אתמול הוציא יו”ר ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, מכתב לראש השב״כ רונן בר ובו הוא מבקש חוות דעת על המשך מעצרו של הנגד ארי רוזנפלד. זאת לנוכח ״התסיסה הציבורית הרחבה, ובשל העובדה שלפרשייה זו יש השלכות ציבוריות רחבות החורגות ממקרה ספציפי זה״.
לכולם ברור מהי התסיסה הציבורית הרחבה שבאה לידי ביטוי בדרכים שונות, מעצרות תמיכה בנגד, ועד יושבי אולפנים שמתרעמים על המעצר שנתפס פוליטי. לעומת זאת, ההשלכות הציבוריות הרחבות החורגות ממקרה ספציפי זה - זה כבר משפט יותר עמום. ייתכן שאדלשטיין מתכוון לאמון ההולך ונעלם של הציבור במערכת הביטחון שבעיני רבים בציבור עומדת מאחורי המעצר הזה.
הצעד של אדלשטיין לא מגיע בחלל ריק, אלא על רקע ההחלטות האחרונות של שר הביטחון ישראל כ״ץ. כ״ץ, שהגיע מחוץ למערכת הוגחך בידי רבים כמי שלא יוכל לשמש בתפקיד מאחר שלא צמח במערכת הצבאית. אלא שדווקא זה אולי אפשר לו לקבל החלטות שיאתגרו את המערכת, וישרתו אותה בחבלי הלידה הקשים של התנתקות מקונספציה: הקפאת מינויים לרמטכ״ל, הצבת ״דד-ליין״ להגשת התחקירים, ההוראה לתת למשפחות התצפיתניות את כל ההקלטות ועוד.
על הצעדים של כ"ץ ואדלשטיין לא צריך להסתכל רק באופן טקטי צר. ההחלטות כשלעצמן ראויות ונכונות, אבל המשמעות שלהן מבחינה אסטרטגית עבור מערכת הביטחון והציבור היא חשובה אף יותר. זאת רק בשל העובדה שהיא חוסה תחת הניסיון להחזיר למקומם הראוי את יחסי הדרג המדיני והצבאי בישראל
על הצעדים של כ"ץ ואדלשטיין לא צריך להסתכל רק באופן טקטי צר. ההחלטות כשלעצמן ראויות ונכונות, אבל המשמעות שלהן מבחינה אסטרטגית עבור מערכת הביטחון והציבור היא חשובה אף יותר. זאת רק בשל העובדה שהיא חוסה תחת הניסיון להחזיר למקומם הראוי את יחסי הדרג המדיני והצבאי בישראל.
סוגיה זו היא אחת מאבני היסוד של הקונספציה שפשתה בישראל בעשורים האחרונים. במסגרתה, הדרג הצבאי הפך את עצמו גם לדרג המדיני ואילו האחרון, חשש להחזיר דברים לקדמותם בעקבות מעמדה הנעלה של מערכת הביטחון בעיני רבים בציבור, שהשתייכו בעיקר למחנה השמאל.
7 באוקטובר ואוזלת היד של הצבא והשב״כ ביום הטבח, ערערו באופן טבעי את האמון הציבורי בארגונים האלו, ופתחו סדק של הקשבה לביקורת שהגיעה מימין לאורך השנים. הצבא והשב״כ, שטרם הפנימו את האירוע, טעו לחשוב שמעמדם השתפר בעקבות ההישגים במלחמה - אך הישגים אלו מקושרים בעיני הציבור בעיקר ללוחמים בשטח, וחלקם הושגו למרות הדרג הצבאי כמו במקרה של הכניסה לרפיח והמערכה בלבנון שהדרג הצבאי הבכיר התנגד להן.
נוה דרומי
צילום: איליה מלניקוב
ההבנה כי מערכת הביטחון אינה אוטוריטה בנושאים מדיניים, ולעיתים גם לא בנושאים צבאיים, חלחלה לציבור במלחמה. זה נכון למעצר הנגד, להקלטות התצפיתניות ואפילו להמלצת הדרג הצבאי ביחס לעזה, שם לוחץ הצבא על מציאת מחליף לחמאס - לא בטוח מהסיבות הנכונות. הדרג הצבאי רצה לסיים את הפרק של עזה מזמן - רצון שלא מומש עד עכשיו ואין סיבה לממשו. גם במסגרת עסקה חמאס עצמו ויתר על הדרישה של סיום המלחמה ולכן אין אלא לשייך את השאיפה של המערכת לחזרה לקונספציה והיעדר יצירתיות מחשבתית. אם היו רוצים, היו מגבשים תוכנית להקמת ממשל צבאי זמני - אבל זו אינה דרך פעולה שהדרג הצבאי הנוכחי היה רוצה בה. גם אם היא נכונה כרגע.
המהלכים שכ״ץ ואדלשטיין עושים, גם אם הם נראים טכניים או ״קטנים״, הם חלק מתמונה רחבה יותר. זוהי דרך אלגנטית להתחיל ולהעביר את מערכת הביטחון את הרפורמה לה היא כל כך זקוקה.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.12.24
