רגע לפני המלחמה, עו"ד מורן גז (46) כבר תיכננה לעזוב את פרקליטות מחוז דרום וחלמה על המשרד הפרטי שתקים. "ואז בא 7 באוקטובר וישר אמרתי לעצמי 'תשאירי את התוכניות שלך בצד'. כתבתי הודעה לפרקליט המחוז: 'אני כאן. כל מה שצריך אעשה'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
גז, תובעת עם ותק של יותר מ-20 שנה, הייתה עד לאחרונה הממונה על התיקים הביטחוניים בפרקליטות דרום, והובילה תיקים ידועים כמו תיק הרצח של רון קוקיא ז"ל, שנרצח ב-2017 על ידי חאלד אבו-ג'ודה שנידון למאסר עולם. התיק הביטחוני האחרון שבו טיפלה היה נגד עשרה נאשמים, ישראלים ותושבי איו"ש, שניסו להקים ארגון טרור שמטרתו לפגוע בישראלים ולרצוח את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. כתב אישום הוגש בחודש אפריל האחרון, והמשפט עדיין לא החל.
גז מונתה ל"צוות 7.10", לצד הפרקליטים אסף בר יוסף, מסעד מסעד ואלכס דרנבוים. "כששלחו אותי לפגישה הראשונה בלהב 433 עם כל צוותי החקירה שעבדו על הנושא נכנסתי לאולם ענק, אולי 50 איש היו שם, יחב"ל, יאח"ה, יאל"כ, אתג"ר, 103. הם הגיעו מוכנים. כל אחד קיבל תחום, קיבל זירה, הם הגיעו פיקס. ואני מסתכלת ואומרת 'וואו, אנחנו ארבעה פרקליטים על הדבר הזה'. ואז ידענו כבר שיש 1,100 נרצחים וחטופים. איך אנחנו נשתלט על זה? זה כל כך גדול עלינו".
גז מלינה על כך שהדברים מתנהלים בקצב איטי מדי – ומונה את הסיבות: מחסור בכוח אדם בפרקליטות, גרירת רגליים בשינויי החקיקה הנדרשים והיעדר פתרונות לכמות העצומה של הנאשמים הפוטנציאליים. "כשנכנסנו לאירוע הזה אמרו לנו שתוך שנה יהיה כתבי אישום, אבל גם היום עדיין אין החלטה. מחברים ועורכי דין שמתעסקים בזה, אני שומעת שזה עדיין רחוק. בינתיים המעצר של המחבלים מוארך מפעם לפעם במספר חודשים, עכשיו מאריכים עד מארס בשנה הבאה. אני לא רואה כתבי אישום באופק.
"הייתה גם הרגשה שהמדינה לא חושבת שצריך להקצות לפרקליטות כוח אדם לדבר הזה. אז לקחו שני פרקליטים מכל פרקליטות אחרת, כי לא יכולנו להכיל את כמויות העבודה. היום יש עוד פרקליטים בצוות, כ-20, אבל רוב הגרעין של הפרקליטים מהמחוזות האחרים שטיפלו בתיקים האלה מההתחלה עזב באיזשהו שלב. כמוני".
הקושי הגדול ביותר הוא הראייתי, מסבירה גז. לקשור באמצעות ראיות בין פשע ספציפי לבין נאשם ספציפי כשמדובר בעשרות זירות, שבהן נתפסו מאות חשודים ובוצעו אלפי עבירות, זה כמעט בלתי אפשרי. "דיני הראיות הרגילים לא מתאימים לאירוע הזה. אין שרשראות מוצגים מסודרות, אין את מי שצילם את הסרטונים שאת רוצה להציג בבית המשפט.
"צריך תיקון חקיקה, אחרת אי-אפשר להתמודד עם התיקים האלה. אבל גם תיקון חקיקה אי-אפשר להחיל רטרואקטיבית, אז זה לא בדיוק יעבוד כאן. צריכה להיות ממש רפורמה בחקיקה מבחינת הראיות כדי שתוכלי להגיש כתב אישום. אני מקווה שעושים את זה, אבל הכל הולך לאט מדי".
