הגיע הזמן לחזור ולדבר על זה. על עסקה או מלחמה. והפעם לא העסקה, בה"א הידיעה, עסקת החטופים, העסקה היחידה שצריכה לעמוד עכשיו על הפרק לפני ש-100 חטופים – נשים וגברים, חיילים וחיילות, מבוגרים וילדים, חיים ומתים – ייעלמו לנו בתהום הנשייה, אלא עסקה שנתניהו מעוניין לסיים עם החרדים, משום שהיא מאיימת על ממשלתו אפילו יותר מאשר הכטב"מים מאיימים על ביתו.
כל מי שמעורב בניסיון להעביר את "חוק הגיוס", או בשמו המדויק יותר "חוק ההשתמטות", מתחיל להבין שהסיכויים להעביר אותו הולכים ומתמעטים.
רק כדי לסבר את האוזן: עד לפני כמה חודשים הממשלה דאגה להזרים לסרבני הגיוס החרדים את כל הכספים המיוחדים והסובסידיות, שכוללות הנחה עד 90 אחוז בארנונה, סבסוד מעונות יום ועוד הטבות מפליגות. אחרי שבג"ץ שם לזה סוף, נוצרה דחיפות של המפלגות החרדיות לחדש את זרימת הכספים האלה באמצעות "חוק הגיוס" – שמטרתו בדיוק הפוכה לשמו – למסד סרבנות חרדית המונית.
הציבור המשרת התעורר
אלא שמאז קרה משהו שאיש לא הביא בחשבון: הציבור המשרת התעורר. בחוד החנית של המאבק ניצבים הפעם משרתי הציונות הדתית, הציבור, ולא המפלגה שראשיה, סמוטריץ' ורוטמן לא שירתו בקרבי, אלא מאות מילואימניקים חובשי כיפה, הם ונשותיהם, שלא מוכנים שהמצב יימשך כפי שהוא. כמעט שנה ורבע של מילואים בחזית הבהירו להם שישראל נכנסה למצב חדש של בט"ש ארוך טווח בכל הגבולות. וזה לא מצב חריג או זמני, זה מצב הקבע לשנים הבאות.
הם התחילו לצאת לרחובות, כפי שראינו רק השבוע. הם נלחמים בגשרים, בכינוסים, בבתי הכנסת ובכיכרות. מה הפלא שסמוטריץ' תקוע אי שם על אחוז החסימה? הציבור שלו פשוט לא מוכן יותר להיות חמורו של הרבי מגור.
גם בליכוד ישנם לא מעט ח"כים שיצביעו נגד חוק ההשתמטות. הם מבינים היטב את המשמעות האחרת, של להיות הפראייר שמצביע בעד חוק כל כך אנטי-ציוני. מי שנמצא בין מובילי חקיקת חוק ההשתמטות הוא הח"כ לשעבר, אריאל אטיאס מש"ס, שנקרא בצו 8 כדי לפטור את בוחריו מצו 8. למה הוא? כי החרדים סומכים עליו, והוא כנראה מקובל על כולם. חייבים לציין שהוא עמל יומם ולילה מול אנשי משרד הביטחון וצה"ל כדי למצוא נוסחה.
אלא שצה"ל התעורר השבוע והודיע: אנחנו מוכנים לקלוט כל כמות של חרדים, שזה שינוי דרסטי מאמירות עבר. כך שמי שתולה את יהבו באמירה: "אנחנו נחוקק לפי מה שצה"ל אומר שהוא צריך ויכול", יכול לשכוח מזה. המשמעות של החידוש הצה"לי הוא לגייס את רוב החרדים, משהו כמו 10,000 מתוך 13 אלף במחזור. אותם מגויסים יוכשרו תוך חמישה חודשים לרמת רובאי 5 ויוכלו לשמור בכל מקום בארץ, כך שהמילואימניקים יוכלו לחזור למספר שפוי של ימי מילואים.
לא יקרה
ההבנה מתחילה לשקוע. החוק הזה לא יעבור. החרדים יצטרכו להחליט אם להעביר את התקציב בקריאות הבאות למרות שאין להם את "חוק מיסוד הסרבנות". הרבנים שלהם כבר הודיעו: לא יקרה. המשמעות של זה היא בחירות.
