תחת סערה חורפית ומטחי ברד כבדים, גם אתמול (שלישי) המשיכו כוחות צה"ל בפעילות לאיתור וחשיפת תשתיות הטרור ברחבי העיירה הציורית א-נאקורה בדרום לבנון, מול החוף היפיפה והסלעי של הים התיכון. הם פועלים על הרכס מעל רצועת החוף, לא הרחק מאתר הנקרות הישראלי וקיבוץ ראש הנקרה, ובצמוד למפקדה הראשית של כוח יוניפי"ל של האו"ם בדרום לבנון.
כתב ynet בא-נאקורה שבדרום לבנון
(צילום: גיל נחושתן, יאיר קראוס, דובר צה"ל, חפ"ק מח"ט 226)
הכפר המוסלמי-שיעי, שעד ערב המלחמה התגוררו בו כ-5,000 תושבים, הוא האחרון מבין כפרי המגע שלוחמי צה"ל נכנסו אליו אחרי כניסת הפסקת האש עם חיזבאללה לתוקפה לפני קצת יותר מחודש. הם ביקשו לוודא שהמלחמה לא נעצרת מבלי שהכפר הזה, באחד המרחבים הרגישים ביותר לאורך הגבול עם לבנון, יטופל כהלכה.
כעת כבר זה ברור לעין: הכפר א-נאקורה היה כסות למוצב הזנקה קדמי שממנו היו אמורים לצאת שני גדודים של מחבלי כוח רדואן של חיזבאללה, במטרה לכבוש את נהריה והיישובים הסמוכים. בכפר אחד מסמלי הכשל בהחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהביאה לסיומה של מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 - וקבעה כי כוחות שמירת השלום הזרים של יוניפי"ל הם אלו שאמורים לאכוף מעתה ואילך כי פעילות הטרור של חיזבאללה תוסג אל מעבר לליטאני. במשך שנים, בצה"ל ובדרג המדיני לא הצליחו למנוע את כל מה שנחשף בחודשים האחרונים לאורך יישובי הגבול בדרום לבנון, מהים ועד ההר.
בפרדסי התפוזים ופירות ההדר המתוקים והריחניים, גם 80 מטרים מהמחנה הצבאי הענק שיושב לכל אורך רצועת החוף, נחשפת בשבועות האחרונים מציאות בלתי נתפסת. "לא ייאמן שכוחות האו"ם כאן לא מנעו מהם להתחמש, ובהיקפים מאוד גדולים", אומר אל"ם (במיל') ניר שמרי, רמ"ט חטיבה 226 של חטיבת הצנחנים, שכוחותיו ובראשם גדוד 9263 (חיר"ם) הובילו את כיבוש וטיהור הכפר מאז סוף דצמבר ועד לימים אלו.
על ציר החוף המרכזי שמוביל לערים הגדולות כמו צור וצידון, הקים חיזבאללה בעשורים האחרונים את אחד המרכזים הלוגיסטיים והאסטרטגיים הגדולים ביותר למימוש תוכניתו לכיבוש הגליל. הוא פעל בו בצמוד לארגון הבינלאומי שאמור היה להגן על יציבות הביטחון בשני צידי הגבול - אך לא נקף אצבע כדי לעצור זאת. ניכר בבירור כי כוחות האו"ם שיתפו פעולה בשתיקה, לנוכח היקף אמצעי הלחימה שנמצאו בא-נאקורה, כמו גם בעשרות כפרים נוספים. "כשסרקנו את הכפר, גילינו היקפים בלתי נתפסים של אמל"ח", מתאר שמרי. "כמעט בכל בית היו מחסנים, עמדות וציוד צבאי. זה היה הימ"ח (יחידת מחסני חירום) של חיזבאללה".
