המראה שומט לסת. גם אם התרגלת כבר למראות המלחמה בעזה, חורבנו של מחנה הפליטים ג'באליה בצפון הרצועה יוצא דופן בממדיו. אתה נוסע במה שהיו פעם רחובות סלולים ועכשיו הם עיסה בוצית סמיכה, ורואה רק הריסות. הג'יפ מקפץ בשלוליות ותלוליות הבוץ, הדרך נמשכת ונמשכת, פונים שמאלה ואחר כך ימינה, וכל שאתה רואה זה בתים הרוסים. מרחב אורבני אדיר שנמחה וכל שנותר ממנו הוא גלים של שברי בתים. בתים שקרסו בשלמותם, בניינים מפוחמים שפגזים וטילים פערו חורים בכותליהם, שלדי בתים מחוררים שאיבדו את מרבית עמודי התמך שלהם ועתה הם שעונים רק על שניים-שלושה עמודים שנראים ככפיסים דקיקים שכורסמו. נדמה שבכל רגע הם עלולים להיכנע לכובד המשקל שהם נושאים ולקרוס.
לא רוצה לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק לרשומים:
ג'באליה איננה עוד. אוגדה 162 מפעילה ארבעה צוותי קרב חטיבתיים בצפון הרצועה, שניים מהם פה בג'באליה. מבצע שהחל ב-5 באוקטובר ונמשך עד עתה, שבמהלכו נשבו 1,950 מחבלים ומעל 2,800 מחבלים חוסלו. צוות הקרב של חטיבה 401 פעל מהפאתים הצפון-מערביים של המחנה פנימה אל המרכז. צוות קרב חטיבתי הוא לא צוות כירורגי. זו מכונת מלחמה אדירה שמשלבת כוחות אש והרס של שריון, הנדסה, חי"ר ממוכן וחי"ר שנע רגלית. והתוצאות ניכרות בכל מקום שאליו אתה מפנה את מבטך.
סא"ל אור, מפקד גדוד 52 של השריון, אומר שההרס לא נעשה לשם ההרס. "חמאס מילכד בתים ומשתמש בבתים כדי לתקוף מהם את כוחותינו. אז אם כדי לשמור על החיילים צריך להרוס בתים, נהרוס בתים. מחבל שעושה שימוש במבנה על מנת לפגוע בנו הופך את המבנה למטרה לגיטימית. אנחנו לא משתוללים סתם. אנחנו הורסים את מה שצריך להרוס במסגרת הקרבות כאן".
מרבית הבתים כאן נפגעו.
"חמאס הוא ארגון ג'יהאדיסטי שאני משווה אותו לסרטן. אתה לא יכול לטפל בסרטן בלי כימותרפיה, וכימותרפיה זה דבר לא נעים. לאף אחד הוא לא נעים. יש לזה מחירים לשני הצדדים. מתנהלים פה קרבות קשים, לפעמים פנים אל פנים. התוצאה היא ההרס שאתה רואה סביבך. גם אנחנו שילמנו מחיר כבד מאוד בקרבות פה. נהרגו לנו שלושה חיילים מהגדוד שפעלו תחת צוות הקרב של גדוד שקד של גבעתי, ועוד שני חיילים של גדוד שקד שפעלו בצוות הקרב של הגדוד שלי. חמישה חיילים הרוגים ו-20 פצועים".
זו ההתקפה השלישית של צה"ל על ג'באליה. היום תל הריסות, פעם עיר בצפון הרצועה עם מחנה פליטים גדול לצידה. חשבנו שהסיפור פה נגמר כשב-19 בדצמבר 2023 הודיע מפקד אוגדה 162, תא"ל איציק כהן, כי כוחותיו כבשו את המקום ולמעשה "החטיבה הצפונית של חמאס פורקה". כחצי שנה אחר כך, בחודש מאי השנה, יצאה אוגדה 98 להתקפה שנייה על העיר בעקבות חזרתם של חמושי חמאס לאזור. ועכשיו, בסיבוב הלחימה השלישי כאן, זוהי שוב אוגדה 162. הלחימה קשה, מתנהלת בשטח צפוף בין שלדי בתים מפורקים וגבתה עד כה מחיר כבד של 40 חיילים הרוגים. שניים מההרוגים, סמ"ר יובל שהם ז"ל מגדוד 9 של השריון וסמל אוריאל פרץ ז"ל מגדוד נצח יהודה, נפלו השבוע.
