מצבה של הקואליציה בסוף השבוע הזה לא אמור לעודד את מי שמחכים או-טו-טו להפלת הממשלה. 68 חברי כנסת יש לקואליציית נתניהו, אבל מה שיותר חשוב עבורו, זה שבזכות שני אירועים שקרו השבוע – יציאתו מהארון של אלמוג כהן מעוצמה יהודית, שהצביע עם הקואליציה ביום שלישי על החוק לרווחים כלואים בניגוד לעמדת ראש מפלגתו, ונאום הפרישה של גלנט – יש לנתניהו 63 ח"כים גם בלי בן גביר.
רק תחשבו מה היה קורה אם סער לא היה נכנס לממשלה (ובקרוב לליכוד): הממשלה הייתה יכולה ליפול. יש לא מעט אנשים שנתניהו צריך לשלוח להם השבוע פרחים. את הזר הגדול הוא צריך לשגר לגדעון סער, שיהיה גם לשבוע הבא, לקראת ההצבעה על חוק הגיוס. מה הפלא שנאום הפרישה של גלנט מהכנסת עורר כעסים: מצד אחד גלנט אומר שחוק הגיוס מנוגד לצורכי צה"ל ומסכן את ביטחון המדינה, ומצד שני עושה את הפעולה שהכי תקדם את העברת חוק הגיוס: פורש מהכנסת ומאפשר בכך להכניס לסיעה את עפיף עבד, נציג הדרוזים. המערכה לבלימת חוק ההשתמטות חטפה מכה כפולה: לא רק שאיבדה אצבע. המחנה השני, זה של הקואליציה, קיבל קול נוסף בעד העברת החוק.
גלנט כנראה חי בסרט שהוא עוד יחזור להנהיג את הליכוד (עתידות: זה לא יקרה). לשם הוא שואף, ומן הסתם להכי גבוה. זאת כנראה הסיבה שבחר לפרוש, במקום להישאר ולהיות מקל בגלגלי החוק ובכך לעצבן את הליכודניקים שהוא עוד יהיה זקוק להם
גלנט כנראה חי בסרט שהוא עוד יחזור להנהיג את הליכוד (עתידות: זה לא יקרה). לשם הוא שואף, ומן הסתם להכי גבוה. זאת כנראה הסיבה שבחר לפרוש, במקום להישאר ולהיות מקל בגלגלי החוק ובכך לעצבן את הליכודניקים שהוא עוד יהיה זקוק להם. אבל גלנט, אם אתה כל כך נגד החוק וכל כך דואג לביטחון המדינה, לא תישאר עוד שבועיים?
אלא שתמיד יהיה לנו את קולה השפוי, המנומק, של היועצת המשפטית לממשלה שהתריעה אתמול מפני שני דברים: בפנייה לשר הביטחון אמרה כי הצעת החוק שהוא מקדם לא הגיעה לעיונה, וכי אחרי 7 באוקטובר, הנחות מוצא שהיו, כמו פטור מגיוס, אינן רלוונטיות עוד. היא קבעה שחוק חדש צריך לכלול חובת גיוס אישית באופן שוויוני, וסנקציות אישיות ושוויוניות למשתמטים. וישנו גם יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון. אדלשטיין הפך להיות נייר הלקמוס, אמר לי גורם פוליטי. הוא התייצב על עמדה ברורה נגד הישראבלוף. ח"כים רואים בו שופט שיקבע אם החוק טוב או לא. כל העיניים על אדלשטיין.
רגעי הכרעה
יש מי שראה השבוע את נתניהו החיוור, החלש, האיש הלא צעיר שיצא מבית החולים למרות אזהרות הרופאים וישב במליאה כשהוא לא מאופר ולא מסורק, ונאלץ כל כמה רגעים לצאת ולנוח. אם לא היה מדובר בנתניהו – האיש הזה, שהתקשה ללכת ונגרר ממיטתו למליאה, היה בטח מעורר אמפתיה. זה לא קרה. בכל מה שקשור לנתניהו, לאיש האטום, נטול הרגש והציני, שבני גילו ואף מבוגרים ממנו יושבים כבר שנה ושלושה חודשים במנהרות חמאס ולא מקבלים טיפול רפואי חם ומסור כמוהו – לא נותר מקום לרחמים.