סא"ל (במיל') מאיר ליפשיץ, מפקד גדוד 9263, הוביל את הכוח שפרץ את הצירים אל הכפר, שתושביו הונחו להתפנות ממנו כבר ב-11 בנובמבר, אך התמרון לתוכו החל בסמוך לכניסת הפסקת האש לתוקפה ב-26 בנובמבר. "היו הרבה מורכבויות בכניסה אליו, ודחפנו בחטיבה ובאוגדה שחייבים לטפל במה שנמצא בו", מסביר ליפשיץ. באוקטובר 2023 הוא הוקפץ עם חייליו להגן על יישובי הצפון, ובמשך חודשים התחפרו הלוחמים מעבר לגבול וביחד מנעו ניסיונות חדירה. כשנה לאחר מכן סגרו מעגל, ולחמו בצידה השני של החומה. כעת הם משמידים את קני השיגור שמהם ירה חיזבאללה לעברם ולעבר נהריה, עכו והסביבה".
בין הסיבות שצה"ל נרתע מלפעול במרחב עד הרגע האחרון היא סמיכות הכפר למחנה הצבאי הגדול של יוניפי"ל, שבו פועלת המפקדה של הארגון החולשת על כל דרום לבנון, ובה מתקיימות בימים אלו גם שיחות הוועדה המפקחת על יישום הפסקת האש. ב-29 באוקטובר, בשבוע הרביעי לתמרון בלבנון, נפגעה מפקדת יוניפי"ל ושמונה חיילים אוסטרים נפצעו כתוצאה משיגור של חיזבאללה. בצה"ל לא יכלו להרשות לעצמם תקלה דומה.
"מבחינתנו, עד אחרון החיילים הלוחמים בקצה, היינו צריכים לוודא שצורת הלחימה לא מאיימת ולא פוגעת במחנה האו"ם, אך גם משיגה את מטרתה - נטרול תשתיות האויב". אומר ליפשיץ. בין השאר, בשל כך מוגבלים הלוחמים בשימוש בכוח אש להסרת האיומים, ועליהם לפעול בצורה כירורגית וזהירה תחת עיניהם הפקוחות של הכוחות הזרים הצופים עליהם בכל עת. שמרי מציין כי "ראינו תנועת יוניפי"ל משמעותית על ציר החוף, אך נראה כי הם לא מנעו מחיזבאללה לעשות בכפר כבשלהם".
משגרים בתוך עצים, מחברות עם נקודות לציון לאתרים בגליל
בלב מטע תפוזים, שכמעט ולא נותרו בו עצי פרי מוריקים, פגשנו את דוד קשמכר, לוחם בצוות הקרב של חטיבה 226 ותושב העיר צפת. הוא מביט בסיפוק אל אדמת הבוץ החרושה, שקרעי פירות הדר ועלים מרוסקים צובעים אותה בכתום וירוק. "עד לפני כמה ימים היו פה כמה עשרות עצי הדר למיניהם, ובהם מצאנו משגרים מוכנים ואמצעי לחימה ותחמושת בין עץ לעץ, מוסתרים בכינון ישיר לעבר ישראל - וכמובן שגם אותם השמדנו", הוא מתאר. לצד המשגרים, הוא ראה גם מחברות עם סימוני נקודות ציון לאתרים בגליל המערבי - שאליהם כיוונו מחבלי חיזבאללה את הירי. את המטעים האלו נטע חיזבאללה כמרחב היטמעות ירוק עז.
"המשגרים היו צמודים לעצים ומתחת לענפים, ואם לא היינו נכנסים פיזית לא היינו מזהים את זה, לא מהאוויר ולא מנסיעה ליד, אלא היינו ממש צריכים להיכנס לשטח ולסרוק אותו", מסביר קשמכר. בחודשים האחרונים הוא לקח חלק בכיבוש ואיתור תשתיות הטרור גם בכפרים עיתרון ועלמא א-שעב. בכל המרחב והוואדיות שבין היישובים הלבנוניים, איתרו הכוחות תשתיות טרור בהמוניהן. "מצאנו כמויות של מנהרות, תתי-קרקע, מפקדות, מחסני אמל"ח, משגרים מוכנים, משאיות עם קני שיגור. ציוד פסיכי מטורף", משתף קשמכר בפנים שחושפות את ההפתעה שעדיין מלווה אותו.
