, זיצ"פ פורקה, כדי לבנות תחתיה את ההיערכות החדשה. בינואר 2016 ערך ראש הזירה האחרון ערב מיוחד לסיום תפקידה ההיסטורי. ותיקיה עלו על הבמה כדי לספר על חייהם בצל החשש המתמיד מעוד הפתעה מהאויב, שנחשב עד אז לקשוח והאכזרי ביותר. "ואני בטוח שהוא עדיין לא סיים את התפקיד הזה", אמר ראש הזירה בנאום הסיכום.
שמו של אותו סא"ל צעיר היה יוסי שריאל, שהתקדם והפך לימים למפקד יחידה 8200. זו שכשלה ב-7 באוקטובר, אולי הרגע הקשה ביותר בתולדות המודיעין הישראלי; וזו שגם הביאה את עיקר המידע שאיפשר להנחית את המכות הנוראיות על חיזבאללה ועל איראן, ללא ספק, מההישגים הגדולים בהיסטוריה של המודיעין הישראלי. שריאל היה גם מהקולות הבולטים בקהילת המודיעין שדחפו למערכה מלאה בצפון, והיה בטוח שישראל תכריע, ומהר.
המודיעין שנאסף על סוריה הוליד גם את הרעיון לנסות ולהביא את אסד לסוג של עסקה. כשהתוכניות לעסקה הועלו לראשונה אי שם ב-2019, הן אולי נשמעו יותר כמו הזיה, אבל דווקא ב-7 באוקטובר הן הפכו להרבה יותר ריאליות. מאז שחיזבאללה הצטרף למלחמה, בצה"ל היו משוכנעים כי יוכלו להכות את הארגון מכה ניצחת "בשורה של פעולות יזומות, שייפלו עליו כמו מכות מצרים, וישללו ממנו את רוב יכולותיו, ישמידו את ההנהגה שלו ויהפכו אותו לצל של עצמו", כך לדברי יועץ אסטסטרגי לאחת מיחידות אמ"ן. בנוסף, כך העריכו בצה"ל, ניתן יהיה להכות גם את איראן. במערכת הביטחון האמינו כי ללא שתי החברות המרכזיות הללו בציר ההתנגדות, תוכל ישראל להציע לאסד הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה: לחבור למערב ולסלק מארצו את האיראנים ואת חיזבאללה, בתמורה לרה-לגיטימציה בינלאומית ולביטחונות מארה"ב להמשך שלטונו באין מפריע מטעמה.
בישראל חשבו שזו עסקה מצוינת למי שבעצם מעולם לא יועד להיות שליט. אביו, חאפז, התכוון שבנו באסל יירש אותו, אך ב-1994 באסל נהרג בתאונת דרכים (יש הטוענים שזו הייתה התנקשות), ובשאר, שלמד רפואת עיניים בלונדון, הועבר במסלול מהיר למלוכה. אסד האב הלך ושקע לתוך בעיות בריאות, והמוסד ערך כמה מבצעים כדי לנסות ולהעריך את מצבו. "הוא היה די על הפנים, ואנשיו ניסו לגייס רופאים בכירים מאירופה כדי לסייע לו, אבל הם הצליחו באופן מוגבל ביותר", נזכר איש מוסד שהיה מעורב אז במבצעים. "עם זאת, הוא היה בשליטה בצבת פלדה על אנשיו ועל המשטר הרודני שלו עד כמעט נשימתו האחרונה".
במסיבת חג המולד של 1999, בבית הספר למינהל עסקים היוקרתי אינסיאד שבפונטנבלו, ליד פריז, שמו לב רבים מהנוכחים לאישה שרקדה כל הערב. היא דיברה בחופשיות עם כל הנוכחים, כולל סטודנטים ישראלים שהיו שם. היא סיפרה ששמה אסמה, משפחתה במקור מסוריה, עכשיו היא גרה בלונדון, והגיעה לכאן כבת זוגו של אחד הסטודנטים.
