שר הביטחון יואב גלנט עשה אמש את מה שההגינות מחייבת אותו לעשות: להתפטר מהכנסת, לקחת פסק זמן ולבקש מחדש את אמון בוחרי הליכוד בפריימריז הבאים, אם וכאשר. מאז הודח מתפקיד שר הביטחון, גלנט נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית: הוא נפקד מהכנסת, לא השתתף בהצבעות הגורליות של הקואליציה והפך לחבר סיעה לעומתי. הוא היה יכול לבחור באופציה קלה ונוחה יותר: להפוך לח"כ מורד, למרר את חיי הקואליציה, להצביע נגדה, לעשות הרבה רעש וכותרות ובסוף גם לקבל הצעה מפתה ממפלגה אחרת. עמיחי שקלי עשה על זה קריירה.
אבל גלנט החליט אחרת. הוא הבין כי ההחלטה להישאר כח"כ בסיעת הליכוד אבל להתנהל כאוטוריטה עצמאית היא לא על-פי כללי המשחק המקובלים (ולא שיש כאלה בכנסת ישראל). גלנט החליט לקחת פסק זמן והבטיח כי ישוב בעתיד להתמודד בליכוד. ספק גדול אם זה יהיה בעידן נתניהו. גלנט רצה להיות רמטכ"ל וחיכה שנים להגשים את חלום חייו להיות שר ביטחון. יש לו זמן גם לשאיפות הפוליטיות.
גלנט סירב לקחת חלק בדיל פוליטי בין נתניהו לחרדים, ובכל פעם שניסו לקדם חוק השתמטות מתחת לשולחן – גלנט היה שם. הוא לא התקפל ולא מיצמץ למרות שידע שנתניהו מחכה להזדמנות להיפרע ממנו בעיצומה של מלחמה
צריך להודות כי גלנט שילם מחיר על עקרונות שהאמין בהם מאז 7 באוקטובר ופחות באו טוב לאג'נדה של ראש הממשלה נתניהו: עסקת חטופים, ועדת חקירה ממלכתית וחוק גיוס. גלנט חתר לעסקת חטופים בכמה הזדמנויות על ציר הזמן של המלחמה הארוכה הזאת, וכמי שהבין את הסכנות ואת הסיכויים כשר הביטחון, הוא חשב שיש לתת לכך עדיפות ראשונה. הוא התחלחל מהמחשבה שנתניהו מעכב עסקת חטופים בגלל האיומים של בן גביר וסמוטריץ' לפרק את הקואליציה. גלנט גם הקפיד להיפגש ולשמור על קשר עם משפחות חטופים ולבקר משפחות שכולות. ההתנהלות האישית שלו כשר הביטחון הייתה דוגמה: גלנט העביר את ביתו לקריה בתל-אביב, כולל בסופי שבוע, ורק לאחר כמה חודשים הוא יצא לראשונה לסופ"ש בבית.
כשר הביטחון הוא הבהיר כבר מהרגע הראשון כי יש להקים ועדת חקירה ממלכתית למחדל 7 באוקטובר, למרות שהוא אישית היה צפוי היה להיות אחד הנחקרים המרכזיים בוועדה כזו. במהלך המלחמה הוא התעמת כמה פעמים עם נתניהו בסוגיות ביטחוניות ומדיניות כמו בשאלת היום שאחרי ברצועת עזה או הנוכחות הצבאית על ציר פילדלפי. אבל יותר מכל – הוא שילם את המחיר הפוליטי בעקבות העמדה העקבית שהציג בעניין חוק הגיוס. יחד עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין הוא דרש חוק גיוס לכולם. לא בגלל השוויון בנטל, כמו הצורך הצבאי-מבצעי של צה"ל בחיילים ומתגייסים חדשים. הסנטימנט הישראלי היה שם. התנאים הבשילו. גלנט הבין שזו הזדמנות היסטורית לשנות מציאות מעוותות של עשרות שנים. אבל אז הוא גילה שנתניהו לא שם. לא כי הוא לא רצה. כי החרדים כופפו אותו.
יובל קרניללא קרדיטגלנט סירב לקחת חלק בדיל פוליטי בין נתניהו לחרדים, ובכל פעם שניסו לקדם חוק השתמטות מתחת לשולחן – גלנט היה שם. הוא לא התקפל ולא מיצמץ למרות שידע שנתניהו מחכה להזדמנות להיפרע ממנו בעיצומה של מלחמה. יכול להיות שגלנט טעה באפקט ההדחה. הוא העריך שהמחאה הציבורית והתגובה הפוליטית יהיו משמעותיות יותר מליל גלנט הראשון וישנו מציאות. זה לא קרה. השבוע הבין כי אינו יכול להישאר בליכוד למרות שהבטיח להישאר במפלגה. האם יחזור? ימים יגידו.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.01.25