מלב הפרדס שנעקר הוא מסביר ש"ככל שאתה מתקדם לכיוון האו"ם ולכיוון ישראל אתה מוצא יותר תחמושת כי זה קרוב לארץ, וההרגשה שהאו"ם חיפה עליהם". לפני שירד עם הכוחות לגזרה המערבית, נלחם קשמכר בגזרה המזרחית - בכפר עיתרון הסמוך לקיבוץ מלכיה. "זה הכפר השני הכי קרוב לצפת, ויש מצב שכמה משגרים שמצאתי ועזרנו להשמיד אותם חסכו לאחים שלי כמה ריצות למקלט בלילה", הוא מציין בגאווה.
כוחות צוות הקרב החטיבתי 226, בפיקוד אוגדה 146, איתרו בבתי התושבים ובחצרות שלהם בא-נאקורה אמצעי לחימה רבים ובהם מטענים, לבנות חבלה, טילי RPG ורובי קלצ׳ניקוב. עוד איתרו הכוחות טילים מסוג בורקאן, פצמ״רים, מרגמות וכלי נשק מוכנים לשימוש. הם הוסלקו בין השאר בבית מרקחת בלב הכפר. "בעולם אחר הכפר הזה היה יכול להיות כמו כל כפר תיירותי ביוון ובאיי קפריסין", אומר סא"ל מאיר ליפשיץ. הוא מתאר כי "נכנסנו אל בתים אמידים מאוד עם שיש יוקרתי ורמת גימור כמו בהרצליה פיתוח, ואתה שואל את עצמך - 'למה לשמש גם כתשתיות אויב? זה כל כך סוריאליסטי. צריך לזכור אחרי המלחמה שיש מולנו אויב שמנצל את המציאות הזאת כדי לנסות לפגוע בנו".
הנסיעה בין מה שהיו פעם רחובות הכפר הציורי מלאת טלטלות, ותחת הגשם והברד אנחנו מוצאים את עצמנו לא אחת שועטים קדימה בתוך בוץ שמגיע עד למעל גלגלי הגי'פ הפתוח שבו אנחנו נוסעים. בנדה הנהג המיומן צולח בכבוד רב את הנסיעה הקשה עד בלתי אפשרית, ומפציר בנו בקריצה שלא לומר לו דבר על הנהיגה, "כדי שלא לעשות נאחס". ההרס ניכר לכל אורכו של הכפר.
"התחושה היא שהשגנו משהו היסטורי"
ב-27 בנובמבר, כיממה לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה, עוד האמינו בעיריית א-נאקורה כי התושבים ישובו לבתיהם, והזהירו אותם מפני נפלים ואמצעי חבלה שלא התפוצצו. ב-18 בדצמבר כבר העלה בעמוד הפייסבוק הרשמי של העירייה, המהנדס עבאס עוואדה העומד בראשה, פוסט זועם שבו האשים את ישראל בהרס שיטתי. לדבריו, 70 אחוז מהכפר נחרב מאז תחילת הפסקת האש, והוא ציין כי עד שהיא נכנסה לתוקף היקף ההרס עמד על כ-35 אחוז.
עוואדה סיפר כי הוא נדהם מ"חוסר הפעולה של יוניפי"ל והרשויות הרלוונטיות לפקח על הפסקת האש", ומתח ביקורת על חיילי יוניפי"ל שלא מונעים את הפגיעה בכפר שבו המפקדה שלהם יושבת. בשיטוט בין הפוסטים השונים שהעלו בעיריית א-נאקורה בשנים האחרונות, עולה כיצד בעיות החשמל, פינוי הפסולת והבינוי במדינת לבנון שאינה מתפקדת מזה שנים - פינו את מקומן לפוסטים רבים עם דברי שבח והלל לבני א-נאקורה 'השהידים', פעילי חיזבאללה שנהרגו מאש צה"ל ודמויותיהם מופיעות בכרזות רשמיות.
