דניאל הגרי, אמר ח"כ בועז ביסמוט, הוא "דובר החונטה". גלית דיסטל אטבריאן הלכה צעד קדימה. "זה המשולש שנגדו אנחנו נלחמים – צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת". מעניין למי היא תתבכיין בפעם הבאה על החלק האדיר שלה במכונת הרעל. הטקסט כבר מוכן. ומעניין איך אמורים להרגיש לוחמי צה"ל כאשר זה מה שאומרים חברי כנסת ממפלגת השלטון על המפקדים שלהם. הם רק מדברים. החוליגנים כבר מתקיפים אלופים, וזה כולל את אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, חובש כיפה, בשר מבשרה של ההתיישבות בשטחים. או המושכת בחוטים, שרה נתניהו, שמפעילה את תעשיית הרעל. זה מטריד. זה מביך. וכבר קשה לדעת לאן להוליך את הבושה. גם שלה. גם שלנו. ומעל - המפקד שרוחו שורה על כולם. הוא לא מסתפק בשבע חזיתות. יש לו "חזית שמינית".
אבל הרעל המזוקק הזה לא פוטר את צמרת המשפט מביקורת. כך, למשל, סדרת הבקשות וההחלטות בעניין אלי פלדשטיין, ארי רוזנפלד ("הנגד") וארבעת פעילי המחאה, יורי הזיקוקים. אף אחד מהם לא רצה לפגוע בביטחון המדינה. אף אחד מהם לא טרוריסט. כעת סופסוף החליט שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה לשחרר את הארבעה למעצר הבית, אבל הבקשות להארכות מעצר עד תום ההליכים וההיענות היו ירידה מהפסים.
1 צפייה בגלריה
(בית הכנסת בדמשק. ישראל הזניחה את הנכבה היהודית: מ־30 אלף היהודים שהיו בסוריה ב־1948 נותרו ארבעה)
הייתה עוד הדלפה, שהייתה אמורה להוכיח התעללות במחנה המעצר בשדה תימן. חובה לחקור כל חשד לביצוע פשע. אבל נדמה שההר הוליד עכבר. כל החשודים שוחררו. קלטת הווידיאו שהודלפה עברה בישול. וההדלפה פגעה בישראל לא פחות, וכנראה יותר, מפרסום המסמך ב"בילד". כל גורם אנטי-ישראלי קפץ על הקלטת כדי להפוך את ישראל לפושעת.
עו"ד אבי עמירם הגיש עתירה נגד מצ"ח לגילוי מקור ההדלפה. בינתיים, הכלל כבר ידוע. כאשר ההדלפה מגיעה מגורמי אכיפת החוק – אז שקט ודממה. דין אחד להם, דין שונה לאחרים. העיקר שרוזנפלד במעצר. כך לא מחזקים את הדמוקרטיה ושלטון החוק. כך פוגעים בהם.
גזל והקפאת חשבונות
אומרים שנותרו שם ארבעה יהודים. ארבעתם בדמשק. הם יכולים לצאת. אבל הם כבר התרגלו לחיים שם. ב-1948 היו שם 30 אלף יהודים, ודוח חדש, שפורסם עכשיו, לרגל נפילת המשטר בסוריה, מציג את סיפורם. אפשר לקרוא לזה הנכבה היהודית. במבט קצת יותר רחב, המאה ה-20 עמוסה בנכבות. בעקבות התמוטטות האימפריות והקמת מדינות הלאום – התרחש גל אדיר של גירוש אוכלוסיות וחילופי אוכלוסיות. עשרות מיליונים עברו את החוויה. אבל מכל הנכבות כולן – העולם רוקד סביב נכבה אחת ויחידה. הנכבה הפלסטינית. הם נותרו בתודעה הבינלאומית משום שהם נותרו פליטים. אונר"א הוקמה כדי לפתור את הבעיה. היא הנציחה את הבעיה. איך יכול להיות שהם עדיין מוגדרים "פליטים" למרות שרובם נמצאים בדיוק בשטחים שהאו"ם הקצה להם לצורך הקמת מדינה?
מאות אלפי יהודים הגיעו לישראל, כתוצאה מאותו סכסוך. במשך מאות שנים הם היו אזרחים דרג ב' במדינות מוסלמיות. לא כולם, לא אותו דבר, יש הבדל בין מדינה למדינה. אבל רובם סבלו לפני הציונות ועם הציונות. הרדיפות, ההתנכלויות, האפליה, וגם הערגה לציון, גרמו להם לעזוב או לברוח. רובם הגיעו לישראל. הם חיו במחנות פליטים, שבישראל העדיפו לקרוא להם מעברות. משהו זמני. תקופת מעבר.