"בישיבה הראשונה, שאל אותי ראש להב, איך כתב האישום צריך להיראות? ואמרתי לו, מה זאת אומרת איך? כל מי שנכנס מעזה לישראל ב-7 באוקטובר כדי להרוג או כדי לבזוז, לא משנה, צריך להיות בתוך כתב האישום ולקבל מבחינתי עונש מוות"
אז מה הפתרון?
"בסוף, את צריכה הודאה בתיק כזה. את צריכה שכל אחד יספר מה היה החלק שלו כדי לבנות סיפור של מקום, כמה מחבלים היו במקום הזה ומה עשו, מה היה התכנון המוקדם, כמה זמן מראש הם ידעו. כל זה חשוב מבחינה ראייתית.
"אבל באופן מפתיע, בחקירות של המחבלים האלה הם מנסים לצמצם את הפן הלאומני. מהניסיון שלי בתיקים ביטחוניים, רוב המחבלים מאוד גאים במה שהם עשו ולא מסתירים את זה, הם גם אומרים לחוקר שהם גאים בפה מלא. גם ב-7 באוקטובר אפשר היה ללמוד איך הם התנהגו מהתיעודים במצלמות הגו-פרו, כמה הם היו חדורי מוטיבציה ואידיאולוגיה, אבל בשורה התחתונה רוב המחבלים של השבת השחורה יצאו פחדנים. בחקירות אף אחד לא מודה שירה באמת: 'יריתי ולא פגעתי', 'נפצעתי מיד כשנכנסתי למוצב', 'היה לי מעצור'. ככה אני לא רגילה לראות מחבלים".
4 צפייה בגלריה
מחבלי נוח'בה במעצר. "לא נצליח לעשות את המיון בין האנשים האלה כי כולם תרמו לטבח" | צילום: דוברות שב"ס
אחת הסיבות להשהיית ההעמדה לדין היא הניסיון שלא לחבל בסיכויי חזרתם של החטופים. סיבה נוספת היא החשש שהפלסטינים וארגוני זכויות אדם באירופה יגבירו יוזמות למתקפת נגד משפטית כלפי ישראל. בינתיים נשקלו חלופות, כמו למשל הקמת בית דין מיוחד למחבלי הטבח או הטלת סמכות שיפוט בעניין זה לבית המשפט הצבאי בלוד, שנסגר בשנת 2000 ועסק עד אז בנאשמים בפעילות נגד ביטחון המדינה.
"הדבר הכי טוב היה להקים את ביהמ"ש הצבאי", אומרת גז. "אבל החליטו אחרת. צריך לחשוב גם, מי ייצג את האנשים האלה בסוף? איך תנהלי משפט? כל אחד בנפרד? ואיך תביאי אותם? יש לך מאה עורכי דין, יש ניגוד עניינים. אלה דברים שצריך לחשוב עליהם.
"באותה ישיבה ראשונה, שאל אותי ראש להב, איך כתב האישום צריך להיראות? ואמרתי לו, מה זאת אומרת איך? כל מי שנכנס מעזה לישראל ב-7 באוקטובר כדי להרוג או כדי לבזוז, לא משנה, צריך להיות בתוך כתב האישום ולקבל מבחינתי עונש מוות.
"למה? כי בגלל אלה שלא רצחו אבל בזזו, שרפו, גנבו, קטפו אבוקדו, כמו שחלקם טוענים, בגלל הבלגן הזה כוחות צה"ל לא הצליחו להגיע בזמן. הגעת עם מקדחה לדלת ופתחת אותה כדי לבזוז? אחר כך מחבל נכנס ורצח שם אזרחים. מבחינת המדינה זה צריך להיות כולם. אנחנו לא נצליח לעשות את המיון בין האנשים האלה כי כולם תרמו לטבח הזה בסוף, גם אם קשירת הקשר הייתה ספונטנית ואירעה רק כשפרצו את הגבול. וכל הנוכחים באותו דיון תמכו בגישה הזו, אני חייבת להגיד".
זה היה שבועיים אחרי. הדם רתח.
"אני לא חושבת שהדם היה צריך להתקרר במהלך הזמן שעבר. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו כמה זוועות היו שם. איבדתי ממש את החמלה לאנשים האלה. לא משנה מה עשית - אם אתה עצור של 7 באוקטובר מבחינתי אין לך זכות לחיות. לא תמצאי בי טיפת רחמים. מצטערת.