ג'באליה הייתה אחד המקומות הצפופים בעולם. חורבנה הוא משל להחרבתה של עזה כולה. 15 חודשי המלחמה הפכו את הרצועה לאזור אסון, שנראה כאילו נחרב ברעידת אדמה בדרגה הגבוהה ביותר. הפצצות כבדות מהאוויר, סוללות תותחים שהמטירו אש בלי סוף, פגזי טנקים וכפותיהם של דחפורי ה-D9, רימונים וטילים שירו לוחמי החי"ר, כל אלו פעלו כמכונת גריסה ענקית שכתשה ופירקה כאן הכל. והמכונה הזו פעלה לאורכה ולרוחבה של הרצועה במשך חודשים רבים והיא ממשיכה לפעול. הכתישה האדירה הזו צימצמה משמעותית את מרחב המחיה ברצועה. למען האמת, חלקים נרחבים בעזה הפכו בלתי ראויים למגורים ולמחיה.
4 צפייה בגלריה
ג'באליה, באוקטובר 2023 (מימין) ובדצמבר 2024
(צילום: Maxar Technologies, world imaginary - ESRI web services)
עכשיו אנחנו במשרד של עדי בן נון באוניברסיטה העברית בירושלים. בן נון משמש כמנהל הטכני של מרכז ה-GIS (מערכת מידע גיאוגרפי) באוניברסיטה, מערכת מידע שמבוססת בין היתר על צילומי לוויין. הוא מעלה תמונה של ג'באליה מ-6 באוקטובר 2023. במחנה הפליטים ובעיר הסמוכה גרו אז לפי מרשם האוכלוסין הפלסטיני כ-175 אלף איש. אתה רואה רחובות וסמטאות, בנייה צפופה קיר אל קיר. הנה משבצת קטנה ירוקה מוקפת מבנים. בית קברות קטן סמוך לכביש רוחב ראשי. אתה רואה כיפות מסגדים, מבני ציבור. מערכת המיפוי יודעת לסמן מוסדות חינוך, מרפאות ובתי חולים. 19 אלף מבנים היו בג'באליה, ובן נון פותח צילום לווין משבוע שעבר. "תראה בעצמך, מדובר בהרס טוטאלי, 100 אחוז מהמבנים נהרסו או ספגו פגיעות קשות מאוד".
זו תמונה שצולמה מהחלל והיא מאפשרת פרספקטיבה הרבה יותר רחבה ממה שאנחנו יכולנו להתרשם בנסיעה בכמה רחובות במחנה הפליטים. מהחלל נראית האדמה חרוכה, שחורה, ואין כמעט בתים שעומדים על תילם. ולגבי אלו שעדיין עומדים, עולה השאלה האם הם בכלל ראויים למגורים. "הנה תראה, בניין עם חור בגג, כנראה מפצצה", מצביע בן נון על בניין שחור נפער בגגו, "הוא עדיין עומד, הבניין, אבל האם זה מבנה בטוח שאפשר לחזור אליו?"
כך שלא צריך לשים זוג מגפיים על הקרקע הבוצית בעזה כדי להתרשם ממצבה הפיזי של הרצועה. מסד הנתונים של מערכת המידע הגיאוגרפי ניזון מכמה מקורות. למשל תוכניות בניין ערים, צילומי אוויר ולוויין, מפות מתקופות שונות שעברו דיגיטציה.
OSM - Open Street Map היא מקור משמעותי נוסף. מדובר בוויקיפדיה של תחום המיפוי, מערכת שיודעת למפות כבישים, מבני מגורים ומסחר, מבני ציבור, חינוך, בתי חולים ומרפאות, מבני דת, מפעלים ושטחים חקלאיים. מקור מידע אחר למיפוי מבנים הוא פרויקט ענק של חברת מיקרוסופט שבמסגרתו נעשה שימוש בבינה מלאכותית לצורך מיפוי של כל המבנים בעולם. "הם מיפו 1.4 מיליארד מבנים", אומר בן נון, "במרבית האזורים על הגלובוס".