זמן קצר לאחר מכן, הזוג נפרד. החבר העזוב סיפר שהחל לקבל איומים שאם לא יפרק את הקשר - חייו בסכנה, וכי הבין בדיעבד שהיו לה מחזרים נוספים, לפחות אחד, בשאר שמו, שהוא בנו של נשיא סוריה. כשהסיפור הזה הגיע למוסד היו כאלה שחשבו שם לנצלו לטובת מבצע סחיטה, אולי נגד נציגי המודיעין הסורי באירופה שעמדו מאחורי האיומים, אולי נגד אסמה עצמה. הרעיון נזנח בסופו של דבר, אבל מי שעקב אחר יורש העצר באותם ימים חזר והדגיש את אופיו האופורטוניסטי של בשאר, זה שבגללו הורה לאנשי המודיעין להתעלל בחבר המסכן. אולי האופי הזה גם יוביל אותו לעסקה שישראל רקמה?
בתחילת 1999 לאסמה היה בן זוג, שלפתע עזב אותה. בדיעבד סיפר שהחל לקבל איומים שאם לא יפרק את הקשר חייו בסכנה, וכי הבין שהיו לה מחזרים נוספים, לפחות אחד, בשאר שמו. במוסד חשבו לנצל את הסיפור הזה למבצע סחיטה, אבל בסוף זנחו את הרעיון
אחרי מותו של האב חאפז הבן בשאר קיבל את התואר נשיא וגם מדינה גדולה, מורכבת ומסוכסכת, שנשלטת בידי כמה משפחות מתוך מיעוט קטן ומושתתת על אכזריות, שוחד וריקבון עמוק. אבל הוא קיבל גם צבא עצום, שבמהלך העשור הקודם למותו של אביו ועבר שינוי גדול.
כעת מותר לגלות את מה שנודע למודיעין הישראלי והדליק בזמנו אורות אדומים רבים. ב-1991 הצטרפה סוריה לקואליציה שנלחמה נגד עיראק. כשהרמטכ"ל הסורי חיכמאת אל-שיהאבי שב מהקרבות בכוויית, הוא סיפר על היכולות האמריקאיות המדהימות שפגש - גם באוויר, גם בנשק מדויק, גם בפיקוד ושליטה. כששמע חאפז אל-אסד את הדיווחים הללו, הוא הגיע למסקנה שאם יש כאלה יכולות לארה"ב, יש אותן בוודאי גם לישראל. לכן אין לחילות הקרקע או האוויר שלו סיכוי בהתמודדות מול הציונים, וסוריה צריכה לשנות כיוון. הוא הורה להפחית השקעה בכוחות הקרקע והאוויר, ולהגביר ייצור טילים ונשק לא קונבנציונלי.
"מאז הפוקוס שלנו עבר לכיוון SSRC, התשלובת הסורית המקבילה לרפאל", אומר אחד מראשי אמ"ן לשעבר. הסורים בנו מאגר גדול של טילי סקאד, ולצידם כמויות עצומות של נשק כימי, לרבות ה-VX, שנחשב קטלני במיוחד. "המוסד הלך אחריהם בכל העולם", אומר בכיר לשעבר בארגון. על פי הספר "מתנדב – ביוגרפיה של סוכן מוסד", "לוחמים צוללים מתחת לספינות שהובילו את המוצרים הנחמדים הללו".
כאשר בשאר עלה לשלטון, היו תקוות כי הוא ואשתו - שהתחנכו בלונדון וספגו את התרבות המערבית - ישנו את הכיוון הזה. פחות סקאדים ו-VX, יותר דמוקרטיה וקִדמה. התקוות הללו התנפצו מהר מאוד. איראן נכנסה לתמונה, וקאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, החל לממש את חזון "טבעת האש" שלו - להקיף את ישראל בכוחות צבאיים הסרים למרותה של טהרן. סוריה הפכה לחלק מרכזי מהציר הזה.
בדמשק של בשאר הוקמו מיפקדות של חמאס והג'יהאד, שם ישבו בכירי כוח קודס שניהלו את המערכה במזרח התיכון, ושם גם המודיעין הישראלי מיקד חלק ניכר מהמאמצים שלו. מדי פעם, על פי פרסומים זרים, היו היכולות הישראליות מתגלות, כמו בפעולה המשותפת עם ארה"ב לחיסול עימאד מורנייה בדמשק ב-2008, או בחטיפתו של גנרל איראני ב-2020.
כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, הנשיא האמריקאי אובמה שירטט בפני אסד קו אדום: שימוש בנשק כימי יביא להתערבות צבאית אמריקאית בסוריה. נקודה. אבל כשהמודיעין הישראלי חשף כי הקו האדום הזה נחצה ואסד השתמש בגז כנגד אזרחיו - כנראה סארין - אובמה היסס, והסכים כי הטיפול בנושא יועבר לרוסים. זה היה אחד מרגעי השפל של מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון אי פעם, ופתיחת הדלת לכניסת הכוחות הרוסיים למדינה. "סוריה הפכה לסיוט מסוג חדש עבורנו", אומר בכיר לשעבר באמ"ן. "פתאום יש ניסיונות איראניים להתבסס בגבול הצפון, שיירות נשק ותחמושת שנוסעות דרכה ללבנון, חיזבאללה מקים בה בסיסים באין מפריע, ואיראן הולכת ומשתלטת על עוד ועוד חלקים ממערך ה-SSRC, שגם כך נותר מאיים עבורנו".
הרוסים, שסייעו לאסד במלחמת האזרחים, סיפקו לו גם מערכות הגנה אווירות מתקדמות ביותר וחיל האוויר שלו צויד במטוסי מיג וסוחוי חדישים, שהיו הסיבה המרכזית מדוע טייסי חיל האוויר הקדישו כל כך הרבה זמן באימוניהם לקרבות אוויר. הציוד והנוכחות הרוסית הפכו את הפעילות האווירית הישראלית בשמי סוריה ולבנון לקשה ומסוכנת יותר. בינתיים, איראן וחיזבאללה, שאסד חב גם להם את הישארותו בשלטון, הלכו והתבססו בתוך סוריה. לפי נתוני אמ"ן, 2,200 מהלוחמים של רדואן רכשו את הניסיון הצבאי שלהם בסוריה, בעיקר בקרבות מול המיליציות המקומיות או דאעש, בין 2014 ל-2019. הלוחמים הללו הפכו לקו הקדמי של הארגון בתכנון כיבוש הגליל. במקביל, העברת הנשק דרך סוריה לחיזבאללה בלבנון התעצמה. ישראל אמנם ניסתה לשבש אותה, אבל ההצלחה הייתה מוגבלת, במקרה הטוב. היה נדמה כי החזון של סולימאני עומד להתממש במלואו.
אז צץ הרעיון להשתמש בעורמה במקום כוח, ולנסות לגרום לאסד לצאת מהציר באמצעות סוג של עסקה חשאית. "היה ברור שאם אתה מוציא את סוריה מהמשוואה - אין איך להעביר תמיכה או נשק, אין מיפקדות, אין עוד חזית עם ישראל ברמת הגולן", אומר אדם ששירת בשורת תפקידים באמ"ן ובמוסד.
אחד המהלכים היה ניסיון להציע לאסד סוג של דיל: עזוב את איראן וחיזבאללה - ותקבל הקלות בסנקציות. בכיר שהיה מעורב במבצעים הללו מסביר: "המחשבה הייתה במה אפשר יהיה לפתות את אסד כדי שהוא יחליט לנטוש את ציר ההתנגדות, ולא לאפשר יותר מעבר של נשק דרך סוריה ללבנון"
גם ארה"ב גויסה למאמץ הזה, והמסר שהועבר לאסד היה ברור: צא מהציר, ותקבל הקלה משמעותית בסנקציות לגיטימציה בינלאומית, למרות פשעי המלחמה נגד עמך. השבוע אנו חושפים כי אחד השיאים של המאמץ הזה היה בסוף 2019, כשבתיווכו של הנשיא פוטין נקבעה פגישה אישית בין יוסי כהן, אז ראש המוסד, לבין אסד בקרמלין במוסקבה. אסד ביטל את השתתפותו ברגע האחרון.