"בתיקים ביטחוניים בהם טיפלתי בעבר היו תושבי רצועת עזה שהואשמו בעבירות יותר 'אזרחיות', מבריחים למשל. אלה היו אנשים שריחמתי עליהם, כאלה שמנסים לפרנס את המשפחות ומכניסים גם ציוד לבתי חולים. ובסוף בתי החולים האלה קיבלו את החטופים, הסתירו מחבלים. ב-7 באוקטובר ראינו את כל ההמון בעזה רוקד על הגופות, אז הרחמים פוחתים".
4 צפייה בגלריה
עם שירה איסקוב, שניצלה מניסיון רצח בידי בעלה. תקדים שישפיע על תיקי התעללות | צילום: חיים הורנשטיין
אז עונש מוות לכולם?
"מבחינתי כן. יש היום עבירות שמאפשרות עונש מוות, כמו סיוע לאויב במלחמה, פגיעה בריבונות, גרם מלחמה, אבל מבחינה משפטית, עשינו את זה רק פעם אחת (הפושע הנאצי אדולף אייכמן שהובא למשפט בישראל ונידון למוות – א.ק). אבל האמת שאני לא חושבת שיש סיכוי שמישהו כאן יגיש כתב אישום עם עונש מוות ואני לא חושבת שיש סיכוי שבית המשפט יגזור עונש מוות".
תפקידה של גז היה בעיקר מול תוצרי החקירות של המחבלים. "שם של מחבל מגיע, אני עוברת על החומר הראשוני והחשדות נגדו ומחליטה לאיזו זירה הוא שייך. נגיד, יש מחבל שסיפר שראה את השלט 'שדרות', וצריך לחבר את זה יחד, לבדוק אילו השלמות חקירה צריך. בנינו פרוטוקול חקירה עבור המשטרה, ואז זה עובר לפרקליט שיסכם את החומרים. ככל שנהיו יותר מחבלים התקשיתי להשתלט על כולם.
"בלילות ישבתי כמו מכורה לקרוא את החומרים. ההורים שלי, הגרוש, כולם התגייסו לטפל בילדים. הייתי חוזרת הביתה מאוחר, יושבת במיטה וקוראת חומרים שהגיעו. עוד ועוד ועוד. זה הפך להיות החיים שלי. עדויות של זק"א, הרבנות, הבחורות ששטפו גופות. וכשאני לא קוראת, אני רואה חדשות בטלוויזיה, לחפש איפה אפשר לעשות השלמת חקירה. וזה כאילו לא נגמר, משהו כל כך גדול שאי-אפשר להשתלט עליו. הייתי הולכת לישון עם העדויות והסרטונים, ובגלל שזה היה כל כך הרבה חומר, כל הזמן פחדתי שאם לא אקרא הכל לא אדע מה חסר.
"דווקא הדברים הקטנים גרמו לי להזדעזע יותר. ראיתי סרטון של אמא עם הילדים שלה בממ"ד, והילד היה קטן, בערך בגיל של הבן שלי, את רואה אותו מדמם והיא לוחשת לו שהכל יהיה בסדר, ואת רואה שאין, שזה לא יהיה בסדר. היא מאבדת אותו וחסרת אונים והיא לא יכולה לעשות שום דבר, חוץ מלצלם וללחוש בשקט.
"בשלב מסוים פיתחתי פחדים. הזמנתי סורגים לבית, למרות שאמרתי 'מה הסורגים יעזרו?' דווקא כשהלכתי לבקר בעוטף, באופן מוזר זה הרגיע אותי. שכן אפשר היה לשרוד את זה".
בן היתר הייתה אחראית גם על תחום עבירות המין. "לצערי, יהיה קשה מאוד להוכיח את העבירות האלה", היא אומרת. "בסוף, אין לנו מתלוננות. מה שהוצג בתקשורת לעומת מה שבסוף יתגבש יהיה אחר לגמרי. או כי הקורבנות נרצחו, או כי נשים שאנסו אותן לא מוכנות לחשוף את זה. פנינו לארגוני זכויות נשים וביקשנו שיתופי פעולה. אמרו לנו שפשוט לא פנו אליהם. היו הורים שפנו לארגונים ושאלו מה עושים אם קרה משהו לילדה שלהם, אבל לא חשפו את הפגיעות.