אז יש מידע על מה היה על פני השטח ברצועת עזה לפני פרוץ המלחמה. את תמונת המצב לגבי מה קורה שם מאז מספקות חברות צילומי לוויין אזרחיות שהלוויינים שלהן חולפים מדי יום מעל הרצועה, ומספקים תמורת תשלום תמונות עדכניות לכל דורש. הלוויינים של חברת Maxar למשל עוברים מעל רצועת עזה פעמיים ביום. תדירות הצילום מאפשרת מעקב יומיומי אחר הנעשה על הקרקע, למשל פריסת ערי האוהלים בשטח של אלו שנעקרו מבתיהם, הפגיעה בבתי המגורים ובשטחים החקלאיים.
4 צפייה בגלריה
בית חאנון, באוקטובר 2023 (מימין) ובדצמבר 2024
(צילום: Maxar Technologies, world imaginary - ESRI web services)
"מדובר ברזולוציה של 30 ס"מ לפיקסל", אומר בן נון, "שזו רזולוציה מטורפת שמאפשרת לראות מכוניות, אוהלים, אפילו קוליסים של טנקים. OSM מדברים על 176 אלף מבנים שהיו בעזה ערב פרוץ המלחמה. מיקרוסופט מדברים על 220 אלף מבנים. מקור ההבדל המספרי ביניהם הוא סביב מה נחשב למבנה, האם פרגולה או סככה בשטח חקלאי היא מבנה? אבל תסתכל על ג'באליה לפני 7 באוקטובר, תראה איזו צפיפות מטורפת, ועכשיו תראה, ג'באליה בצילום משבוע שעבר. היא לא קיימת. לא צריך להיות מומחה מיפוי, תראה, הכל נמחק, אנחנו על סף 100 אחוז הרס".
איך קובעים לפי צילומי לוויין אם בניין לא שמיש יותר למגורים? יש עדיין בניינים שעומדים על תילם.
"מרכז הלוויינים של האו"ם, UNOSAT, עוקב אחרי אזורי אסון ומלחמה באמצעות צילומי לוויין. הם מבצעים בדיקה יסודית מאוד ויש להם כמה רמות סיווג של הרס. הרס מוחלט, הרס כבד, הרס בינוני והרס לא ודאי, שזה במקרה שבו לא ניתן מניתוח תמונת הלוויין לקבוע מה מידת ההרס. נכון לתחילת דצמבר הם מדברים על 135 אלף מבנים שמידת הפגיעה בהם היא בין הרס מוחלט לנזק כבד. מדובר ב-77 אחוז מהמבנים בכל רצועת עזה, שבאופן ודאי לא ראויים יותר למגורים".
לפי תחקיר "הניו יורק טיימס" שהתפרסם בסוף השבוע האחרון, שינה צה"ל את הוראות הפתיחה באש שעות אחדות לאחר מתקפת הפתע של חמאס בבוקר 7 באוקטובר 2023. שינוי ההוראות איפשר לסכן את חייהם של עד 20 אזרחים בכל תקיפה אווירית, ושל יותר מ-100 אזרחים אם היעד הוא אחד ממנהיגי חמאס ברצועה. "כך נפתחה אחת המתקפות האינטנסיביות והקטלניות ביותר בתולדות הלחימה המודרנית", קובע התחקיר, ומציין כי בשבועיים הראשונים 90 אחוז מהפצצות שהטילו מטוסי חיל האוויר היו במשקל 500 ק"ג כל אחת. הנזק ההיקפי יצר הרס חסר תקדים. חודשיים אחר כך, בדצמבר 2023, נכתב בתחקיר של ה"וול סטריט ג'ורניל" כי "עזה תירשם בהיסטוריה לצד דרזדן". למי שלא מכיר, חפשו בגוגל מה קרה לעיר דרזדן שבגרמניה במלחמת העולם השנייה.
לפי גורמים בצה"ל, בכל תכנון של פעולה מבצעית מהאוויר או מהקרקע נעשית עבודה מודיעינית לצורך מיפוי מבנים החשודים כממולכדים או כאלו המשמשים כמחסה או בסיס התארגנות למחבלים. המבנים הללו נקראים "איתורים", והפללתם בפעילות טרור חורצת את דינם להריסה על ידי דחפור או הפצצה. בצה"ל טוענים כי אין מדיניות להרס שיטתי של בתים, וכל פגיעה במבנים נעשית משיקולים מבצעיים לצורכי שמירה על ביטחון החיילים.
