בראיון הפרידה שלו מתפקיד מזכיר המדינה, הביע אנתוני בלינקן תדהמה מהשיח העולמי החסר ביחס לחמאס, לעומת הביקורת הרבה על התנהלות ישראל בעזה. באוזני המראיינת, הוא תהה מדוע אין "מקהלה עולמית מאוחדת שדורשת מחמאס להניח את נשקו, לשחרר את החטופים, או להיכנע". זו אכן תהייה לגיטימית. מצד אחד – מדינה שמצויה במלחמה צודקת אך מורכבת, עם 100 חטופים בגיהינום. מצד שני, ארגון טרור עם חיבה לנאציזם, שביצע את הטבח הגדול ביהודים מאז השואה. ועדיין, המאזן התודעתי העולמי, לדברי בלינקן, נוטה לטובת האחרונים.
יש הרבה תשובות לשאלה שהציף הדיפלומט מס' 1 של ארה"ב. חלקן קשורות ביחסים בינלאומיים, אחרות באנטישמיות, ואפילו במגמות הגירה. כמות לא מבוטלת מהן נוגעת בכלל לקשב ציבורי מוגבל, בעולם שבו לכל אומה, ולכל אחד, צרות משלו. ובכל זאת, כפי שלומד כל דרדק בטירונות, כשמפנים אצבע מאשימה - שלוש אצבעות מופנות גם אליך. במילים אחרות, גם לנו יש תרומה לא מבוטלת למצב הקיים. והאמת הפשוטה היא שאחת הסיבות לשיח העולמי המכיל כלפי חמאס, היא שהמערכה התודעתית של ישראל אינה מנוהלת. כלומר, יש המון גופים רשמיים שעושים עבודת קודש ומספרים את הסיפור שלנו בצורה מעוררת השראה. הבעיה היא שאף לא אחד מהם פועל כחלק ממערכה תודעתית לאומית סדורה, משום שאין מי שאמון עליה. לא ראש מערך הסברה לאומי, ולא גורם אחר.
היעלה על הדעת שישראל תנהל מערכה צבאית בלי רמטכ"ל, שיכתיב את מדיניות הפעלת האש, ויוודא שחילות הים, האוויר והיבשה פועלים כחלק מהיגיון מבצעי אחד?
וזה די מדהים, כשחושבים על זה. היעלה על הדעת שישראל תנהל מערכה צבאית בלי רמטכ"ל, שיכתיב את מדיניות הפעלת האש, ויוודא שחילות הים, האוויר והיבשה פועלים כחלק מהיגיון מבצעי אחד? ודאי שלא. ועדיין, אנחנו במערכה מקבילה על הלבבות והמוחות, בלי "רמטכ"ל לעולמות התודעה". מישהו שקם בבוקר ותפקידו לתאם בין כל הגורמים שמתווכים מידע לקהילה הבינלאומית, לאויבינו ואלינו, ויוודא שהקול של ישראל אחיד, ברור ועקבי. פונקציה שתגדיר מדיניות תודעתית בעולמות המדיניים-ביטחוניים, אבל גם באלו האזרחיים-כלכליים, שנוגעים לחיים של כולנו. גורם שידאג שבלינקן, אבל גם ציבורים רלוונטיים אחרים, ישמעו את הצד שלנו יותר. כזה שיעסוק בקידום יכולות טכנולוגיות עשור קדימה, כך שברגעי משבר לא נהיה תלויים לחלוטין באלפי מתנדבים.
גורם כזה לבדו לא יבטיח שננצח בקרב על התודעה. הוא אפילו לא ערובה לכך שתמיד נחצה את "סף הרעש" העולמי, באופן שיקל על בלינקן לשמוע את הנרטיב שלנו. אבל הוא יתעל את המשאבים המצומצמים של ישראל, יסייע בהבניית דפוסי עבודה מהירים, ויוודא שהמערכה התודעתית כולה משרתת מטרות לאומיות, ולא רק אינטרס ארגוני צר. בלי זה, לא יעזרו כל משפיעני הרשת, הטאלנטים, והמסבירנים השונים. דוברי-על כאלה בלי מדיניות תודעתית ברורה, הם כמו מטוס אף-15 בלי מטה כללי שיכווין את פעולתו. עד אז, קו ישיר מחבר בין התהייה שהביע מזכיר המדינה לבין המצב הנוכחי. לא כולו בגללנו, אבל גם אנחנו חלק ממנו.
גדי עזרא הוא מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר ומחבר הספר “11 יום בעזה”.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.01.25