אבל הפוליטיקה הבינלאומית לא ממש עזרה לדיל שישראל ניסתה להשיג. שלושת הנשיאים האמריקאים האחרונים - אובמה, טראמפ וביידן - כל אחד בדרכו, אותתו על הקטנת מעורבות במזרח התיכון ובסכסוכים עולמיים בכלל. במסמך הערכה של חטיבת המחקר באמ"ן מהשנה שעברה נכתב: "לרוב המדינות באזור אין תחליף לארה"ב וגם אין רצון להתנתק ממנה, אך הן הגיעו למסקנה שאסור להן לשים את כל יהבן על ארה"ב שתסדר עבורן את השכונה".
לכן, כחודשיים לפני 7 באוקטובר, חטיבת המחקר באמ"ן המליצה "לפתח חשיבה על סוריה כמדינה", כלומר לא כישות שבורה, אלא לקבל את שלטונו של אסד, "תוך שימוש בשותפות האזוריות, בהסכמות נקודתיות וכו'".
הרעיון הזה לא ממש הספיק להתפתח, והמלחמה פרצה.
אסד לא הצטרף רשמית למלחמה נגד ישראל. זולת מקרים בודדים, הוא גם לא התיר ירי משטחו לעבר ישראל. אבל סוריה הייתה מקור מרכזי לדאגה כבר מתחילת המלחמה. ליד ג'בל דורוז שבדרום-מערב סוריה, התרכזו בין 20 ל-30 אלף חברי מיליציות שאיראן חימשה, גם בטנקים, ובישראל חששו שהם פשוט יתחילו לנוע לכיוון רמת הגולן. בינתיים, במסייאף, באחד מהמתחמים המרכזים של SSRC, הלך ונבנה מתקן תת-קרקעי מתקדם שעסק בייצור דלק טילים. בישראל, כך לפי פרסומים זרים, החליטו לתקוף את המתקן הזה. אם אכן ישראל עומדת מאחורי הפעולה, סביר להניח כי המודיעין המדויק על המתקן נאסף על ידי אמ"ן. בפרסומים נאמר כי על בסיס המודיעין שהביאו, "חצבו" מטוסי חיל האוויר נתיב טיסה חשאי למסוקים שנשאו לוחמי קומנדו. המטוסים חיסלו את כוח האבטחה של המתקן, ולוחמי הקומנדו יכלו להיכנס פנימה ללא ירייה אחת. הם ירדו לעומק המתקן ופוצצו שם את המיקסרים לערבול תערובת דלק הטילים. המטרה הושגה.
אסד בלע גם את הצפרדע הזו ולא הגיב, לא פומבית, לא חשאית ולא צבאית, אולי מתוך החשש מכל מה ש"מוסא" מהווטסאפים עוד יודע. ישראל מצידה הגבירה את התקיפות בסוריה. היא אמנם התמקדה בכוחות איראניים ושל חיזבאללה ששהו שם, אבל עצם העובדה שהאזרחים ראו פטריות עשן מעל שדות התעופה שלהם ושמעו אזעקות בערים החלישה עוד יותר את משטרו של אסד. בישראל הבינו, עם זאת, שעם כל הכבוד, התקיפות בסוריה הן מוגבלות. אם חלילה ייפגעו חיילים רוסים, למשל, המצב יסתבך מאוד. זה היה הזמן לנסות לחזור לרעיון ההוא מ-2019, ושוב לנסות לסגור דיל עם אסד. וושינגטון והפעם גם מוסקבה גויסו למהלך. גם מדינות המפרץ הערביות. יש להן אינטרס כפול לנתק את אסד מהציר. האינטרס הראשון, ברור: להחליש את איראן, שכנתן המאיימת. השני קצת יותר סמוי. אסד, שהיה חייב הכנסות למימון המלחמה במורדים, הפך את סוריה למרכז ייצור והפצת סמים, ובראשם קפטגון, שנודע כ"סם של דאעש". הקפטגון מציף את מדינות המפרץ, ובאזורים מסוימים הפך למכה של ממש.
