ארגוני הטרור בעזה ובראשם חמאס עדיין כאן, והם כאן להישאר, ומי שמספר לתושבי שדרות ויישובי עוטף עזה שאנחנו כ"פסע מניצחון מוחלט" פשוט מסבן אותנו. זו מציאות שהייתה נכונה לפני חצי שנה והיא גם נכונה היום, אחרי ימים מתוחים שבהם הצבע האדום חזר ובגדול לחיינו.
עזה לא הולכת לשום מקום, בטח שלא אנחנו, ואף אחד מהצדדים לא יניח את נשקו. ירי הרקטות בימים האחרונים הוא תגובה שלהם להרחבת פעולת צה"ל בצפון הרצועה. הציבור בישראל, ובפרט תושבי העוטף, שואלים את עצמם "איך יכול להיות שאחרי מלחמה כל כך ארוכה עוד יש להם יכולת לירות רקטות?". לכן צריך להיישיר מבט לציבור ולומר בבירור: יש להם יכולת, בהחלט יש להם, וגם לא מעט מוטיבציה.
הפלסטינים בעזה ממשיכים בכישרון רב לתחזק את מנגנון ההשמדה העצמי שלהם. אין בור שהם לא נפלו אליו בדרך לשום מקום שאליו הם רוצים להגיע. לא יקומו למרוד נגד חמאס, לא יעשו הפיכה משטרית שתביא להם עתיד טוב יותר, לא יזעקו "תחי המהפכה" ברוח 'מאה שנים של בדידות' שרץ חזק עכשיו בנטפליקס. במקום זה הם יסתירו את מחבלי חמאס בתוכם, רקטות וטילי כתף מתחת למיטות הילדים, ובעיקר יתבכיינו לעולם בטיקטוק.
כמו רבים משורדי טבח 7 באוקטובר, גם אני אדיש לסבלם של העזתים. הם פשוט לא מעניינים אותי. כעם הם משלמים מחיר כבד על מתקפת הפתע שהובילו מנהיגיהם, וישלמו לעוד דורות רבים. באופן כללי בני האדם תמיד משלמים את המחיר על השגיאות שהמנהיגים שלהם עושים. גם אנחנו בישראל. תושבי עזה המליכו את חמאס - שיישאו בתוצאות. שיחיו בדוחק ובעולב. לא אשכח ולא אסלח על החורבן שהביאו על ההתיישבות המופלאה בעוטף עזה, הטובה, הערכית, התמימה והאוהבת. "רק במלחמה אמצא לי נחמה", אמר ג'וני הנוקם בשירו של יהונתן גפן ז"ל.
שנאתי את המלחמות עם עזה שנים ארוכות. אהבתי את הטבע שלנו בנגב המערבי, את הכלניות שעוד רגע פורחות. אהבתי כמו שהצלם היקר שלנו רועי עידן ז"ל, שנרצח בקיבוץ כפר עזה עם אשתו סמדר ז"ל, אהב. ההבדל בינינו הוא שאני פה, והוא כבר לא
שנאתי את המלחמות עם עזה שנים ארוכות. אהבתי את הטבע שלנו בנגב המערבי, את הכלניות שעוד רגע פורחות. אהבתי כמו שהצלם היקר שלנו רועי עידן ז"ל, שנרצח בקיבוץ כפר עזה עם אשתו סמדר ז"ל, אהב. ההבדל בינינו הוא שאני פה, והוא כבר לא.
מתן צוריאז מה מכאן והלאה? צה"ל פועל ברצועה ומכה בטרור ואל לו לעצור. לנוע ולנוע אל תוך קיני הטרור בעזה, לחסל ולהשמיד. חלילה לא לפגוע במי שלא צריך. ירי הרקטות בימים האחרונים בלתי נסבל ומעורר פחדים ומשבש את תהליכי שיקום היישובים, אבל בשום מצב לא מפחית מרוחנו. כל עוד צה"ל מסתער על המטרות וחונק את הטרור, התושבים בעוטף יעמדו לצידו. רק על דבר אחד נבוא עם חמאס בדו-שיח ופשרה: שחרור חטופים, לצערנו גם במחיר כבד, כי הם מעל הכל והכי חשובים.
וגם אחרי שהם יהיו בבית, נשוב למאבק על הזכות שלנו לחיות כאן, בכל מחיר.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.01.25