הדוח החדש פורסם ביוזמת ארגון יהודי בשם "צדק ליהודים יוצאי מדינות ערב" (JJAC). אנחנו כבר יודעים שבסוריה, כמו במדינות נוספות, היו פרעות נגד יהודים. הם גם נרדפו וגם לא התירו להם לצאת. הדוח מציג בדרך מפורטת את המקומות שבהם גרו היהודים, העיסוק המקצועי שלהם, החקיקה נגדם, שהובילה לגזל הרכוש ולהקפאת חשבונות בנק. אחד הפרטים המעניינים הוא שבתי היהודים בדמשק, בחלב ובקמישלי – הועברו לידי פליטים פלסטינים. פה ושם היו הערכות בנוגע לערכו של הרכוש היהודי שהושאר והוחרם במדינות ערב. בדוח הנוכחי, לראשונה, יש הערכה מפורטת. נכון לשנת 1947, שווי הרכוש היהודי בסוריה היה 200,167,458 דולר. שווה ערך ל-2024, מדובר בסכום של 10,692,545,656 דולר.
היהודים לא דורשים את "זכות השיבה", שלא קיימת בדין הבינלאומי. גם הסיכוי להשבת רכוש שואף לאפס. אבל נדמה שאם וכאשר יתחדש תהליך השלום, והפלסטינים יעלו שוב את הדרישה המכשילה שלהם לשיבה ולפיצויים – יהיה צורך להציג את הנכבה היהודית בדרך עניינית ומבוססת. ובעיקר – האחריות לנכבה, גם היהודית וגם הפלסטינית. הפלסטינים רוצים פיצויים? בבקשה. אתם מוזמנים לפנות למדינות ערב, שיזמו את המלחמה.
במשך יותר מדי שנים הזניחה ישראל את סיפור הנכבה היהודית. זה פגע בסיכויי השלום. משום שהפלסטינים הבינו, והתודעה הבינלאומית הפנימה, שהם לבד על המגרש. אז לא. הם לא לבד. הכיוון צריך להיות ברעיון שהעלה ביל קלינטון, במסגרת המאמצים להשגת שלום. הקמת קרן בינלאומית לשיקום ולפיתוח, שתטפל, כפי שקלינטון הבהיר, בכל הפליטים. גם היהודים. אבל לפני כל דבר אחר צריך לדעת את העובדות. וזה מה שהדוח הראשון עושה.
המספרים לא תומכים
פרסומי משרד הבריאות של חמאס (MoH) הם המקור העיקרי למספר ההרוגים ברצועה מאז 7 באוקטובר. עד היום פורסמו כשבעה מחקרים שמפריכים את הפרסום. אלא שמי שרוצה להפיץ את עלילת הג'נוסייד מעדיף את פרסומי חמאס. וגרוע מכך, היו התבטאויות של בכירים ישראלים שנקבו במספרים דומים. הנגבי, ראש המל"ל, הגדיל לעשות כשאמר במאי שנהרגו 40 אלף פלסטינים, יותר מהנתונים שפירסם אז חמאס. ונתניהו, מצידו, דיבר באותו זמן על 30 אלף הרוגים, שכמחציתם אנשי חמאס. אלה היו שליפות מיותרות. שרק חיזקו את העלילה.
הבעיה היא שגם מי שמסתמך על נתוני חמאס מתעצל לקרוא את מה שיש בהם. ליד כל שם ברשימות שפירסם חמאס מופיעים גם הגיל והמין. הרשימה האחרונה כוללת 34,346 שמות ועוד כעשרת אלפים בלתי מזוהים. כשמדובר בג'נוסייד, לא אמור להיות הבדל בין נשים לגברים באותה שכבת גיל. אם הרבה יותר גברים בגילי הלחימה מופיעים ברשימה, זו עדות לכך שהאש מכוונת בעיקר למעורבים בלחימה. רק מכון מחקר אחד (AOAV), שמתמקד בפגיעה באזרחים, מצא שאכן, גברים נהרגים יותר מנשים. צללתי לרשימות חמאס כדי להציג תמונה מדויקת יותר.
ובכן, בשכבת הגיל שבין 20 ל-39, שזה גילי לחימה, נהרגו 3,989 נשים לעומת 9,260 גברים. כלומר, מספר הגברים יותר מכפול. מה שמעניין הוא, שגם בשכבת הגיל שבין 15 ל-19, היחס דומה – 1,166 נשים לעומת 2,254 גברים. המסקנה המתבקשת היא, שכפי שכבר היה ידוע, חמאס מגייס ללחימה גם את שכבת הגיל הצעירה. המסקנות חד-משמעיות, גם ללא שורה של מחקרים מפריכים.
צריך להצטער על כל פגיעה בחפים מפשע. צריך לחקור כל חשד לפגיעה בזדון. ועדיין, המסקנות חד-משמעיות. גם ללא שורה של מחקרים מפריכים – נתוני חמאס עצמם מבהירים דבר אחד: ג'נוסייד לא היה שם.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.12.24