לניסיון לדיל עם אסד צורפו גם מדינות המפרץ הערביות. לכאורה, האינטרס שלהן ברור: להחליש את איראן. אבל היה גם עוד משהו: אסד הפך את סוריה למרכז ייצור והפצת סמים, ובראשם הקפטגון, שנודע כ"סם של דאעש". הקפטגון מציף את מדינות המפרץ, והפך שם למכה של ממש
המגשרים התמקדו עתה בהבטחות לסיוע כלכלי ממדינות המפרץ, בנסיגה של מאות חיילים אמריקאים שפרוסים בצפון-מזרח סוריה מאז 2015, ושוב, בהצעות להפחית את הסנקציות האמריקאיות הקשות על משטר אסד. אגב, לא בטוח שלהבטחות הללו היה בכלל כיסוי: הפחתה או ביטול של סנקציות דורשים את אישור הקונגרס האמריקאי, וגישושים ראשוניים הצביעו על התנגדות חוצת-מפלגות לכך.
במקביל, נערכו סדרת פגישות עם בכירים רוסים, בניהולו של המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אלוף רומן גופמן, וגורמים נוספים המקורבים להנהגה בשתי המדינות. בישראל גם הפעם לא העריכו שאסד יעבור לגמרי צד, ינתק כל קשר עם איראן, יצמצם לאפס את הברחות הנשק ויהפוך לציוני נלהב. אבל אם הלחץ הזה היה מייצר הפחתה מסוימת, זה היה שווה. הייתה רק בעיה אחת: המציאות הייתה הרבה יותר מהירה מהמגעים הללו. משטר אסד קרס, ודי בקלות.
הקריסה המהירה הזו תפסה את כולם בהפתעה, לרבות את המודיעין הישראלי. הרי ימים אחדים לפני שהמרד פרץ, בישראל עוד קיוו לנסות ולהשפיע על אסד. כיצד קרה שעל האירוע שישנה את פני סוריה לעד, המודיעין הישראלי לא ידע להתריע? המודיעין הישראלי לא ידע על התקיפה הרחבה הקרובה של המורדים הסונים, ואם היה נרקם דיל כלשהו עם אסד - ישראל הייתה עלולה לגלות שהיא הימרה על הקלף הלא-נכון.
"הַיְאַת תחריר א-שאם (ארגון המורדים בפיקודו של אל-ג'ולאני) נמצא באזור ההתעניינות שלנו, כמובן. סוריה היא מדינת אויב בסופו של דבר. אבל זה לא מרכז האג'נדה שלנו", מודה גורם בכיר בקהילת המודיעין. "בכל זאת, ההתרחשות שזיהינו שם בחודש שעבר הייתה מספיק מעניינת, חשובה ודומיננטית כדי שאנשים יתחילו לעסוק בזה. זיהינו שמתבשל משהו באידליב (האוטונומיה של אל-ג'ולאני). ראינו עלייה ברף הפעילות של המשטר והצבא הסורי. חיכוכים הולכים וגוברים, מתקפות ומתקפות-נגד, הכל הלך והתעצם".
הקריסה המהירה תפסה את כולם בהפתעה, לרבות את המודיעין הישראלי. גורם בכיר בקהילת המודיעין: "סוריה היא מדינת אויב, אבל זה לא מרכז האג'נדה שלנו"
במודיעין הישראלי נטו לקשר את ההתעוררות הזו של המורדים להתרחשויות הצבאיות בלבנון בין ישראל וחיזבאללה, אבל גם זיהו "זיקה לטורקיה" של המורדים, והעריכו כי היוזמה הצבאית של המורדים לא יכולה הייתה להתרחש בלי שטורקיה תהיה מעורבת. "אנחנו תמיד תיארנו אצלנו את אידליב כעזה של סוריה", אמר הגורם המודיעיני הבכיר. "כיס מבעבע של טרור איסלאמי, עם מצוקה גדולה מאוד, צפיפות גדולה מאוד, מעל שני מיליון איש בשטח מאוד קטן. וכולם שם סונים. יש כמובן גם את עניין מעבר הגבול בין סוריה לטורקיה דרך באב אל-חאווה, שלא רק מגדיר את חשיבות האזור אלא גם מעצים את הדמיון לרצועה".
