האינטרס הפוליטי, לא הלאומי, הוא זה הקובע אצל נתניהו. אינטרס ההישארות בשלטון. סיום המלחמה מסכן את המשך השלטון, משני טעמים: קשה לדרוש בחירות חדשות או ועדת חקירה כל עוד נמשכת המלחמה, ושותפיו הקיצוניים רואים במלחמה הזדמנות לחידוש ההתנחלות בעזה. ריקון שטחים נרחבים ברצועה מיושביהם מזמין השתלטות צבאית עליהם, ואחר כך אזרוח המתקנים הצבאיים והסבתם להתנחלויות - אך הפסקת המלחמה ויציאת צה"ל מעזה משמעותן קץ לחלום ההתנחלות. לכן השרים המשיחיים מאיימים בפירוק הממשלה אם עסקת חטופים תחייב את הפסקת המלחמה, ולכן נתניהו יעשה הכל כדי שהיא לא תסתיים. אם ניתן יהיה להחזיר את כל החטופים ולהמשיך את המלחמה - תהיה עסקת חטופים מלאה. אם ניתן יהיה להמשיך את המלחמה ולהחזיר את חלקם בלבד - זו תהיה העסקה.
מתוך גישה זו מתנגד נתניהו לכל יוזמה שעניינה הכנסה לעזה של גורם שלטוני אזרחי, ערבי-פלסטיני, המתנגד לחמאס. כך נשמרת השותפות הבלתי כתובה בין נתניהו לחמאס: עד 7 באוקטובר הוא דאג שייכנס הכסף הקטארי ונמנע מחיסול בכירי הארגון, ומאז 7 באוקטובר הוא מונע בכל כוחו הכנסת גורם שלטוני שאינו חמאס לרצועה.
טרפוד עסקאות החטופים הוא הכואב ביותר מבין המחירים שאותם שילמנו עבור הארכת המלחמה, אך הוא אינו היחיד. ברצועת עזה נמצאים כיום למעלה משני מיליון פלסטינים, ללא בית וללא פרנסה. אובייקטיבית לגמרי, גם ללא חמלה - זו בעיה הומניטרית קשה המצויה על גבולנו ממש. הזמן רק מחריף אותה. האחריות המוסרית על מה שקרה לעזתים היא על ראשו של חמאס ועל ראש תומכיו, אבל זה לא יסיט מאיתנו את האחריות המעשית לטיפול בצורכי האוכלוסייה אם נתעקש למשול בעזה. הקהילה הבינלאומית לא תעשה לנו שום הנחות. להפך.
השיקום, העירוני והכלכלי, הם יסוד הכרחי ועיקרי לפתרון הבעיה ההומניטרית. באין שלטון וניהול אזרחי, גם אין שיקום - הדברים קשורים קשר הדוק
השיקום, העירוני והכלכלי, הם יסוד הכרחי ועיקרי לפתרון הבעיה ההומניטרית. באין שלטון וניהול אזרחי, גם אין שיקום - הדברים קשורים קשר הדוק. הסירוב העיקש של נתניהו לדון ב"יום שאחרי", בשאלה איך תנוהל אזרחית ומנהלית עזה ואיך תשוקם, דן את ישראל לבידוד חמור שגם הנשיא טראמפ לא יוכל לחלץ אותנו ממנו.
בהינתן הזמן שבוזבז, יהיה קשה לבנות את מנגנון השיקום והניהול של עזה על בסיס מדינות ערביות מתונות בסיוע הקהילה הבינלאומית, ללא תזוזה משמעותית להקמתה של מדינה פלסטינית בעתיד. ממשלת ישראל לא מסוגלת כיום להסכים לכך, אף לא בקריצת עין לשליט סעודיה מוחמד בן סלמאן. זו עוד סיבה לרצונו של נתניהו במלחמה ללא סוף, שהצידוק הצבאי שלה הסתיים כבר לפני חדשים רבים.
באין שלטון אזרחי חליפי לחמאס, באין סיום למלחמה, הממשלה הולכת למעשה לממשל צבאי בעזה. לכך יש מחיר מדיני ותקציבי כבד. אבל חמור ממנו לאין שיעור הוא המחיר שנשלם בחיי חיילינו, הבנים והנכדים שלנו. הם הנורא והכבד שבמחירי המשיחיות.
ד"ר אפרים סנה הוא תא"ל במילואים, שר וסגן שר הביטחון בממשלות ישראל לשעבר וחבר הנהלת תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל"
פורסם לראשונה: 00:00, 09.01.25