בכל תכנון מבצעי נעשית עבודה מודיעינית לצורך מיפוי מבנים חשודים. הם נקראים "איתורים", והפללתם בפעילות טרור חורצת את דינם להריסה על ידי דחפור או הפצצה
על ההתנהלות בקרב אפשר ללמוד מאירועי השבוע האחרון. צוות הקרב הגדודי של סא"ל אור, למשל, חיסל בלילה שבין ראשון לשני 58 מחבלים במארב יזום. אפשר רק לדמיין את מכת האש שניחתה עליהם ומה זה עשה לבניינים באזור. "קיבלנו מידע מודיעיני שעשרות מחבלים מתכוונים לברוח מג'באליה בחסות הגשם שאמור היה לרדת באותו לילה. יומיים לפני כן סגרנו על בית החולים כמאל עדואן, שהיה המעוז האחרון של חמאס במחנה. היו שם כ-1,000 בני אדם, מתוכם כ-550 נשים וילדים ועוד 450 גברים. כל הגברים עברו חקירה בשטח. התברר ש-243 מהם הם מחבלים, נוח'בות, מפקדי שטח, כאלה שהשתתפו בחטיפות של אזרחים ב-7 באוקטובר. בדרך לבית החולים ירו עלינו נ"ט וזרקו עלינו מטענים. חיסלנו 21 מחבלים בהיתקלויות מטווח אפס.
"אחרי יומיים הגיע המודיעין על כוונת המחבלים שנותרו במחנה לברוח מכאן. ניתחנו את אפשרויות הבריחה והצבנו מארבים בכמה נקודות. ובאמת, לקראת חצות התחיל מבול והם חשבו שבחסות המבול לא נראה אותם. חוליה ראשונה יצאה לדרך בחצות ותקפנו אותם מהקרקע. את אחד מהם שבינו וחקרנו בשטח. הוא סיפק מידע קונקרטי על שעות הבריחה והנתיבים. בשלוש לפנות בוקר החלה תנועה בכמה צירים של עשרות מחבלים, ואני מדבר איתך על מחבלים עם סרטי נוח'בה על המצח, ודבר ראשון חיל האוויר הוריד עליהם טיל. אלו שלא נפגעו ברחו לכיוון הנגדי אבל שם חיכו להם המארבים שלנו, הטנקים והחי"ר. עד שש בבוקר הרגנו את כל מי שניסה לברוח באותו לילה".
הבטנו במסך גדול בבניין בית החולים, מרחק כמה מאות מטרים מאיתנו, ובסביבתו. הפעילות בבית החולים הופסקה. הבניין בן ארבע הקומות מנוקב כולו מכדורי מקלעים. כל הבניינים והמבנים סביבו הרוסים.
100 ישראלים חטופים נמצאים עדיין בעזה. לנוכח ההרס מצפון לדרום נותר לתהות היכן הם מוחזקים. על התנאים, הקור, הרעב, הלחות מתחת לאדמה, אין צורך להכביר מילים. מדובר בגיהינום. צריך לתהות האם המשך הלחימה וההרס הנרחב מסכנים את החטופים שנמצאים בעזה; האם המשך הלחימה וההרס מקדמים את שחרורם. דבר אחד בטוח: הוא לא מונע מחמאס לירות רקטות לעבר ישראל. יום שלישי השבוע, שבו בוצע ירי לעבר שדרות, היה היום השישי ברציפות שבו שוגרו רקטות מעזה לעבר ישראל. שר הביטחון, ישראל כ"ץ, אמר בביקורו בדרום ברביעי בערב כי "אם חמאס לא יאפשר בקרוב את שחרור החטופים הישראלים מעזה, וימשיך בירי לעבר היישובים הישראליים, הוא יספוג מכות בעוצמה שלא נראתה בעזה זה זמן רב". וזה אחרי 15 חודשי מלחמה, שבהם נכתשה עזה ונהרסה עד היסוד.
צה"ל ומערכת הביטחון הקימו מרחב חיץ, פרימטר ביטחוני, לאורך הגבול בין ישראל לרצועה. מרחב החיץ הזה נכנס כקילומטר אל תוך שטח עזה. מדובר ב-58 קמ"ר שמהווים כ-16 אחוז משטח הרצועה. היו שם 4,100 בתי מגורים ומבנים וכולם הושמדו. גודלו של מסדרון נצרים הוא 49 קמ"ר. הוא מהווה 13.5 אחוז משטח הרצועה וגם שם נהרסו כל המבנים. שטחו של מסדרון רפיח, הידוע יותר כציר פילדלפי, הוא 12 קמ"ר המהווים כשלושה אחוזים משטח הרצועה. היו שם 6,932 מבנים, כולם נהרסו. "בקצה הדרום מערבי, לא רחוק מגבול הרצועה עם מצרים, הייתה שכונה קטנה", מראה בן נון תמונת לוויין מתחילת המלחמה ועובר לצילום עדכני, "תסתכל עכשיו, היא לא קיימת יותר. חול לבן, זה מה שנשאר. אה, ובניין אחד, בטח יושב שם מג"ד או מח"ט".