אבל בואו. זה עדיין לא סגור. הרי לנו יש את ביבי. זה שאתמול היה חשוב לו להפיץ סרטון בן ארבע דקות שהנושא בו היה "רעייתי שרה, משענת חיי", ושהוא נראה בו כמו חטוף שקורא טקסט שהוכתב לו. ייתכן שהוא ייצא לאיזו עסקה ענקית, מסובבת, מושחתת, או שסתם תהיה איזו מלחמה באחת הזירות, ובחסות הרעש הביטחוני ינסה להעביר את חוק ההשתמטות בחטף.
כל זה יקרה כשהממשלה תביא טיוטה רצינית לוועדת חוץ וביטחון. "יש עקרונות ששר הביטחון מדבר איתי עליהם", אומר יו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין, "אבל עדיין הפערים גדולים. כבר אמרתי שלוועדת חוץ וביטחון צריך להביא דברים רציניים לדון בהם. עד עכשיו לא היה על מה לדון. מה שצה"ל העביר לנו היה מתחת לכל ביקורת. עד עכשיו צה"ל העביר מסר סותר שלא ניתן לקלוט כל כך הרבה חרדים, אבל צריך הרבה חיילים. ההודעה של צה"ל השבוע שהוא זקוק למתגייסים, היא בשורה חדשה".
מילא, אמרה את עמדתה נגד ועדת חקירה ממלכתית. אבל את המילה הזאת התיזה מפיה, "שיחלמו", בהתרסה, בלעג, ברוע, או כמאמר השיר של "הדג נחש": "כמה רוע, אפשר לבלוע". כאילו הקמת ועדת חקירה היא לא עניין שבקונצנזוס
לפי אדלשטיין, הגעה לחוק טוב תיקח זמן. שבועות ארוכים. "גם אם נתחיל בעתיד הנראה לעין בדיונים", הוא אומר, "האופוזיציה צריכה להשמיע את דעתה, כך גם הארגונים השונים, והכל יגיע לבג"ץ. כבר הודעתי שאני לא מתכוון ליפול על פרוצדורות. צריך להבין – צה"ל צריך חיילים. ואם הם לא יבואו מהמגזר החרדי, הם יגיעו מהארכת השירות הסדיר או מהוספת ימי מילואים".
כמה רוע
חברת כנסת שהתחייבתי בפני קוראיי שלא אנקוב יותר בשמה, אבל בואו נגיד שהיא "כמעט" קיבלה פעם את פרס ספיר, עמדה השבוע במליאת הכנסת, והתבטאה, נו, כמו שהיא תמיד מתבטאת. בסיום דבריה היא תקפה את צמרת צה"ל, מערכת המשפט והתקשורת. "זה המשולש שנגדו אנחנו נלחמים", ציינה הסופרת. "הם מגינים אחד על השני. שיחלמו שניתן להם להקים ועדת חקירה ממלכתית על טבח 7 באוקטובר" .
דבריה של ח"כ גלית דיסטל מהליכוד על בימת הכנסת
(מתוך X )
ש"יחלמו", אמרה בעדינות נפש. מי יחלמו? צה"ל, בית המשפט, התקשורת.
מילא, אמרה את עמדתה נגד ועדת חקירה ממלכתית. אבל את המילה הזאת התיזה מפיה, "שיחלמו", בהתרסה, בלעג, ברוע, או כמאמר השיר של "הדג נחש": "כמה רוע, אפשר לבלוע". כאילו הקמת ועדת חקירה היא לא עניין שבקונצנזוס, שכל סקרי דעת הקהל לא מעלים שרוב העם רוצה ועדת חקירה ממלכתית, ושזה לא רק עניין של פוזיציה.
בינתיים, אחד מהחולמים שעליהם דיברה הוא מנשה מנצורי מהוד-השרון, שסיפר השבוע שכל דקה שהוא חולם על בנותיו ממלאת אותו להרבה זמן. מנשה ואשתו סיגל, איבדו את שתי בנותיהם, נורל ורויה ז"ל, שנרצחו בנובה. "לא סופרים אותנו", אמר השבוע אביהן בקול חנוק בראיונות שונים. "אין לנו שום קול למרות מה שעברנו ונעבור". כל מה שהוא מבקש זו הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כל ועדה אחרת מבחינתו היא טיוח. זילות במשפחות השכולות. זו הדרך היחידה לדעתו, שבה הוא, משפחתו, והעם כולו יוכלו להתחיל בתהליך ריפוי. "איך יכול להיות", שאל, "שהממשלה לא רוצה לדעת איך קרה שהילדים הלכו לרקוד ולא חזרו".
פורסם לראשונה: 00:00, 27.12.24
