בעוד שבחודשים האחרונים השתנו אזורים נרחבים במזרח התיכון ללא היכר, יש כמה נושאים שבהם הכותרת נראית כאילו נתקענו במכונת זמן. ואכן, כפי שהיה בשלב מוקדם של התמרון הקרקעי בעזה, כשהצבא צבר הישגים מפתיעים, גם היום גורמים בכירים במערכת הביטחון מזהירים: "היעדר עיסוק ביום שאחרי בעזה יחזיר אותנו ל-6 באוקטובר". ככה פשוט.
אוגדה 162 משמידה תשתיות בצפון הרצועה, אחרי יותר מ-14 חודשי לחימה
(צילום: דובר צה"ל )
הגורמים הנ"ל בקיאים בתמונת המצב המדינית והביטחונית ותומכים בהסכם הפסקת אש מלאה או חלקית בטווח הזמן המיידי. ראש הממשלה בנימין נתניהו לפחות לא יוכל להגיד "לא ידעתי": אותם גורמים מתריעים בפניו שוב ושוב, כי היעדר דיון וקבלת החלטות באשר לניהול ולשליטה האזרחית ברצועה לאחר מלחמה יוביל למצב שבו חמאס משתקם שלטונית ומנהל את ענייני הרצועה.
"בהיעדר חלופה", אומרים הגורמים, "לא יהיה מנוס משובו של שלטון חמאס. צריך לקבל החלטה עכשיו, לפני העסקה. גם בעסקה 'קטנה', חמאס יחזור לשליטה מלאה. אם לא תהיה החלטה, אנחנו שומטים את הישגי המלחמה ולא עומדים באחד מיעדי המלחמה – מיטוט חמאס".
עמדה זו משותפת לגורמים בכירים הן בצה"ל והן בשב"כ. שם מבינים את מה שהדרג המדיני טרם הפנים (או שהוא מסרב לקבל): בעוד היכולות הצבאיות של חמאס הושמדו כמעט לחלוטין, על אף שיגור מספר רקטות (והצבא הקפיד לומר שלחמאס תישאר יכולת שיגור כלשהי), היכולות השלטוניות עדיין קיימות.
ההסבר לכך לא מסובך: 1.9 מיליון בני ובנות אדם, המהווים כ-90 אחוז מתושבי ותושבות עזה, מרוכזים באזור ההומניטרי (המוואסי), שנמצא במרכז דרום הרצועה. למעט פעולות כירורגיות, שהן ברובן אוויריות, צה"ל אינו נוכח במרחב. העזתים לא רואים שם חיילי צה"ל. הם כן רואים אנשי חמאס, ששולטים בציבור העזתי באלימות ובאכזריות. מי שמנסה לאתגר את חמאס נענש ביד קשה ובאופן פומבי, למען יראו וייראו – גם בעזה וגם בישראל. בכיר בצבא שנשאל מדוע אין התקוממות אזרחית נגד השלטון ענה כי "כל חמולה שמנסה להרים ראש, חמאס מוריד אותה מיד. אבל זאת לא הבעיה החמורה, אלא שתיים אחרות: אין הנהגה למרד, כמו למשל בסוריה, ואין לציבור אנרגיות".
מה הפתרון? "מיטוט שלטון חמאס" הוא יעד קריטי, אבל בשלב זה הוא גם לא יותר מסיסמה. הדרך להכניס בה תוכן, לפי גורמים בכירים בצבא, מצויה בין שלוש אופציות: הראשונה היא הרשות הפלסטינית, עם מעטפת מחבקת ומרופדת בכסף של ארה"ב ומדינות המפרץ, מה שאמור להוציא את חמאס מכליו. הדובדבן יהיה נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, צעד היסטורי שישנה את המזרח התיכון. אלא שנתניהו שלל ושולל את האופציה הזאת: התירוץ הוא כביכול האחיזה של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר במושכות הקואליציה, אבל האמת היא שגם בליכוד וגם במפלגתו של גדעון סער יתקשו מאוד להעביר החלטה כזאת בבייס שלהם.