אז 32.5 אחוז משטח הרצועה עברו השטחה טוטאלית ומוחזקים בידי צה"ל. עברנו על צילומי הלוויין של בית-חאנון ובית-לאהיא בצפון הרצועה. "בבית-חאנון היו 5,100 מבנים", המשיך בן נון בסקירה, "גם פה ההרס כמעט מוחלט. אנחנו קרובים שם ל-100 אחוז של הרס. הנה, תסתכל בעצמך. הלאה, לבית-לאהיא. היו שם 8,400 מבנים. תסתכל, בית-לאהיא כמעט שלא קיימת. 5,700 מבנים נחרבו ודאית". וכך הלאה, עברנו אזור-אזור מצפון הרצועה לדרומה, סימני ההרס ניכרים בכל מקום. בחודש יולי השנה פירסם האו"ם הערכה שלפיה בכל הרצועה הצטברו כ-40 מיליון טונות של שברי בניינים ומבנים. זמן הפינוי של כל ההריסות מוערך בעשור, עשור וחצי.
האו"ם פירסם בחודש יולי השנה הערכה שלפיה בכל הרצועה הצטברו כ-40 מיליון טונות של שברי בניינים ומבנים. זמן הפינוי של כל ההריסות מוערך בעשור, עשור וחצי. בצה"ל טוענים שהיקפי הנזק האמיתיים ברצועה נמוכים משמעותית מפרסומי האו"ם
צה"ל חולק על נתוני ההרס של האו"ם ועל ניתוחי ההרס כפי שהם נראים בצילומי הלוויינים. בחודש יוני השנה פירסם הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" ו-ynet, יואב זיתון, כי צה"ל טוען שהיקפי הנזק האמיתיים ברצועה נמוכים משמעותית מהפרסומים של סוכנויות האו"ם ושל מומחים למיניהם באותה תקופה. צה"ל טען אז כי ממיפוי דיגיטלי המבוסס על צילומי אוויר עולה שרק 16 אחוז ממבני הקבע ברצועה נהרסו, ובנוסף נהרסו 36 אחוז מהמבנים הארעיים – סככות, חממות, דירים ומאהלים.
בן נון מושך בכתפיו. "זה לא נכון, זה פשוט לא נכון", הוא אומר, "אני לא יודע מאיפה הם מביאים את המספרים האלה. תסתכל בעצמך, אתה רואה בעיניים, הנתונים שעולים מניתוח צילומי הלוויין הם לא ספקולטיביים. בדקתי ויזואלית בעצמי לא מעט מבנים שנטען לגביהם שנגרם הרס כבד ודאית ובאמת הבית נהרס. פה ושם יש למרכז הלווינים של האו"ם טעויות, אבל הן בשוליים. ונניח שהם לא מדייקים על האחוז וזה לא 77 אחוז של הרס ברמות הגבוהות ביותר, אלא 'רק' 70 אחוז של הרס. זה עדיין הרס בלתי נתפס. זה נזק כוללני, מערכתי של כל תחומי החיים. פגענו בכל מערכות הקיום בעזה, בבארות המים, במערכת הביוב, בתשתית המים, בשטחי החקלאות, בעדרי הבקר והצאן. תסתכל על ציר פילדלפי, תראה מה היה שם לפני, מלא בתים, מטעים, ועכשיו זה פני ירח. מכתשים במקום בתים".
בינתיים העזתים יגורו באוהלים. "תראה את כל המרחב הענק הזה", הצביע בן נון על אזור מנוקד בקוביות בהירות קטנות, "כל אלו אוהלים שבהם גרים עזתים שנעקרו מבתיהם. השטח הזה משתרע מדרום נוסייראת עד לצפון רפיח. זו עיר אוהלים בשטח של 25 קמ"ר".
