כמעט שבועיים, שנדמים יותר לשנתיים, חלפו מאז געשה הארץ למשך זמן מוגבל סביב דבריו של עמיחי אליהו, שהצהיר כי הדחת היועמ"שית חשובה מהחזרת החטופים. הסערה הזו הייתה הדגמה של מאורע פבלובי יותר מטלטלה אמיתית. הוא, שר ממפלגה שמקדמת את רעיון א"י השלמה מעיראק עד פינלנד שדוהרת לעשרה מנדטים כהניסטיים על זנב הטיקטוק, עשה מה שמשלמים לו לעשות: פרובוקציה שמביאה לייקים מהבייס. הרשת, מצידה, עשתה מה שמשלמים לה לעשות: הזדעזעה למשך 40 שניות שלמות.
אלא שהחלק המעניין יותר בריאיון ההוא לגלי צה"ל הגיע במשפטים שאחרי האמירה שעשתה כותרות. השר נשאל כיצד אפשר לומר שפיטורי היועמ"שית הם הדבר החשוב ביותר כש-100 ישראלים נמקים בעזה, והשיב: "אובייקטיבית אתה טועה. הבעיה המשפטית פוגעת בביטחון ישראל". מאוחר יותר הרחיב: "נמשיך לפעול בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי להחזיר את החטופים הביתה... גם אם זה דורש תיקונים עמוקים במערכת המשפט".
המשפטים הללו הם ביטוי (גרוטסקי, בזוי, נטול בושה) של מתודה שהפכה לכלי מרכזי בסל של הימין המשיחי בישראל: לאמץ את הרטוריקה של הצד שמנגד, ולהתחמש בה כנשק שמופנה כלפיו. אתם מבינים, אין כאן חילוקי דעות על המטרה. הרי אין דבר בעולם שעמיחי אליהו רוצה יותר מלראות את החטופים בבית. ולכן עמיחי אליהו עושה את המעשה החשוב ביותר להשבת החטופים הביתה: מפטר את גלי בהרב-מיארה. כולנו פה בשבילם, זה מובן מאליו. פשוט, אתם חושבים שהדרך להחזיר אותם זה בעסקה, ואנחנו חושבים שהדרך להחזיר אותם זה בריסוק מערכת המשפט, חזרה לגוש קטיף, השתלטות על המינהל האזרחי ביהודה ושומרון והפיכת המשטרה למיליציה בריונית בשירות בן גביר. מי צודק? לכו תדעו.
עולם הפוך. מי שחותר להדיח יועמ"שית עושה זאת למען החטופים, כמו שמי שמקדם הפיכה משטרית עושה זאת כדי לחזק את הדמוקרטיה, ומי שעולה להתפלל בהר הבית עושה זאת למען הביטחון
הטריק אותו טריק. עולם הפוך. מי שחותר להדיח יועמ"שית עושה זאת למען החטופים, כמו שמי שמקדם הפיכה משטרית עושה זאת כדי לחזק את הדמוקרטיה, ומי שעולה להתפלל בהר הבית עושה זאת למען הביטחון. לא סתם צצים להם כמאחזים אחרי הגשם שלל "ארגוני זכויות אדם" למען נוער הגבעות. חובבי הפטנט, אגב, השתמשו בו בחדווה גם אתמול, כשעל הכוונת הפעם שער "ידיעות אחרונות" שעליו התנוססה תמונתה של לירי אלבג. הטענה המדהימה: מי שמראה את דמות החטופה בשבי בכלל מסכל את הסיכוי לעסקה. הבנתם? 15 חודשים פועלת הממשלה ללא לאות להחזיר אותם מהגיהינום, העניינים סגורים, העט על הדף, ומי באה ודופקת הכל? כרגיל, התקשורת. פעם קראו לזה עובדות אלטרנטיביות, היום אפילו המאמץ המינימלי להסוות את השקר כבר לא נדרש. והקהל הליברלי? תועה ומבולבל. הוא יודע למחות ולכעוס כשקוראים לו שמאלני בוגד או דורסים אותו בהפגנה, אבל רק תתבלו לו את הרעל בנגיעת "מוסר" וקורטוב "צדק" ותראו אותו מתפתל. הוא רוצה לכעוס אבל... אמרו את מילות הקסם שלו. הרי הוא לא נגד הדמוקרטיה.
אז עכשיו אלה החטופים. לקרוא להחזרת החטופים זה המהלך עם יחס עשייה-תגמול המשתלם ביותר בזירה הציבורית היום. כמה פשוט להיות אדם טוב. לא נדרש שום אקט פרקטי. אין אפילו צורך בכוונה או רצון אמיתי להחזיר אותם. למעשה אפשר לפעול באופן אקטיבי נגד השבת מי שעוד אפשר להביא לא בארון, ועדיין לקבל את מחיאות הכפיים. מספיק לסגור במבט מצועף כל נאום במילים: "והכי חשוב, תן שיחזור שוב לביתו".
זרקו איזו מילה בשורש ח.ט.פ והופס, אתם מוסריים. הוספתם סיכה על הצווארון? ברכות על קבלת פרס ההומניות 2025. המחיר: אפס שקלי אומץ חדשים
זהו. ככה פשוט. זרקו איזו מילה בשורש ח.ט.פ והופס, אתם מוסריים. הוספתם סיכה על הצווארון? ברכות על קבלת פרס ההומניות 2025. המחיר: אפס שקלי אומץ חדשים. וזו חרב הפיפיות המצערת במאבק להשבת החטופים: ככל שמשקיעים ב"העלאת מודעות", ככל שמנסים לקרב יותר אנשים אל המסר, כך המסר מידלדל, וכך הוא נעשה נגיש יותר לניצול ציני ואינטרסנטי, ובמקום דרישה בלתי מתפשרת לעסקה אפשר לדרוש את פיטורי היועמ"שית ולטעון שזה בעצם אותו הדבר.
ולסיום, הכי חשוב, תן שיחזור שוב לביתו. או משהו.
