שתי טענות מרכזיות משרתות את אלה שחפצים בהמשך המלחמה בעזה, אף שהאפשרות היחידה להשבת כל החטופים היא בעסקה כוללת שתסיים אותה. הראשונה היא, כפי שאמר בצלאל סמוטריץ' למשפחות החטופים, שהמלחמה בעזה נדרשת כדי להבטיח ש-7 באוקטובר לא יחזור. הטענה השנייה נשמעת באופן פחות בולט, אבל גם היא פופולרית בקרב המבקשים להתמיד בקרבות: החיילים שנפלו ציוו לנו את המשך המלחמה עד השמדת אחרון אנשי חמאס, אחרת מותם היה לשווא.
שתי הטענות האלה אינן נכונות ואינן מתיישבות עם המציאות, בלשון המעטה.
ראשית, משום שחמאס מרוסק זה חודשים ארוכים. אחרי יותר משנה של מלחמה שבמהלכה הרסנו את עזה באופן חסר תקדים, היכולות של חמאס לתקוף את ישראל בצורה משמעותית כבר אינן קיימות. זו עובדה. שנית, מפני שגם כשחמאס היה בשיא כוחו אפשר היה למנוע את 7 באוקטובר אם הצבא והמודיעין היו ערוכים. ובהקשר הזה אפשר להעריך שהעיוורון שמערכת הביטחון לקתה בו לא ישוב.
ככל שהמלחמה נמשכת היא פוגעת עוד יותר בלכידות החברתית, במשמעת של החיילים המותשים, בכלכלה, ובאפשרות למצוא פתרון אמיתי, מדיני, לעזה. ומיותר לציין שהיא הורגת את החטופים, שכבר עתה מי יודע כיצד יחזרו
למעשה, מה שקורה בעזה בחודשים האחרונים הוא מלחמה חסרת פשר, נטולת היגיון, שבה מדי שבוע נופלים עוד ועוד חיילים. ישראל רודפת אחרי מאות בודדות של אנשי חמאס שנותרו בשטח או הצטרפו לאחרונה, במרדף סיזיפי ואינסופי שמטרתו היחידה היא להשמיד את חמאס עד האיש האחרון.
אלא שאף מלחמה בעולם לא שאפה להשמיד את האויב, פיזית, עד אחרון אנשיו. וכפי שישראל ידעה להפסיק את המלחמה בצפון כשידה על העליונה אף שלא כל אנשי חיזבאללה חוסלו, כך צריך לסיים גם בדרום. ואדרבה: אם יש גורם שעלול לעודד ניסיון לשחזר את 7 באוקטובר, הוא טמון דווקא בהמשך המלחמה. שכן ככל שעוד ועוד עזתים שאינם אנשי חמאס ייהרגו במסגרת "הנזק ההיקפי" שהמלחמה גורמת, השנאה כלפינו רק תעמיק.
בעוד כמה שנים יקומו בעזה אנשים שישאפו לנקום
בנקודה מסוימת במהלך המלחמה גם העזתים הבינו שחמאס הוא שהמיט עליהם אסון, וניתן היה לנצל את ההכרה שלהם בכך לטובת החלפת חמאס בגורם אחר. אבל אם ישראל ממשיכה להילחם כבר יותר משנה וחודשיים, כשחמאס כבר ממוטט והמצב בעזה קטסטרופלי מכל בחינה - ברור שבעוד כמה שנים יקומו בעזה אנשים שישאפו לנקום. לא משנה אם יקראו להם חמאס, או שם אחר. לכן הטענה שהמשך המלחמה נועד למנוע 7 באוקטובר היא הולכת שולל. מה גם שככל שהמלחמה נמשכת היא פוגעת עוד יותר בלכידות החברתית, במשמעת של החיילים המותשים, בכלכלה, ובאפשרות למצוא פתרון אמיתי, מדיני, לעזה. ומיותר לציין שהיא הורגת את החטופים, שכבר עתה מי יודע כיצד יחזרו.
הטענה השנייה, שלפיה הפסקת המלחמה פירושה שהחיילים שנפלו מתו לשווא, מקוממת אפילו יותר. החיילים שנפלו הם קדושים שיצאו להילחם כדי להבטיח לישראל ביטחון ואת השבת החטופים. סיום המלחמה רק יעצים את תרומתם ההירואית, שכן ישראל תוכל לשוב לחיים נורמליים, ובדיוק על כך נאמר - במותם ציוו לנו את החיים.
אבי שילוןלמעשה, המלחמה בעזה, שהייתה מהמוצדקות בתולדות ישראל, הופכת למלחמה הפוליטית ביותר שידעה המדינה. אין לה שום הצדקה, ואין בה שום יתרון לעתיד. ולמרות שעל פניו מוזר לחשוב כך, זה לא מקרה ששני הצדדים היחידים שממשיכים לחפוץ בהמשך הלחימה הם החות'ים ואנחנו. זה קורה כי למרות ההבדל כמובן, להנהגה שלנו ושלהם יש כרגע מכנה משותף: מדיניות חסרת היגיון וחסרת תכלית, כל אחת מסיבותיה הפוליטיות הפנימיות.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.01.25
