זו שעה של התפרצות גזענית מכוערת בחברה הישראלית. הקיטוב הפוליטי מעלה את השנאה העדתית בין אשכנזים למזרחים לנקודה אלימה, שמייצרת רעל עדתי שלא זכור לי כמוהו. ישראל הראשונה מול השנייה, ביביסטים מול רל"בסיטים, ובשורה התחתונה מזרחים מול אשכנזים. יש מי שעובד בהפצת הגזענות הזאת - דודי אמסלם או אבישי בן-חיים למשל. הם מנסים למשטר את הזיקה בין דעה לעדה. לשיטתם, מזרחי חייב להיות ימני, אחרת הוא בוגד - כמו שאשכנזי חייב להיות שמאלני.
1 צפייה בגלריה
(בעולמו של בן-חיים, מזרחי לא יכול לקבל תוכנית טלוויזיה בזכות כישוריו - צילום: איליה מלניקוב)
אני למוד ניסיון בגזענות, מכיר מקרוב את כל צורותיה. היא מלווה אותי כל חיי, פעם מצד שמאל ופעם מצד ימין. למדתי על בשרי את ההבדל הדרמטי בין גזענות שמאלית לימנית. כאשר פרסמתי את הסדרה שלי על השד העדתי, לפני 11 שנה, הייתי מושא לביקורת קשה עד כדי גזענות ממש מהצד השמאלני. עכשיו אני סובל מגזענות בוטה ואלימה מהצד הימני. מה ההבדל בין שני סוגי הגזענות?
כאשר פרסמתי את הסדרה שלי על השד העדתי, לפני 11 שנה, הייתי מושא לביקורת קשה עד כדי גזענות ממש מהצד השמאלני. עכשיו אני סובל מגזענות בוטה ואלימה מהצד הימני. מה ההבדל בין שני סוגי הגזענות?
זו משמאל סמויה ומתחכמת. היא דומה לאדם חביב ומאיר פנים, עטוף שכבות בגדים רבות, שנכנס ביום קר לחדר, מוריד את הצעיף, המעיל, הז'קט, וככל שהוא מתפשט מבגדיו מתברר טבעו האמיתי - והגזענות שבתוכו דולפת החוצה. גם אז היא לא ברורה וגלויה, מה שמבלבל את המזרחי, וגורם לו לתהות אם באמת הייתה פה בכלל גזענות. חוסר הוודאות הזה לא מקל - הוא רק מונע ממנו להגיב. זעמו מול העוול שנעשה לו מסורס. הגזענות המזרחית מימין, לעומת זאת, היא בוטה ומפורשת.
מזרחים שמזוהים עם השמאל סובלים מאיומים, קללות, עלבונות. "הזונה הפרענקית של ישראל הראשונה", למשל. ברור לכל מאות המגיבים ברשתות כי מזרחי חייב להיות ביביסט, ואם אינו כזה - הוא עבד, בוגד, הדוד תום, מזרחי מחמד ומה לא. הגזענות המזרחית הימנית מתקשה להאמין שמזרחי יכול להצליח בזכות עצמו. בן-חיים, למשל, טוען כי ההגמוניה טיפחה מזרחים ממושמעים כמוני, ונתנה להם תוכניות בטלוויזיה כדי שיספרו את הסיפור המזרחי בצורה שתדכא את הרמת הראש הפוליטית. בעולמו של בן-חיים, מזרחי לא יכול לקבל תוכנית טלוויזיה בזכות כישוריו - אז עשו לו טובה, כדי שיהפוך למשרתם. הגזענות המזרחית בוטה ואלימה - אבל לא מודעת לגזענותה.
אמנון לוינועה גרייבסקישני סוגי הגזענות משחקים תפקיד מרכזי בישראל כיום. נתניהו וחבורתו עובדים קשה ליצור זיהוי מוחלט בינו לבין האינטרס המזרחי, וזכורים דבריו של נתן אשל על הדרך שבה מחנה הימין מנצל את הזעם המזרחי. בשמאל, לעומת זאת, מכחישים את עצם קיומה של הבעיה: שם מצהירים על עיוורון צבעים, ולטענתם הם אינם מבחינים בין מזרחי לאשכנזי. אך מי שמצהיר כך הוא העיוור: השמאל האשכנזי מסרב לראות כמה הסיפור העדתי חי, קיים וכואב בישראל 2024, כמה הוא מניע תהליכים, כמה צריך להתחשב בו ולהגיב לו. כך נוצר מצב שבעוד שהימין משתמש בכאב העדתי ככלי נשק ציני במלחמתו בשמאל, המחנה הליברלי לא נאבק בכלל, ומשאיר את המגרש ריק. קחו לדוגמה את התמיכה במהפכה המשטרית: היא שואבת כוח ממזרחים שמאמינים שהדירו אותם מהמועדון המשפטי, שבבית המשפט הם רק בחזקת נאשמים, ואף פעם לא השופטים. בזעמם הם רוצים לשרוף את המועדון שלא מקבל אותם. השמאל חייב לגבש תשובות לטענות האלו.
כל ניסיון להביא לתיקון של החברה הישראלית המדממת חייב להתחיל בטיפול שורש בגזענות. בלי זה, הביביזם הרעיל והגזעני ימשיך לככב.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.12.24
