זה היה נאום אפולוגטי ומאוד לא אופייני לאיש, כמו גם לתפיסותיו הדתיות הנציות ונטולות המזג המתנצל כשלעצמן - כחלק מדימוי העוצמה שכוהן הדת מקרין כלפי נתיניו. אל מול ההתפתחויות הדרמטיות השליליות מבחינתו, האייתוללה חמינאי, מנהיג איראן, פצח לפני כשבועיים בדרשה השבועית בנאום קינה פרסי חריג, המבכה במשתמע את קריסת שלוחיו ברחבי המזרח התיכון ומשדר עוצמה צבאית איראנית לכאורית, "אל מול כל איום חיצוני".
המעמד החושפני, שבו המנהיג מתווך באופן מאולץ לקהל מאמיניו את סדרת המכות שספגה איראן בחודשים האחרונים, אפקט דומינו של ממש – כשהקובייה האחרונה בסדרה משתקפת בהתרסקותו של משטר אסד – מהווה אחד הביטויים האותנטיים המדויקים ביותר לעומק ההישג הצבאי הישראלי במערכה האזורית. במילים אחרות, הצומת ההיסטורי שאליו נקלעה טהרן עם קריסת חזון סולימאני, שתואר בשורות אלה למחרת חיסולו של נסראללה, מגלם לא רק את קריסת תפיסת השלוחים וההרתעה האיראנית שטופחה ב-20 השנים האחרונות, אלא בעיקר את הצורך של האייתוללות לחשב מסלול מחדש לאור המבוכה העמוקה.
מלחמת "חרבות ברזל" המחישה לאייתוללות את מחיר ההפסד הכרוך בעימות צבאי ישיר עם ישראל, בפגיעה בדימוי העוצמה והקרנותיו המסוכנות על יציבות המשטר מבית. העליונות הצבאית והמודיעינית הישראלית והאמריקנית תאלץ את איראן לבחון את "סל הכלים" הצבאי העומד לרשותה, ואם ביכולתו לספק את הסחורה.
המסקנה העגומה אך המסוכנת שאליה עלולים להגיע בטהרן בצוק העיתים עשויה להיות כי בהיעדר מענה קונבנציונלי איכותי, יש לפרוץ לגרעין, בפרט ב"קבוצת הנשק" הממוקדת ביכולת לזווד ראש נפץ גרעיני על טיל בליסטי. לשיטת המשטר, יכולות מוכחות בתחום הגרעין הצבאי תייצרנה את ההרתעה האולטימטיבית להבטחת שרידותו.
הפקת לקחים משולשת
הערכה מחמירה זו מחייבת הפקת לקחים משולשת. האחת, כי הסכם הגרעין שנחתם בעידן אובמה (שממנו פרשה ארה"ב בכהונת טראמפ הראשונה) היה חלקי, התמקד ב"רגל ההעשרה" ונמנע מחיכוך עם היכולות האיראניות המתפתחות בתחום "קבוצת הנשק"; השנייה, כי לצד בלימת פרויקט הגרעין במישור הדיפלומטי והצבאי, על הקהילה הבינלאומית למקד מאמצים בבלימת תוכנית הטילאות האיראנית, המאיימת גם על אירופה והחברות בברית נאט"ו; ושלישית, "לא על הטיל לבדו" – התע"ש האיראני היה ונותר מכפלת כוח ביכולת לייצר פלטפורמות אוויריות זולות יחסית עם פוטנציאל נזק נרחב, דוגמת כטב"מים מתאבדים המפגינים אפקטיביות מבצעית גבוהה באוקראינה.
אבי כאלוצילום: אלוני מורהפרסומים שלפיהם ממשל ביידן בדמדומיו בוחן מחדש את שאלת התקיפה באיראן, מעידים שוב כי בשלה העת ההיסטורית לרענון תפיסות שליוו את המערכת הצבאית והמדינית עשרות בשנים בשאלה מורכבת זו; כך, לצד הוכחת יכולות צבאיות עם פריצת המחסום המנטלי שהיה כרוך בתקיפה ישראלית גלויה באיראן, כניסת טראמפ לבית הלבן מהווה לא רק הזדמנות היסטורית לשדרוג בניין הכוח הצבאי – אלא לבניית ארכיטקטורה אזורית ובינלאומית, כמו גם הפעלת כוח, שנראית עתה לגיטימית מבעבר, להשבת איראן לממדיה הטבעיים.
נותר לקוות כי בניגוד להתחמקות ממשלות נתניהו לדורותיהן מגיבוש אסטרטגיה לאומית בסוגיה הפלסטינית שהביאה לפתחנו את האסון הביטחוני החמור בתולדותינו, הרי במקרה האיראני נכון למקד מאמץ בגיבוש תפיסה מערכתית שתצמצם עד תחסל, בסיוע ואף בהובלת ארה"ב, את איום הגרעין האיראני.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.01.25
