הנשיא המנוח, ג'ימי קרטר, זכור לישראל בזכות שני דברים. האחד, חיובי מאוד: חלקו בהסכמי קמפ דייוויד מספטמבר 1978 והסכם השלום עם מצרים ב-1979. האחר, מאוד לא חיובי: התקפותיו הקשות על ישראל בהקשר הפלסטיני לאורך שנים רבות לאחר ההסכמים הללו.
1 צפייה בגלריה
(אליקים רובינשטיין (שני מימין, בשורה השנייה, מאחורי דיין) וג'ימי קרטר (במרכז התמונה, בין סאדאת לבגין) | צילום: איי-אף-פי)
הייתי חבר משלחות ישראל לוועידת קמפ דייוויד ולהסכם השלום בתפקידי אז כעוזר שר החוץ משה דיין וכסמנכ”ל משרד החוץ. ממשלחת קמפ דייוויד נותרנו כיום בחיים רק אהרן ברק, שמילא תפקיד חשוב מאוד בימים האחרונים של הוועידה, ואנוכי.
קרטר, נשיא במשרה עסוקה מאין כמוה, כולל משבר מחריף באיראן ונושאי פנים, הקדיש 13 ימים תמימים למאמץ לשלום, בשבתו יומם וליל עם בלוק צהוב בעודו מנסה ניסוחים שיתקבלו על שני הצדדים. אולי היותו מהנדס במקור ואיש פרטים תרמה לכך. המשימה הייתה כבדה.
למען האמת את קרטר עניין בראש ובראשונה הנושא הפלסטיני, שמאז ראשית נשיאותו ראה את קידומו כשליחות כמעט משיחית. הדרך שניסה להטוות הייתה ועידת ז'נבה, אך המכשול לה היה הייצוג הפלסטיני, שכן ישראל של יצחק רבין בכהונתו הראשונה ושל מנחם בגין כאחת דחתה ייצוג מסוג זה מכל וכל.
אלא שביקור הנשיא המצרי, אנואר סאדאת, וקבלת הפנים הנלהבת שלה זכה בישראל בנובמבר 1977 טרפו את הקלפים, והצריכו יציאה לדרך חדשה.
רכבת הרים
החודשים הבאים היו כרכבת הרים של עליות ומורדות, שכללו מפגשים ישירים שלנו עם המצרים בהרכבים שונים וכן מפגשים בתיווך אמריקני. כמשתתף במפגשים אלו אוכל להעיד כי קרטר קיבל לאורך הזמן יותר את עמדות מצרים.
בקיץ 1978 החליט קרטר על כינוס ועידת קמפ דייוויד. היה זה הימור, כי התוצאה לא הייתה ידועה מראש ואנו אף לא הנחנו כי נצא ממנה עם הסכם. אך קרטר התעקש, וככל שנקפו הימים התברר שיש צורך בהכרעות קריטיות כדי שההזדמנות ההיסטורית של שלום עם המדינה הערבית הגדולה ביותר, שעימה היו חמש מלחמות מאז תש”ח, לא תוחמץ.
היה הכרח להתגבר הן על מכשולים בנתיב המצרי, ובראשם גורל יישובי סיני (שבגין התנה פירוקם באישור הכנסת) והן ניסוחי תוכנית המעבר של אוטונומיה לפלסטינים, שחלקם היו קשים לישראל.
קרטר עשה טעות פוליטית בהחלטה באו”ם בנושא ירושלים ב-1980, ולנגד עיניי, התוכחה הבוטה שנתן לבגין בביקור באפריל אותה שנה. יש שאומרים שהדבר סייע, בין השאר, לתבוסתו בבחירות לכהונה שנייה באותה שנה. לימים היה קרטר למבקר חריף נגדנו בהאשמות שווא
היה כמובן גם צורך בעיצוב המחויבות המצרית לשלום, להבטחת ביטחון ישראל – וזאת פחות מחמש שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים על קורבנותיה הרבים, וגם שלום הסכמי על המשתמע.
התמדתו ונחישותו של קרטר באותם ימים וגם בהמשך תרמו מאוד להשגת ההסכם. ישראל קיבלה שלום אסטרטגי עם מצרים, אם גם במחיר לא פשוט כלל, ומצרים קיבלה, מה שהיה חשוב לסאדאת מכל, את סיני חזרה, גם אם בהגבלות כוחות ועם כוח רב-לאומי לפיקוח.
ואולם, מיד לאחר קמפ דייוויד התגלעו חילוקי דעות בנושא ההתנחלויות: קרטר, שלא בצדק, טען כי בגין התחייב להקפיאן עד סוף המשא ומתן לאוטונומיה עם הפלסטינים, בעוד ההתחייבות הייתה – כפי שמעיד גם אהרן ברק שהשתתף בשיחה המכרעת עם בגין ודיין – לתקופת המשא והמתן על הסכם השלום עם מצרים, שלושה חודשים שהיו לשישה.
גם סאדאת הבין כך. קרטר חזר על טענתו שוב ושוב, ובכך גרם עוול לבגין, שהיה איש הגון; שמילתו מילה.
אליקים רובינשטיין צילום: נדב אבסקרטר עשה טעות פוליטית בהחלטה באו”ם בנושא ירושלים ב-1980, ולנגד עיניי, התוכחה הבוטה שנתן לבגין בביקור באפריל אותה שנה. יש שאומרים שהדבר סייע, בין השאר, לתבוסתו בבחירות לכהונה שנייה באותה שנה. לימים היה קרטר למבקר חריף נגדנו בהאשמות שווא.
קרטר ייזכר, כאמור, בהיסטוריה כמתווך חשוב להסכמי שלום חשובים בין ישראל למצרים, ועם זאת לא יישכחו לו דברים ללא יסוד שאמר וכתב.
בשנותיו הרבות היו לקרטר גם פעלים חיוביים בנושאי זכויות ובריאות שאינם קשורים ליחסי ישראל-ערב, אך אלה חורגים מגדרי רשימה זו.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.12.24
