כששואלים את ראשי מפלגות המרכז-שמאל איך לדעתם יסתדרו בסוף שני העמים החיים בארץ ישראל, השווים במספרם, הם חוששים להגות את המילים "פתרון שתי המדינות". יחצנים וסוקרים מסבירים להם כי אחרי 7 באוקטובר העם מפחד ממדינה פלסטינית, לא משנה באילו תנאים. במידה לא מעטה זו גם הצלחתו של נתניהו לעשות דמוניזציה של הרש"פ, בעיקר כדי לתרץ מדוע במשך שנות שלטונו סייע לבנות את כוחו הרצחני של חמאס, אויבה של הרשות. בשיחות סגורות אומרים אותם ראשי מפלגות כי אין דרך לחיות כאן בארץ ישראל בלי לאפשר לחמישה מיליון וחצי פלסטינים לחיות במדינה משלהם על כחמישית משטח ארץ ישראל, בכפוף לתנאים ביטחוניים.
אבל אולי מוקדם מהצפוי נידרש להחלטה איך אנו רוצים לחיות פה, ובביטחון. לכן חשוב ללבן את עובדות האמת.
1 צפייה בגלריה
יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן
(צילום: REUTERS/Raneen Sawafta , REUTERS/Mohammed Torokman, Zain JAAFAR / AFP)
החשוב מכל הוא שישראל היא המדינה החזקה ביותר בין הים הכספי לאוקיינוס האטלנטי. זה הוכח בשנה האחרונה. איזה איום יכולה מדינה פלסטינית להציב על ישראל חזקה זו? ישנם שני מצבים כאלה. האחד אם יתפרס בשטחה צבא עוין לישראל, והשני אם המדינה עצמה תישלט על-ידי ארגון טרור השולל את קיומה של ישראל. את המצב הראשון ניתן למנוע על-ידי קביעה כי המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת וכי צבא זר לא יתפרס בה. זה תנאי יסוד להסכם וישראל יכולה לאכוף אותו.
מסובכת יותר היא מניעתו של המצב השני. בסרט הזה כבר היינו, לאסוננו. היינו שם כי ממשלת ישראל עשתה את כל השגיאות האפשריות, ומתוך כוונה שחמאס ישלוט בעזה. החשש שמה שקרה בעוטף עזה יתרחש בכפר סבא ובגלבוע אינו מופרך. רק שהוא אינו גזירת גורל וישראל יכולה למנוע אותו לחלוטין - מבלי לאבד את אופייה היהודי ומבלי לשלוט בכוח בחמישה וחצי מיליון פלסטינים.
40 שנה אני עוסק בשאלה איך מבטיחים שהשטחים הפלסטיניים יישלטו על-ידי הנהגה הרוצה בשלום. אין בהם חובבי ציון, אבל כולם מאמינים שהמדינה הפלסטינית תוקם לצידה של ישראל ותחיה עימה בשלום
40 שנה מאז מינה אותי יצחק רבין כראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, שבהן אני עוסק בשאלה איך מבטיחים שהשטחים המאוכלסים בפלסטינים יישלטו על-ידי הנהגה הרוצה לחיות לצידנו בשלום. ניהלתי שיחות עומק, משאים ומתנים, כמעט עם כל מנהיג פלסטיני בשטחים. כל מה שאני כותב מבוסס על היכרות מעמיקה איתם. לא, אין בהם חובבי ציון. אבל כולם, כולל השואפים להחליפו, מחויבים למדיניותו של אבו-מאזן השוללת טרור ומאמינה שהמדינה הפלסטינית תוקם לצידה של ישראל ותחיה עימה בשלום. יש שני גורמים אובייקטיביים המבססים מחויבות זאת.
הראשון, הוא היריבות העמוקה עם חמאס. לא בכדי כשלו כל ניסיונות הפיוס בין פתח לארגון הטרור. חמאס, שורשיו בתנועת האחים המוסלמים, והוא אינו מסכים לשום שותפות בשלטון. חזונו איננו מדינת לאום פלסטינית אלא חליפות איסלמית במרחב כולו, החיה לפי השריעה - ההלכה המוסלמית. החלום שלו הוא מדינת דת. התנועה הפלסטינית החילונית שפתח הוא הראשי בארגוניה, מעוניינת במדינת לאום חילונית ומודרנית. אין פשרה בין החלומות ואין פשרה על השלטון. על כן, אין פיוס פוליטי בין הארגונים אלא לכל היותר הסכמות טקטיות קצרות טווח. להנהגה הלאומית החילונית הפלסטינית ולישראל יש אויב מר משותף – חמאס. לכן הצליח התיאום הביטחוני והחזיק מעמד למרות כל היריבות הישראלית-פלסטינית. היעד של חמאס הוא להשתלט על הגדה המערבית, להיפרע מאנשי הרש"פ, ולפתוח במסע טרור נגד שטחה של מדינת ישראל, בנוסח 7 באוקטובר. בימים אלה ניטשים קרבות ממש בין ארגוני הטרור לבין הרשות המנסה לחסלם. יש לציין בצער, כי הכספים שהועברו לחמאס בברכת הממשלה, שימשו גם לבניית תשתית הטרור בגדה.
אין שום סיכוי לקיומה של חברה פלסטינית מודרנית ומשגשגת ללא שיתוף כלכלי הדוק עם ישראל
הגורם השני המחייב דו-קיום ותיאום בין הרשות הפלסטינית וישראל הוא הגורם הכלכלי. התוצר לנפש בגדה עומד על 3,000 דולר. התוצר לנפש בישראל הוא כ-52,000 דולר - פי 17. אין שום סיכוי לקיומה של חברה פלסטינית מודרנית ומשגשגת ללא שיתוף כלכלי הדוק עם ישראל. שום מדינה ערבית אינה יכולה להציע למדינה הפלסטינית את ההזדמנויות הכלכליות שהכלכלה הישראלית השכנה מסוגלת להציע. כל ההנהגה הפלסטינית יודעת זאת. אם הם רוצים מדינה משגשגת הם צריכים לחיות בשלום עם ישראל. בהינתן הזיקה הביטחונית והכלכלית אפשר להבין מדוע אם נהיה חכמים, ולא רק חזקים, איננו צריכים לפחד ממדינה פלסטינית לצידנו.
ד"ר אפרים סנה, תא"ל במילואים, שירת כשר וכסגן שר הביטחון בממשלות ישראל, חבר הנהלת תנועת המפקדים לביטחון ישראל
פורסם לראשונה: 00:00, 26.12.24
