שלוש שגיאות מונעות מאיתנו להשיג את מטרות המלחמה. השגיאה הראשונה: אימוץ הנרטיב שהמציאו האמריקנים שלפיו חמאס זהה לדאעש, דהיינו ארגון טרור שכפה עצמו על האוכלוסייה.
הנרטיב הנכון הוא שב-7 באוקטובר פתחה מדינת עזה במלחמה נפשעת נגד מדינת ישראל. במלחמות בין מדינות נהוג להפעיל על מדינת האויב לחץ כלכלי ואף להטיל עליה מצור. אין שום חובה לפי הדין בינלאומי לספק למדינת האויב את כל מחסורה, לכל היותר אסור למנוע מאחרים כמו מצרים למשל לספק מזון לאויב.
השגיאה השנייה: חוסר ניצולן של חולשות האויב. תכלית מלחמה היא לכפות על הצד האחר מעשים הנוגדים את רצונו. קיימות שלוש דרכים עיקריות לשמוט את הקרקע שמתחת לרגלי הרודנים. ישראל לא ניסתה להשתמש באף אחת מהדרכים הללו.
הדרך הראשונה היא הפעלת סנקציות כלכליות שיגרמו להיווצרותו של המון זועם, מריר ורעב. דיקטטורים פוחדים בעיקר ממצב זה כפי שהוכח במהפכה הצרפתית, במהפכה הבולשביקית ובאביב הערבי, ולאחרונה גם בסוריה. הדרך השנייה היא התמיכה בחלופה שלטונית. ישראל בלמה כל יוזמה שהייתה מקדמת חלופה שכזו. הדרך השלישית היא לגרום לאויב לחשוש שמא יאבד טריטוריה, אסטרטגיה שגם אותה נמנענו מלנסות. ללא כל דיון החליטה ישראל כי "רק לחץ צבאי ישיג את מטרות המלחמה". קביעה זו הייתה שגיאה חמורה, שהרי הלחץ הצבאי הוא האסטרטגיה שחמאס נערך לה במשך 15 שנה.
ישראל מוכנה לכן, לדון כאן ועכשיו עם כל מדינה ערבית ועם כל מדינה מערבית על השלטון העתידי בעזה. כל הצעה שתוכל לשכנע שעזה תהיה מפורזת - תהיה מקובלת עלינו
השגיאה השלישית: כישלון בדיאלוג המדיני. מיד לאחר הטבח, בעת ביקורו של הנשיא ביידן בישראל, התבקש ראש ממשלת ישראל לענות על שאלה אחת בלבד: מה יעלה בגורלה של עזה ביום שאחרי? נתניהו ענה באופן מעליב: "כשנגיע ליום שאחרי נדבר על היום שאחרי". מוטב היה לו היה מסביר שאין לישראל אינטרס טריטוריאלי או פוליטי בעזה, אלא רק אינטרס ביטחוני, שמשמעותו להבטיח את פירוזה המוחלט של עזה לשנים. ישראל מוכנה לכן, לדון כאן ועכשיו עם כל מדינה ערבית ועם כל מדינה מערבית על השלטון העתידי בעזה. כל הצעה שתוכל לשכנע שעזה תהיה מפורזת - תהיה מקובלת עלינו.
השגיאות הגדולות ביותר בהיסטוריה נגרמו כאשר הגדירו מנהיגים מטרות מבלי שדאגו לנהל דיון ביקורתי ומעמיק בנוגע לדרך שבה אפשר יהיה להשיג אותן. בשנת 480 לפני הספירה קבע קסרקסס מלך פרס מטרה לכבוש את יוון. הוא הניח כי העובדה שצבאו גדול לאין שיעור מכל צבא שיוכלו היוונים לגייס, די בה כדי להשיג את מטרתו. הוא התעלם מהמבנה ההררי של יוון, מהקושי להאכיל צבא כה גדול במלחמה ארוכה, מעליונות היוונים בלחימה בים, ועוד. התוצאה הייתה תבוסה משפילה. נפוליאון האמין שצבאו החזק ינצח את הצבא הרוסי "הנחות", ניצחון שיאפשר לו להשיג את יעדו: ניתוק הברית של רוסיה עם פרוסיה ואנגליה. הוא לא לקח בחשבון את גודלה של רוסיה, את החורף הקשה ואת האפשרות שהרוסים, במקום לפעול לפי התסריט שיצר, יחליטו לסגת תוך כדי יצירת אדמה חרוכה. היטלר הניח כי "עליונות הגזע הארי" על העמים הסלבים "הנחותים", די בה כדי לנצח ולהשיג "מרחב מחיה" במזרח. ארצות הברית אף היא חזרה על שגיאה דומה במלחמת וייטנאם. שר ההגנה מקנמארה סבר כי די בעליונות הצבאית האמריקנית כדי למוטט את צפון וייטנאם. יציאה למלחמה בלי לקיים דיון נוקב על הקשר שבין מטרות מלחמה לאמצעים המתאימים להשיגן היא השגיאה הקלאסית בהיסטוריה, והיא קרתה גם לנו.
הלחץ הצבאי משיג חלקית את מטרת המלחמה הראשונה — פגיעה בכוח הצבאי של חמאס — אך הוא לא משיג את שתי המטרות האחרות: החזרת כל החטופים ומיטוט שלטון חמאס
הלחץ הצבאי משיג חלקית את מטרת המלחמה הראשונה — פגיעה בכוח הצבאי של חמאס — אך הוא לא משיג את שתי המטרות האחרות: החזרת כל החטופים ומיטוט שלטון חמאס. ולכן יש צורך באסטרטגיה אחרת שפועלת נגד נקודות התורפה של האויב ולא נגד כוחו.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.01.25
