"מיד לאחר 7 באוקטובר נקראתי למילואים כדי להשתתף בחקירות אנשי הנוח'בה שנתפסו בעוטף", מספר אל"ם במיל' א', לשעבר סגן מפקד יחידה 504 של אמ"ן. "אחד המפגשים שנצרבו לי בזיכרון היה עם פעיל פשוט שהשתתף בפשיטה על שדרות. הוא סיפר שהתוודע למשימת התקיפה רק כשהוזעק בבוקר יום שבת למסגד. אבל כמה ימים לפני כן הוא שם לב לדבר חריג, כשכל נהגי הטויוטות של כוחות הנוח'בה הונחו למלא את מכלי הדלק ברכבים ולוודא שהם כשירים".
א', שגם שימש מפקד בסיס דרום של 504 שהיה אחראי על הרצועה, מוסיף: "אם רק היה לנו סוכן שידווח על פקודה חריגה כזאת, אפילו המתדלק בתחנת הדלק, זה יכול היה להיות סימן מעיד מעורר".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
מחדל 7 באוקטובר היה בבואה לפערים חריפים בעשיית המודיעין בעשורים האחרונים שגרמו לכישלון פענוח הגיון האויב. בכל הגזרות, ובפרט בעזה, בלטה הסתמכות-יתר על טכנולוגיה, מתוך אמונה שבשילוב עם חריפות שכל מערבית היא תאפשר מענה לאתגרי ההערכה, ובראשם כוונות האויב והתרעה למלחמה. בחסות אותה קונספציה נזנחו יכולות בסיסיות בעבודת המודיעין, ובראשן אוסינט – המודיעין הגלוי (יחידת חצב שהייתה אחראית על הנושא נסגרה בסוף 2021), לא בוצע מעקב אחרי הקשר הטקטי, ולא ניתנה תשומת לב מספקת לחוזי הפשוט, בפרט דיווחי התצפיתניות.
אחד הפערים החריפים שנחשפו ב-7 באוקטובר קשור ליומינט, הפעלת הסוכנים – אחת מלבנות היסוד הקדומות של המודיעין. עובדה שמבין אלפי פעילי חמאס ויתר פלגי הטרור שפשטו על יישובי ובסיסי העוטף, לא היה מגויס אחד שיכול היה לדווח כבר משעות הבוקר המוקדמות על היערכות למהלך כזה. אילו היה כזה ניתן היה להצליב עם הדיווח שלו את המידע הקריטי שהגיע לישראל באמצעים טכנולוגיים ועורר חשד מסוים – אך לא מספיק – במיוחד תוכנית "חומת יריחו" שנקלטה ב-8200 כמה שנים לפני פרוץ המלחמה, או הידלקות "הסימים" שאותרה בשב"כ שעות ספורות לפני תחילת המתקפה.
פעילות היומינט מתקיימת ברצועת עזה מאז נוצר האזור בסוף מלחמת העצמאות: לשם שוגרו ראשוני המסתערבים לצורך איסוף מידע על פעילות הצבא המצרי במהלך המלחמה ואחריה; שם, ב-1956, בוצע אחד הסיכולים הממוקדים הראשונים באמצעות סוכן של 504 נגד מוסטפא חאפז, קצין מודיעין מצרי שהפעיל את יחידות הפדאיון, ונהרג בפיצוץ ספר ממלוכד שנשלח אליו; ובאמצעות המַאֲתָר (המרחב שבו מאתרים סוכנים) העשיר התבצעו חיסולים כמו של יחיא עיאש, ראש הזרוע הצבאית של חמאס שנהרג בפיצוץ טלפון נייד ממולכד ב-1996, לצד עשרות בכירי טרור באינתיפאדה השנייה.