הפעילות בא-נאקורה מסמלת סגירת מעגל עבור אל"ם (במיל') שמרי וחיילי החטיבה. "היינו כאן במשך חצי שנה לפני התמרון, כשחיזבאללה ירה עלינו מדי יום. עכשיו, הכפר הזה לא יוכל לתפקד כבסיס יציאה של רדואן. אנחנו דוחפים מלמטה, עושים עבודה איטית ומסודרת, משמידים תשתיות ומוציאים את האמל"ח. כל עוד לא יוחלט אחרת, זו המשימה שלנו", הוא מבהיר.
פרק הזמן של הפסקת האש, שעומד על 60 יום, הולך ומסתיים ומעל לחודש כבר חלף - אך נראה כי כוחות צה"ל לא יצאו כל כך מהר מהמרחבים אותם תפסו. צבא לבנון מתקשה לעמוד ביישום חלקו, ועד כה החל בתפיסת שטחים רק בגזרה המזרחית. הצבא הלבנוני העביר לא מעט מכוחותיו לגבול סוריה עם קריסת משטר אסד, כדי למנוע מפליטים לעבור ללבנון. "התחושה היא שהשגנו הישג היסטורי", מסכם ליפשיץ. "גדוד שלם, עד אחרון החיילים, פעל בנחישות כדי לוודא שתושבי הצפון יוכלו לחזור לבתיהם בביטחון. זו זכות גדולה להיות חלק מהמשימה הזאת".
20 צפייה בגלריה
"בעולם אחר הכפר הזה היה יכול להיות כמו כל כפר תיירותי ביוון ובאיי קפריסין"
(צילום: גיל נחושתן)
לצד ההישגים הרבים, זוכרים בגדוד 9263 של ליפשיץ המג"ד גם את הנופלים במערכה, בהם ארבעת הלוחמים שנהרגו מקריסת מבנה תת-קרקעי שבו פעלו במרחב א-נאקורה בתחילת דצמבר, שלא ידעו כי כוחות הנדסה מלכדו אותו כמה חודשים קודם לכן. ההרוגים הם רס"ן (במיל') יבגני זינרשיין ששימש כמפקד פלוגה, סרן (במיל') שגיא יעקב רובינשטיין שהיה מפקד מחלקה, והלוחמים רס"ר (במיל') בנימין דסטאו נגוסה ורס"ל (במיל') ארז בן אפרים.
"כל אחד ואחד מהם הוא סמל הגבורה והאור, במיוחד בימים אלו של חנוכה", מספר ליפשיץ על הלוחמים שאיבד. הוא מוסיף כי כמו חבריהם לגדוד, ארבעתם היו מזן מיוחד ומסור לארצו ועמו: "הם הגיעו שוב ושוב כשנקראו למילואים, גם בפעם הרביעית, והפיצו הרבה אור גם בחייהם הפרטיים וגם במילואים".
ליפשיץ, בן 37 ואב לחמישה ילדים, מנהל באזרחות את המכינות הקדם-צבאיות של רשת מיתרים לכיש, ומתגורר בכפר השיקומי עדי נגב-נחלת ערן. "אני אפשוט את המדים בעוד כמה שבועות או חודשים, אבל המשימה אף פעם לא נגמרת, וכולנו מחויבים להשיב את החטופים ולוודא שהביטחון בצפון ובדרום יתממש לטווח הארוך", הוא אומר.
לדבריו, "רצינו לדמיין שאנחנו גרים בווילה בג'ונגל. כולנו צריכים לשחרר את הראייה הזאת ולהבין מה היא האחריות של כל אחד במאמץ הזה כדי להבטיח שמה שהיה לא יהיה עוד. אני שמח כל כך שזכיתי כעת בסוף המשימה לראות את התושבים מתחילים לחזור צפונה, והמרחב שוב מתמלא בחיים. לרגע לא שכחנו כאן את המטרה שלנו בלחימה ובהגנה מתחילת המלחמה - לאפשר את חזרתם של התושבים פה הביתה בביטחון".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.01.25