האופציה הנוספת היא הקמת ממשל צבאי בעזה. חיילי צה"ל יחלקו מזון, מדינת ישראל תנהל את תשתיות הבריאות והרווחה ואזרחי ישראל ישלמו על זה יחד עם הכסף שיוצא על יוקר המחיה הישראלי, שצפוי להתגבר ובגדול השבוע. נתניהו, שיודע את המחיר הכלכלי והבינלאומי (רמז: זה לא יעזור לו להתמודד עם צו המעצר שהוצא נגדו), שולל גם את האופציה הזאת. האופציה שלישית, שמפניה מתריעים במערכת הביטחון, היא להחליט לא להחליט. צה"ל ימשיך לפעול בעזה, אבל שיקום שלטון חמאס בוא יבוא.
2 צפייה בגלריה
סמוטריץ' ובן גביר אוחזים במושכות, אך לא רק הם החסם
(צילום: הדר יואביאן, אלכס קולומויסקי, יואב דודקביץ')
ניתן למתוח קו בין חוסר ההחלטות בדרום למה שקורה ביהודה ושומרון. בעוד שבימין קוראים כבר תקופה ארוכה לפירוק הרשות הפלסטינית, נתניהו לא ממהר לקבל החלטה. במצב זה, מנגנוני הביטחון של אבו מאזן נלחמים בחמאס כדי למנוע את עלייתו במרחק יריקה מכפר סבא. "רק בשבוע האחרון נהרגו חמישה אנשי מנגנון במאבק נגד חמאס", אומר בכיר במערכת. אלא שישראל בוחרת לא למוטט את שלטון אבו מאזן וגם לא לחזק אותו, כך שבפועל היא מכינה אותו למוות של אלף חתכים: כל יום קצת. ובהיעדר חלופה שלטונית, הדרך לעזה ביהודה ושומרון לא ארוכה מדי.
"חמאס מנסה להבעיר את איו"ש ואבו מאזן נלחם בהם, בכוח", אומר הבכיר, "הפלסטינים אומרים לנו: 'אם לא נהיה חזקים, חמאס יעלה וזו תהיה גם הצרה שלכם. אז למה אתם יוצאים נגדנו פומבית?' כיום יש באוגדת יו"ש 21 גדודים. אם הרשות תקרוס ולא תהיה חלופה שלטונית, נצטרך 40 גדודים. מאיפה בדיוק נביא אותם?".
חשוב להבהיר: במערכת הביטחון לא רוצים מדינה פלסטינית, לא חולמים על החזרת שטחים וגם לא הפכו לסניף של "שלום עכשיו". מדובר באנשים שנלחמים יום-יום על ביטחון התושבים והתושבות בתוך גבולות הקו הירוק וגם מחוצה לו. ובהחלט, השכנים שצמודים לחצרות הבתים שלנו מאתגרים, ואם הם לא הפכו ב-100 השנים האחרונות לחובבי ציון, זה גם לא יקרה ב-100 השנים הבאות. אף ממשלה לא בחרה אותם אך גם לא קיבלה החלטה בנוגע לעתידם – שהוא במידה רבה גם עתידנו.
רבים טוענים ובצדק, שהלקח של 7 באוקטובר הוא להפסיק לעצום עיניים. אלא שלא פחות חשוב מזה הוא שאין לישראל את הפריבילגיה לגלגל עיניים לשמיים ולדחות החלטות קריטיות. מערכת הביטחון זקוקה לשיקום והחלפת רוב הצמרת שאחראית לכך, אבל זה לא משנה את הצורך הדרמטי להסתכל לציבור לעיניים ולהגיד לו את האמת: עדיף לבצע צעדים קשים לעיכול ובהקדם האפשרי מאשר לקנות שקט ולקוות לטוב. הניסיון הנורא מוכיח שהוא לא מגיע.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.12.24