"עזה שלפני 7 באוקטובר הייתה אתגר סבוך בהקשרי יומינט", מעידים בכירים ביחידה 504 של אמ"ן, האחראית על מה שמכונה "ארצות יעד", כלומר ישויות שמעבר לגבולות ישראל. לבעיית היסוד של תא שטח צפוף שבו כולם מכירים את כולם, התווספה עבודת ממ"ס (מודיעין מסכל) אגרסיבית של חמאס. ב-504 מסבירים: "מאז שהארגון השתלט על רצועת עזה ב-2007 ניתן היה להוציא אנשים דרך מעבר ארז לישראל, אבל אין אחד שמיד עם שובו לעזה לא נחקר ב'חמסה-חמסה' (מחסום חמאס שמוקם ממש סמוך למעבר ארז). כל עזתי היה מוקף עיניים ואוזניים של חמאס ברחוב שנועדו לזהות כל תנועה או שאלות חשודות. הדבר בלט באזורי הגבול, שם הקים חמאס מערך תצפיות שסגר הרמטית את הרצועה, והחקלאים באזור הונחו לדווח על כל תנועה חשודה".
החדירה המודיעינית באמצעות משתפי הפעולה נתפסה בעיניו של שייח' אחמד יאסין, מייסד חמאס, כאיום ראשון במעלה, וזאת בעקבות חשיפת ההתארגנות הצבאית הראשונה שהקים ב-1983 שבגללה נכלא לראשונה בישראל. על רקע זה הוא פירסם פסקי הלכה חריפים נגד משתפי פעולה (שדינם הוא כמובן מוות), והקים את מנגנון "מג'ד" שנועד לחשוף ולהוציא להורג סוכנים. בראש המנגנון הועמדו פעילים שזוהו כאכזריים במיוחד, ובראשם יחיא סינוואר. במהלך המלחמה נתפסו ספרי הדרכה של גופי המודיעין בחמאס ובהם הנחיות לעינוי חשודים בשיתוף פעולה כדי לחלץ מהם מידע, ולבסוף להוציאם להורג, לפעמים בפומבי ולצורכי הרתעה, כפי שנעשה במבצע צוק איתן ב-2014.
את בעיות היסוד האלה ליוותה דילמה בנוגע להגדרת הרצועה על ידי גורמי הביטחון. מאז ההתנתקות ב-2005 האזור התנהג כמו "ארץ יעד", בדומה לסוריה או לבנון, ולפיכך לכאורה אמור היה להיות באחריות מלאה של 504. בפועל, השב"כ היה תמיד בעל הבית האמיתי. בסיס 504, שהיה אחראי על עזה, נסגר ב-2010 (הוא נפתח מחדש עם ראשית המלחמה), והאחריות הבלעדית להפעלת סוכנים נותרה בידי השב"כ – הממוקד בארגוני הטרור ובסיכול פיגועים – אבל מבלי שהארגון נוכח בשטח, כפי שהוא פועל למשל בהצלחה רבה באיו"ש.
אריק ברבינג ("האריס"), לשעבר ראש מרחב איו"ש וירושלים שגם עמד בראש אגף הסייבר בשב"כ, מסביר: "הערך המוסף של השירות הוא הנוכחות בשטח והמגע הישיר עם האנשים. הדרך לבדוק אפקטיביות של רכז, היא אם תשאל אנשים בשכונה או בכפר מיהו, ולא יהיה אחד, כולל ילדים ובני נוער, שלא יידע לענות מיהו 'הקפטן' של האזור. הפעלת הסוכנים בעזה הפכה קשה בעיקר לאחר ההתנתקות, ואת הניסיון לבצע הפעלה מרחוק של סוכנים, באמצעות שיחות טלפון או התכתבויות, אפשר להגדיר כפיתוח של שריר לא טבעי בגוף השירות".
כמו מערכת הביטחון כולה, גם בשב"כ וביחידה 504 התעשתו במהירות מההלם של 7 באוקטובר ועברו להתקפה. שני הגופים נדרשו לחבור בזריזות למאמץ ההתקפי, תוך שרכזי השב"כ ומקביליהם ב-504 – הקת"מים (קצינים לתפקידים מיוחדים) – מוצאים עצמם, ברובם, לראשונה בחייהם ברצועת עזה, והפעם תחת אש.
