גבר בן 75 מתעורר מניתוח. החדר קר, כמעט קפוא. הקירות הלבנים מזכירים לו מוות. כשהוא פוקח את עיניו הוא מצפה לראות את האדם היקר לו ביותר. "משענת חיי", כך קרא לה לאחרונה. משענת חיי הוא משהו שאומרים בהספד. אולי, בדוחק, ביום הולדת עגול. לא בסרטון מעפן לאומה.
הוא נזכר שהיא לא שם. הלכה המשענת. הוא סוקר בכאב את החדר. הנה הבחור שהוא תמיד שוכח את שמו מהיחידה לאבטחת אישים. פניו חמורי סבר. מה זה אומר? ומסביב הרופאים. הם מחייכים, אבל החיוך שלהם מאולץ. האם בדקו לפני הניתוח מה כל אחד מהם מצייץ ברשת? איפה הוא היה בליל גלנט? אני לא סומך על הבדיקות של השב"כ, לא כשמדובר בי, בטח שלא על הבדיקות של ברוורמן. שרה, איפה שרה.
באמת, איפה שרה. בתקופות כהונה של ראשי ממשלה קודמים שאלה כזאת הייתה כמעט בלתי לגיטימית. אשת ראש ממשלה היא אזרחית פרטית. השאלה איפה היא נמצאת ומה היא עושה העסיקה רק את טורי החברה. השאלה איפה היא לא הייתה, לא עלתה כלל, לא בפומבי. אבל נתניהו דחף את אשתו למרכז הבמה – ראו, למשל, את עדותו במשפט. ומי שעומד במרכז הבמה בולט בהיעדרו.
תושבים בירושלים הבחינו בשבועות האחרונים שבשעות הלילה המאוחרות עושה שיירת ראש הממשלה את דרכה לעבר הדסה עין כרם. שמועות הציפו את העיר. האם הוא חולה? במה? עד כמה? אם מדובר בגידול שפיר מדוע הבהילות? לשכת ראש הממשלה, שנוהגת לפרסם הודעה לציבור אחת לכמה שעות, גזרה על עצמה שתיקה. עכשיו, הודות לפנייה של עורך דינו לבית המשפט, אנחנו יודעים על מה ולמה. או שלא. כל מה שקורה סביב המשפחה הזאת מותיר מאחוריו יותר שאלות מתשובות.
בנימין נתניהו מודה על איחולים להחלמה מהירה על הניתוח שצפוי לעבור
פוליטיקאים לא אוהבים לחלוק את צרותיהם הרפואיות עם בוחריהם. פרנקלין דלאנו רוזוולט נבחר לנשיא ארבע פעמים (החוק שאפשר זאת בוטל לאחר מותו). מחלת הפוליו שלקה בה שיתקה את גפיו התחתונים. האמריקנים לא ידעו, העולם לא ידע: הצלמים לא צילמו והעיתונים לא פרסמו. רק לאחר עשרות שנים, כשהושגה הסכמה של המשפחה, אפשר היה להציב פסל שלו, יושב על כיסא גלגלים, באנדרטה שנבנתה לכבודו בוושינגטון.
הציפיות של הציבור השתנו מאז; גם התקשורת השתנתה. אף על פי כן, הנשיא ביידן הטעה לאורך חודשים את הציבור לגבי כשירותו לכהונה נוספת. הרופאים היו שותפים להולכת השולל; התקשורת ידעה ושתקה. ענן דומה מרחף מעל טראמפ: הוא בן 78 וחצי. לטענתו אין בריא ממנו בכל העולם, הנוכחות שלו על במות פיזית, אקטיבית, אבל השמועות מספרות סיפור אחר לגמרי.
לא יודעים, לא ידענו
הישראלים לא ידעו על מחלותיה של גולדה מאיר ולא על מחלותיו של מנחם בגין. גם לא על מחלותיו של אריאל שרון: הרופאים דיווחו, אבל הדיווחים שלהם שיקפו משאלות לב, לא תיאור מלא של מצב החולה. הבעיה נחשפה אחר כך, כשהפציינט הכל כך בריא נפל למשכב שממנו לא קם. מי שמאמין שדווקא במקרה של נתניהו הציבור יקבל את האמת וכל האמת יכול להמשיך להאמין.
אבל לא זאת הנקודה. הנקודה היא שנתניהו הוא פצצת אנרגיה. קחו את הימים האחרונים כדוגמה. מתברר שהוא סבל בימים האלה מדלקת בדרכי השתן, צרה שלא מתים ממנה אבל היא כואבת אימים. הרופאים נתנו לו אנטיביוטיקה. התרופה גורמת לחולשה. אבל זה לא הפריע לו לקיים סדר יום מלא, להעיד בבית המשפט בתל אביב, לבלות שעות בכנסת, לקיים דיונים ביטחוניים, להיפגש עם אישים זרים, להצטלם לסרטוני התעמולה שלו. יהיו בעיותיו הרפואיות אשר יהיו – הוא איש חזק מבחינה פיזית, שמפגין חיוניות יוצאת דופן. צעירים ממנו היו מתקשים לעמוד במעברים בין עדות כנאשם בבית משפט לנאום במליאה, בין דיון ביטחוני סגור לבישול תכך פוליטי. הוא דוחף את המדינה אל עבר תהום, אבל הוא עושה את זה בהמון כוח.
אדם שצפה בנתניהו בישיבות הקבינט והממשלה קרא להתנהלות שלו "שכונה": סדר היום מגיע לשרים ברגע האחרון ומשתנה תוך כדי דיון. מדברים הרבה; מחליטים מעט. שעה איננה שעה; דיון איננו דיון. לא תמיד כשהוא אומר "לא ידעתי" או "אני לא זוכר" הוא משקר
איך הוא מצליח לעשות את כל הדברים האלה יחד? לכאורה, יש שתי אפשרויות: או שהוא מוכשר מאוד או שהוא מרפרף. ואולי, במקרה שלו, גם וגם. הוא נוכח בכל מקום אבל רק לעיתים רחוקות סוגר עניין. הוא יודע להפגין שליטה בכל נושא אבל ממוקד בעיקר בעצמו. אדם שצפה בו מקרוב בישיבות הקבינט והממשלה קרא להתנהלות שלו "שכונה": סדר היום מגיע לשרים ברגע האחרון ומשתנה תוך כדי דיון. מדברים הרבה; מחליטים מעט. שעה איננה שעה; דיון איננו דיון. לא תמיד כשהוא אומר "לא ידעתי" או "אני לא זוכר" הוא משקר. בהתנהלות שכונתית כמו שלו פיסות מידע מהותיות יכולות ללכת לאיבוד בדרך.
נחום ברנעצילום: אלכס קולומויסקילא נותר לי אלא לאחל לו שיבריא מהר, ללא כאבים, ללא נזק, שהרעיה תשוב ממיאמי, שמחה וטובת לב, ושהשאלות סביב המשפחה שלו והבריאות שלו יהיו השאלות הקשות ביותר שאיתן יתמודד.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.12.24