ב-27 בנובמבר, כשמתקפת המורדים יצאה לדרך בעוצמה מלאה, הנשיא אסד שהה במוסקבה, עם אסמה אשתו, המתמודדת בפעם השנייה עם סרטן. בנו הבכור, חאפז אל-אסד, הגן בדיוק על עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת מוסקבה. הנשיא אסד התייחס כמעט באדישות לדיווחים הראשוניים המועברים אליו באשר למתרחש שם. לפי שני פקידים מערביים, כשאחד מאנשי לשכתו שלח אליו את העדכון לגבי התקדמות המורדים, הנשיא אסד, שככל הנראה לא ראה סכנה במתרחש, ענה לו בביטול.
אבל כשהדיווחים המשיכו להגיע, אסד החליט לחזור לדמשק. גורם ישראלי הבקיא במודיעין כתב יומיים לאחר פרוץ המרד:
"התפתחות מגה-דרמטית בסוריה.
"גם בימים הכי קשים של מלחמת האזרחים מצבו של אסד לא היה קשה ככה.
"המורדים קיבלו אנרגיה מההפסד של הציר השיעי בלבנון לישראל והם כובשים עוד ועוד שטחים בסוריה. עכשיו גם העיר הענקית חמה נפלה בידיהם. הם משחררים שם את האסירים מבתי הכלא. צבא סוריה בקריסה.
"אסד פונה בלחץ לאיראנים והם לא עוזרים. חלקית לא עוזרים לו כי הם מפחדים. חלקית לא עוזרים לו כי ישראל לא נותנת (כבר פעמיים סובבנו מטוסים איראניים שהגיעו לסוריה וטייסים ישראלים באו מולם וסובבו אותם, פעם שנייה היום לפני שעתיים). חלקית הרוסים לא נותנים לו.
"אסד בלחץ. האם יש פה הזדמנות שיעזוב את הציר השיעי? מה ישראל, רוסיה וארה"ב צריכות לעשות כדי שהוא יעזוב את הציר?
"השפעות מטורפות כתוצאה מההישגים של ישראל נגד חיזבאללה ואיראן".
אסד מנסה לפנות לרוסים לעזרה, פוטין לא עונה. הנשיא הסורי הופך חרד ועצבני יותר ויותר. התקדמותם המהירה של המורדים חשפה את הריקבון העמוק בתוך צבאו. אסד פונה לאיראן, שם מופתעים גם הם מהמרד. המנהיג העליון, עלי חמינאי, עדיין לא התאושש מהמתקפה של ישראל ומקריסת הפרוקסי המרכזי שלו, חיזבאללה. אסד המיואש מבין שעזרה צבאית הוא כבר לא יקבל מטהרן. הוא גם פונה לעיראק וזוכה לכתף קרה. לישראל מגיע מידע שדיפלומטים מתפנים מדמשק, הסימן הקלאסי לכך שמשהו דרמטי עומד להתחולל.
ב-1 בדצמבר, אחרי המתקפה על חלַבּ וכיבוש העיר, עולים סימני השאלה הראשונים באמ"ן לגבי שרידותו של המשטר. "קריסתו של הצבא עלתה כאפשרות ממשית, אבל לא ידענו לפסוק שזה מה שהולך לקרות ולא כמה מהר", אומר הגורם הבכיר בקהילת המודיעין. למחרת ישראל כבר מתגברת כוחות לאורך הגבול עם סוריה, מחשש שהעימות יגלוש לשטחה. ארבעה ימים מאוחר יותר, כשהמורדים כבר שלטו בעיר חמה והשחרור ההמוני של האסירים החל, מזהים בישראל מה שמוגדר כ"קריסה מאורגנת" בצבא סוריה: התקפלות לאחור של הכוחות לכיוון דמשק. זו נסיגה מאורגנת ולא בריחה, אבל עדיין נטולת כל יוזמה קרבית.