ויש מי שראה לנגד עיניו אגדת ג'ונגל. האריה הפצוע, הזקן, שמראה לכל הזאבים בלהקה שכוחו עדיין במותניו ושהוא המלך. מלך הג'ונגל. הרבה שנים אני בכנסת, אמר לי השבוע גורם פוליטי. ראיתי כבר הכל, כולל הפוטש שעשו לאולמרט חבריו לממשלה. אבל מה שראיתי השבוע בכנסת, היה אחד המופעים החזקים שצפיתי בו. ראש ממשלה חולה, מדמם, שהגיע לזירה עם סכין בין השיניים כדי להסיר איום על מנהיגותו.
אז נכון שגם כשישב שם, מלך החיות לא חסך מאיתנו את המבט הקורבני, את עיניו השמוטות למטה במעין עלבון ומסכנות. מעניין למי היה מכוון המבט הזה, לשותפיו בקואליציה? לבן גביר, שהוא, נתניהו, הביא על עצמו את האסון של הימצאותו בממשלה וכניעתו ללחצים בלתי פוסקים שלו? לחברי הכנסת של אגודת ישראל? לסמוטריץ', שאמנם אמר לנתניהו שלא כדאי שיבוא ממיטת חוליו, אבל יחסיו של סמוטריץ' עם בן גביר הם אחד האיומים הגדולים על הקואליציה.
לא משנה מאיזו פוזיציה מסתכלים על אירועי אותו לילה, השורה התחתונה היא שנתניהו הגיע לכנסת וניהל בעצמו את הקרב הפוליטי בתוך הקואליציה. אלה היו רגעי הארה לכל מי שלא הבין עד היום למה נתניהו מצליח במקום שבו אחרים נכשלים. שמה שהוא מוכן לעשות, אף אחד אחר לא מסוגל. מכל הגורמים הפוליטיים הטוענים לכתר, קשה לראות מי היה מצליח להתגבר על המשבר הקואליציוני שהתחולל באותן שעות ביום שלישי.
לא משנה מאיזו פוזיציה מסתכלים על אירועי אותו לילה, השורה התחתונה היא שנתניהו הגיע לכנסת וניהל בעצמו את הקרב הפוליטי בתוך הקואליציה. אלה היו רגעי הארה לכל מי שלא הבין עד היום למה נתניהו מצליח במקום שבו אחרים נכשלים
לנתניהו יש השבוע כמה ניצחונות חוץ מהפגנת מנהיגות. את הפירוק של יהדות התורה הוא ניהל סמוך לניתוח. ביום ראשון בערב הוא עבר את הניתוח, ולמחרת כבר עבד כמו מטורף כדי לפרק את אגודת ישראל. ההחלטה שלו להופיע בכנסת הוכחה כנכונה. להופעתו במליאה הייתה השפעה דרמטית גם על היכולת לשנע שני אנשים מאגודת ישראל מצד לצד, ולהביא את הח"כ השלישי להצביע נגד באופן סמלי פעם אחת מתוך שלוש פעמים. במילים אחרות: הוא הראה לחסידות גור שהוא מסוגל לחדור אליה לתוך הבית ולהפוך אותו. הוא ניצל את העובדה שהיחסים בתוך אגודת ישראל מורכבים ומסובכים, נכנס לקרביים של הרחוב החרדי והצליח לשכנע את המנהיגות הרלוונטית להמרות את פיו של הרבי מגור, שזה לא פחות מרעידת אדמה ברחוב החרדי.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי אירוע נוסף שהצליח נתניהו לעשות הוא לגרום לאלמוג כהן מעוצמה יהודית להצביע עם הליכוד ולא עם בן גביר. נכון שיש קרע ממושך ביניהם, וכהן מייצג ציבורים יותר ביביסטיים, בזמן שבליכוד מתחזקים את המריבה הזאת. כהן מבין שאצל בן גביר אין לו שום עתיד, אבל הוא היה יכול, למשל, שלא לבוא להצבעה בעוד בן גביר מצביע נגד. אבל הוא הצביע בעד, והחוק הוכרע על חודו של קול. עוד הישג טקטי של נתניהו, להעביר את אלמוג כהן את הרוביקון. ברגע שעשה את זה, עוד נראה כמה קל יהיה לו לעשות את זה שוב. מעתה, סִפרו את קולו של כהן עם הליכוד.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.01.25