"בעניין הזה הייתי מנמיכה ציפיות. אני יודעת שיש ציפייה בציבור ומבינה את הצורך בהתייחסות לעבירות המין ולפגיעות המיניות המחרידות שנעשו, אבל רובן הגדול לא יוכל לעמוד בסף ההוכחה בבית המשפט, והביקורת תבוא בסופו של דבר לפרקליטות – שלא בצדק".
לעומס הגדול ממילא התווספו העצורים שהגיעו לאחר הכניסה של כוחות צה"ל לעזה. "הנושא של עצורי התמרון – אנשים שהניחו מטענים והרגו חיילים וירו טילים והרגו אזרחים והודו בזה - כרגע לא מטופל. מעבירים אותם למסלול לב"ח (לוחמים בלתי חוקיים), מעצר מינהלי, כל חצי שנה מאריכים מעצר, בגלל שאין פרקליטים שיכולים לטפל בחקירות האלה.
"הם נחקרים משטרתית, אבל אין שום פרקליט שמקבל את החומר, שמבקש השלמות, ואם מתישהו יהיה לפרקליטות זמן לטפל בזה, עוד כמה שנים, שום השלמת חקירה לא תהיה רלוונטית. כלומר, את האנשים האלה ככל הנראה לא ניתן יהיה להעמיד לדין, והם לא ישלמו על מה שעשו – וזה פשוט פועל יוצא מההחלטה לא להוסיף תקציב ותקנים לפרקליטות שגם ככה מיובשת".
גז היא אחת מיותר מעשרה פרקליטים שעזבו בשנה האחרונה את פרקליטות מחוז דרום, אחד מהגופים המשפטיים בעלי העבודה המורכבת ביותר מאז טבח 7 באוקטובר. זאת לאחר שרק לאחרונה קיבלה שמונה תקנים חדשים, אם כי גם אלו לא מספיקים לכמות העבודה במחוז, שכולל יותר מ-60 אחוזים משטח המדינה.
למרות שחשה תסכול מהעבודה, גז הגיעה להישגים משמעותיים. בתיק ניסיון הרצח של שירה איסקוב, שבו שימשה כתובעת, גם יצרה תקדים שישפיע על תיקי התעללות בעתיד. זאת לאחר שאביעד משה, הגרוש של איסקוב שנידון ל-23 שנות מאסר, הורשע בניסיון רצח והתעללות בקטין, אפילו שלא פגע בבנו פיזית.
ב-6 באוקטובר האחרון, שנה אחרי פרוץ המלחמה, פתחה משרד פרטי יחד עם קולגה. "כבר כמה שנים אין לי חיים. אני עובדת בעומס מטורף. העבודה בפרקליטות שוחקת ואינטנסיבית. הייתה פעם שנאלצתי לחקור שבע מתלוננות קטינות בשבוע. זה לא נורמלי. אי-אפשר ככה להגיע מוכן לבית המשפט, ובסוף, זה דיני נפשות – גם של הנאשם, שכל החיים שלו תלויים על הכף, וגם של המתלוננת. הרבה פעמים הרגשתי שלא משנה מה אני עושה, עד איזו שעה מאוחרת אני עובדת, אני לא מצליחה לעשות את העבודה כמו שאני רוצה. לא יכולתי יותר.
"בפרקליטות אצלנו כרגע יש מחסור עצום של פרקליטים, בעיקר ותיקים. המצב הולך ומידרדר, וזה מעגל כזה, כי ככל שיש פחות אנשים שחולקים בנטל, אנשים נוספים קורסים ופחות רוצים להישאר בפרקליטות. אבל אי-אפשר להאשים רק את המערכת. גם 7 באוקטובר גרם לאנשים לעשות שינוי ולחשוב מה הם רוצים לעשות בחיים, להיות עם הילדים יותר, עם המשפחה. כי אתה רואה שבשנייה אחת הכל יכול להיעלם".
