דוח הזוועות שיוגש השבוע לאו"ם, על ההתעללות בחטופים, לא יכה גלים בעולם. הרי התקשורת המערבית עסוקה בימים הללו, בהקשר הישראלי, בעיקר בהשתלטות צה"ל על בית החולים כמאל עדואן, תוך הצנעת העובדה שמדובר במעוז של חמאס. ובכלל, אחרי שרבים מדי בעולם, גם בישראל, גם בקרב ארגוני נשים, התעלמו ממעשי האונס שהתרחשו ב-7 באוקטובר, או מהעדות המפורשת של אחת החטופות על האונס שעברה – קשה לצפות להתרגשות רבתי מדוח הזוועות.
האדישות הזאת היא פועל יוצא של עיוורון מרצון ושל גזענות. משום שזה לא סוד שיש רמיסה שיטתית ונמשכת של זכויות יסוד כמעט בכל פינה בעולם הערבי. וכאשר זו הנורמה – אין סיבה להתרגשות. ההתרגשות היא רק, או כמעט רק, ממה שישראל עושה. אפשר לומר – זה נפלא. משום שמצפים מישראל לנורמות הרבה יותר מוסריות. אבל זה לא נפלא. משום שמדובר בנורמות גזעניות. הרי כאשר מצפים מישראל ליותר, המשמעות היא שממוסלמים מצפים לפחות. משום שלדידם של אנשי מדיה ואקדמיה מהזן הפרוגרסיבי – הם אחרים. הם נחותים. זו "גזענות של ציפיות נמוכות". והיא השתלטה על חלקים גדולים במערב.
בעניין העבריינות המינית של חמאס, התגובות נעות בין הכחשה להצדקה. הרי ישראל, כך הטענה, היא קולוניאליסטית, מדכאת, כובשת וגזענית – אז המתקפה הרצחנית של חמאס היא סוג של מרד עבדים
כך גם בעניין העבריינות המינית של חמאס. התגובות נעות בין הכחשה להצדקה. הרי ישראל, כך הטענה, היא קולוניאליסטית, מדכאת, כובשת וגזענית – אז המתקפה הרצחנית של חמאס היא סוג של מרד עבדים. השקר הזה הוא הבון-טון בחוגים אנטי-ציוניים. זו הייתה רוח המאמר, למשל, של פרופ' איאן לוסטיק, שפורסם בכתב עת יוקרתי, ימים ספורים אחרי מתקפת 7 באוקטובר.
מדובר כמובן בתיאוריה מופרכת, משום שניצול, אונס ושעבוד מיני הפכו לאחד המאפיינים של הג'יהאד, הסוני כמו השיעי, בלי קשר לישראל. זכינו להתעוררות קטנה של התודעה המערבית בעקבות פשעי המין שביצעו מחבלי דאעש בנשים היזידיות. ייתכן שדור ההמשך של אנשי אקדמיה מהזן של לוסטיק ימצא הצדקה גם למה שקרה שם. אבל זה לא נשאר שם. גם שתי שלוחות הג'יהאד שנלחמות בישראל מבצעות כבר שנים פשעים מיניים.
"מיליטריזציה של סקס"
כבר ב-2009 פורסמה ב-Foreign Policy כתבה תחת הכותרת "המיליטריזציה של סקס", על הדרך של חיזבאללה להרחיב את השפעתו באמצעות היתר המוני ל"נִכַּאח אלְ-מֻתְעַה", שקרויים גם נישואי תענוג, לפעמים ככיסוי לזנות. מדובר בנישואים זמניים, שאינם זקוקים להיתר דתי כלשהו, והם יכולים להימשך גם שעות בודדות בלבד. זה עוד כלום לעומת חשיפת רשת הזנות שהפעיל חיזבאללה, תוך כדי ניצול, בכפייה כמובן, של צעירות סוריות. הפרסומים הראשונים על הרשת היו כבר ב-2016, והניצול נמשך ללא הפסקה. "שערוריית הזנות שמה זרקור על מעשיו הפליליים של חיזבאללה", נכתב בעיתון The Arab Weekly ב-2019. בשנת 2020 זו הייתה "אל-ג'זירה", שפרסמה כתבה תחת הכותרת: "הנשים והנערות הסוריות נמכרו לעבדות מינית בלבנון".
חמאס אינו שונה. בתחילת אוקטובר פורסם על צעירה יזידית שחולצה מעזה. היא נחטפה כשהייתה בת 11 והועברה על-ידי דאעש לחמאס. "המערכת המסועפת של המנהרות", כתב יוני רייני בספרו האחרון, "האומנם עזה כבושה ונצורה", "משמשת גם לצרכים פליליים, כגון הברחת סמים וסחר נשים". רייני מציג, בין השאר, כתבה של עיתונאית כוויתית, שימא יוסף, כבר מ-2009, שבה היא מתארת, כעדת ראייה, כיצד מעבירים קטינות מצריות, דרך המנהרות, גם לצורכי זנות.
אלה העובדות. שנים של ניצול. שנים של שעבוד. לפני דאעש ובלי קשר לדאעש. זה חמאס. אבל אנשי מדיה ואקדמיה מפיצים את השקר שלפיו יש הבדל בין חמאס לדאעש. בפועל, כל ארגוני הג'יהאד – חמאס, חיזבאללה ודאעש – הפכו את הניצול המיני, שכולל אונס, סחר ושעבוד נשים לנורמה השלטת. מדובר בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות. ככל שמדובר בדאעש – הפשעים זכו לפרסום. ככל שמדובר בחיזבאללה – הרבה פחות. וככל שמדובר בחמאס – היו הרבה פחות אזכורים, ובוודאי שלא תחקירים או מחקרים. משום שחשיפת האופי האמיתי של חמאס לא מתיישבת עם הקמפיין, גם האקדמי, שלפיו זהו ארגון התנגדות לכיבוש ולקולוניאליזם.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזינשים מוברחות ונמכרות, כדאי להזכיר, מאזורים עניים לאזורים מבוססים יותר. התוצר לנפש במצרים ובשטחים הפלסטיניים די דומה (3,513 ו-3,368 דולר בהתאמה). בפועל, נשים נמכרו ממצרים לעזה. לא להיפך. מה שאומר שלא רק שאף פעם לא היה סגר אמיתי, אלא שבין הרצועה למצרים – המצב הכלכלי ברצועה היה טוב יותר. ועם יותר השקעות בפיתוח, ולא במנהרות מוות, היה יכול להיות הרבה יותר טוב. אבל הג'יהאד, בכל מקום שבו הוא פועל, מרים ראש או משתלט – היה ונותר הגורם המרכזי, בדרך כלל בלעדי, למוות ולחורבן. החוגים הנאורים במערב מתעלמים מזוועות הג'יהאד בכלל, ומזוועות חמאס בפרט. הם יתעלמו גם מדוח הזוועות.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.12.24