25 קמ"ר, לצורך השוואה, הוא כל שטחן של שדרות, נתיבות ואופקים. וגם אחרי שמחשבים את שטחן של שלוש הערים הללו מקבלים 23.5 קמ"ר, קילומטר וחצי רבוע פחות משטח עיר האוהלים הענקית שקמה בעזה.
כ-2.3 מיליון בני אדם חיו ברצועה לפני המלחמה. כ-150 אלף יצאו למצרים דרך מעבר רפיח. המספר הזה כולל פצועים שהועברו למצרים ולמדינות ערביות אחרות לקבלת טיפול. כ-45 אלף פלסטינים נהרגו לפי הדיווחים של משרד הבריאות בעזה הנשלט בידי חמאס, ולטענת חמאס עוד כעשרת אלפים עזתים נחשבים נעדרים לאחר שנקברו תחת ההריסות.
זה אומר שבעזה נותרו כ-2.1 מיליון בני אדם. סוכנויות האו"ם שפועלות ברצועה וארגוני סיוע בינלאומיים מעריכים את מספר העזתים שנעקרו מבתיהם בכ-1.9 מיליון בני אדם. מאות אלפים מהם מצאו מחסה בבתי ספר, מבני ציבור ומחסות של ארגוני האו"ם. כמה מאות אלפים, מספרם המדויק אינו ברור, שוהים באוהלים. אפשר לראות סרטונים שיוצאים עכשיו מעזה, החורף עושה באוהלי העקורים שמות.
בארגון זכויות האדם "גישה" עוקבים אחר המצב ההומניטרי בעזה. לפני כחצי שנה עתרה גישה, יחד עם האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט, עדאלה ורופאים לזכויות אדם, לבג”ץ "בדרישה שיורה לישראל לאפשר גישה לסיוע הומניטרי לרצועת עזה, להגדיל משמעותית את היקף הסיוע ולספק את כל שדרוש להישרדות האוכלוסייה האזרחית בהתאם לחובות ישראל ככוח כובש".
העתירה עדיין מתנהלת בעליון. תניה הרי, מנכ"לית גישה, ואסנת כהן-ליפשיץ, מנהלת המחלקה המשפטית, אומרות שחלק גדול מהעקורים עברו מספר מקומות בזמן שחלף מאז נאלצו לעזוב את בתיהם. "אנשים עזבו את בתיהם בחופזה, אספו קצת בגדים בשקית ויצאו לדרך ובכל פעם שהם עוברים מקום הם לוקחים איתם פחות ופחות דברים", אומרת הרי, "ואם ברחו מבתיהם בקיץ, הם לא לקחו לבוש חם ושמיכות. בנוסף, בגלל הגשם, יש הצפות במתחמי האוהלים, כל הציוד נספג במים והביוב צף ואנשים ממש שבורים. יש תורי ענק לחלוקת מים, תורי ענק לחלוקת מזון, תורי ענק במאפיות. לפני שבועיים ילדה קטנה נמחצה למוות בתור לחלוקת לחם במאפייה בחאן-יונס. אמא שלה הייתה איתה. היה איתה ראיון קורע לב שרץ ברשת".
נכון ליום רביעי השבוע, שבעה בני אדם קפאו למוות בעזה מאז תחילת החורף, שישה תינוקות וגבר בן 40. כהן-ליפשיץ אומרת שהמשבר ההומניטרי עמוק ומקיף את כל תחומי החיים. "למשל מערכת החינוך. כבר שנתיים שלא לומדים שם, שאין מסגרות. בתי הספר מלאים בעקורים. פה ושם יש ניסיונות לייצר פעילויות לילדים אבל זה לא מחזיק. אין חשמל כי לגנרטורים לא תמיד יש דלק ורשתות התקשורת כל הזמן נופלות. והכי קשה להם זה שאין להם לאן לחזור או ללכת. 81 אחוז משטחי הרצועה נתונים תחת פקודות פינוי של צה"ל. כלומר, מדובר באזורים שצה"ל מודיע שלא בטוח להימצא בהם כי מתנהלת בהם לחימה".
אם התכלית בהמשך המלחמה היא להרוג את אחרון המחבלים של חמאס, היא עשויה להימשך עוד זמן רב ובדרך לגבות עוד מחירים כבדים. אבל בין אם תימשך ובין אם תסתיים מחר בעסקה לשחרור חטופים, דבר אחד ברור: לחלק גדול מהעזתים אין בית לחזור אליו.