"בשנים האחרונות תיארנו את הצבא הסורי כישות צבאית די חלשה, אבל בכל זאת צבא שהולך ומתחזק", אומר הגורם המודיעיני הבכיר. "הוא חזר לעשות בניין כוח, תרגילים, למד קצת מהרוסים, הקים מסגרות רב-חיליות וכו'".
אז מה קרה לצבא המפואר הזה של אסד?
"אני לא חושב שבניין הכוח זה מה שנשבר, אלא הרצון להילחם. אומרים שהמורדים נעו קדימה ללא קרב, אבל זה נכון רק באופן חלקי. הייתה בהתחלה התנגדות של צבא סוריה, אפילו הצליחו לעשות מתקפות-נגד. החזירו חלק מהשטח, הגיעו תגבורות מסוימות של הציר. בהתחלה זה לא נראה כמו מלטדאון מוחלט".
5 צפייה בגלריה
חגיגות קריסת אסד בכיכר דמשק. "נפילת חומת ברלין של ציר ההתנגדות"
(צילום: Leo Correa, AP)
אבל המלטדאון בסוף הגיע. איראן והמיליציות השיעיות הפרו-איראניות בסוריה ובעיראק כמעט שלא התערבו. באותה עת מעדכן המודיעין הישראלי כי חטיבה 112 של גיס 1, שאחראית על משולש הגבולות ברמת הגולן, חטיבה שבה שירתו גם איראנים, הולכת ומתפרקת, ומצויה בנסיגה. זמן קצר לאחר מכן נפלה רמת הגולן, "תכלס בלי קרבות, פשוט מרוב פחד", אומר קצין בכיר בצה"ל שצפה באותו יום בהתרחשויות מהמסכים בעומק הבונקר בקריה. "זוהי נפילת חומת ברלין של ציר ההתנגדות", אמר מקור בכיר במשמרות המהפכה האיראניים לכתבת "הניו יורק טיימס", פרנאז פאסיחי. "בתוך 11 ימים איבדנו את כל מה שנלחמנו עליו במשך 13 שנים".
במקביל להיערכות הצבאית על הקרקע, אחרי חודשים של איסוף ועדכון המודיעין על צבא סוריה באמ"ן ויצירת בנק של כאלף מטרות, פתח חיל האוויר הישראלי, יחד עם כוחות נוספים מהים ומהקרקע, במבצע רחב היקף המבוסס על המודיעין שנאסף לאורך כל השנים. במבצע הזה, שארך כשבועיים, תקפה ישראל מטרות רבות ברחבי סוריה והשמידה יכולות טילים, הגנה נגד מטוסים, נשק כימי, אמצעי מודיעין ואמצעים נוספים שחששה כי ייפלו לידי המורדים. למעשה, ישראל השמידה את היכולות שאיימו עליה בסוריה בעשורים האחרונים והביאה לסיום קיומו של הצבא הסורי במתכונתו הנוכחית.
"בסופו של דבר, השאלה החשובה שאני שואל את עצמי היא - האם הצלחנו לתת מודיעין טוב על מה שקורה בסוריה בחודשים האחרונים", אומר הגורם המודיעיני הבכיר. "מצבו של המשטר הסורי היא שאלה שהעסיקה ומעסיקה אותי מאוד. בסוף, זה המבחן האולטימטיבי שלנו - האם נתנו שירות טוב דיו למדינת ישראל על מנת שתוכל להיערך צבאית ומדינית. לא ידענו על ההתקפה הצפויה (של המורדים - ר"ב, י"ר), אבל היינו ערוכים בזמן כדי להציב את צה"ל באזור החיץ, כדי לקדם כל רעה שעלולה לבוא, ולנצל את ההזדמנות להשמיד את כל מה שישראל חששה ממנו עשרות שנים".
עם הבריחה של אסד למוסקבה, הסתיים גם המאמץ הארוך להגיע עימו לדיל חשאי. עכשיו נושאים במודיעין עיניים קדימה. לאן? "המהפכה הבאה תהיה באיראן", אומר גורם בכיר בקהיליית המודיעין. "לפנינו תקופה מעניינת מאוד, ובעיקר חיובית מאוד למעצמה האזורית: ישראל".