המאמץ המרכזי ממוקד בבנייה מחדש של מערך היומינט. זה נעשה תוך הסתמכות מוגבלת יחסית על קשרים ישנים, ובעיקר – גיוס רחב של סוכנים חדשים. במקרה של 504, שלא נכחה בעזה במשך 13 שנים, המאמץ דרמטי במיוחד. כפי שמעיד בכיר ביחידה: "מדובר במעבר מאפס ל-200, החל מחידוש קשרים עם סוכנים וגיוס חדשים, עבור דרך היצמדות לכוחות צה"ל המתמרנים וסיוע באמצעות חקירות שטח למיפוי האזור (בעיקר בהקשרי תת-קרקע) ולמתן התרעות, וכלה במשימות שלא היו קיימות בעבר, כמו סיוע לפינוי האוכלוסייה הפלסטינית לאזורים ההומניטריים".
הגיוס בתנאים החדשים מורכב. מצד אחד, הנוכחות בשטח מאפשרת קשר ישיר. "הגיוסים החדשים מניבים עשרות סיכולי פיגועים מדי שבוע ובכך מצילים חיים של לוחמים רבים", מסבירים במערכת הביטחון. לפי דיווחים תקשורתיים, באמצעות מגויסים כאלה חוסלו במהלך המלחמה מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, וסגנו, מרוואן עיסא.
מהצד השני צצות הרבה בעיות. "ראשית", אומר בכיר ב-504, "התמודדות עם הצעירים הפלסטינים, בני דור ה-Z, שמעולם לא ראו ישראלים ומוחם שטוף זה שנים בהסתה חריפה של חמאס. עבור צעירים רבים האימאם במסגד הוא הדמות האבהית ומפלט מבית עני ורווי תסכולים. גיוס מתוך מאתר כזה, שחלקים ממנו השתתפו בהתלהבות בפשעי 7 באוקטובר, הוא מסובך מאוד.
"שנית, למרות הפגיעה הקשה במודיעין של חמאס, כולל הרג פעילים ואובדן מאגרי מידע ואמצעים טכנולוגיים, הארגון עדיין פעיל ומרתיע, והכל בסביבה הצפופה אפילו עוד יותר של 'עיר העקורים' הענקית שנוצרה בדרום הרצועה". בכיר אחר ביחידה מוסיף: "כל עוד קיים מנגנון המודיעין הצבאי (גוף המודיעין המרכזי של חמאס) – יש ממשל חמאס".
סרן במיל' א', חוקר שטח מ–504: "צה"ל כיתר בית ספר שהיו בו גם מחבלים, והחלה יציאה המונית. עיני צדה מישהו. בחקירה מהירה הוא מסר את שמות חבריו בתשתית, כתובותיהם, וגם מיקום בורות שיגור ושתי מנהרות"
שם המשחק הוא פעולה מהירה, כולל בשטח עצמו ובזמן לחימה, מיצוי מידע רלוונטי והפיכתו לכלי אופרטיבי עבור הכוחות הלוחמים בזמן אמת, מסבירים הן ב-504 והן בשב"כ. סרן במיל' א', חוקר שטח ב-504, ממחיש את ההצלחה לסגור מעגלים בסיפור מעצר של אחד מתוך כ-3,000 חשודים במבצע הנוכחי בצפון הרצועה: "כוחות צה"ל סגרו על בית ספר שבו היו גם מחבלים. לאחר שכרזנו החלה יציאה המונית, ועיני צדה מישהו שנראה חשוד. שיחה קצרה הבהירה שמדובר בפעיל חמאס. בחקירה מהירה הוא מסר את שמות חבריו בתשתית, כולל כתובות המגורים שלהם ומיקומם הנוכחי, וכבונוס העניק מידע לגבי מיקום בורות שיגור ושתי מנהרות – שהרסנו זמן קצר לאחר מכן".
עדות לקפיצה הדרמטית שחלה בפעילות 504 במהלך המלחמה מצויה בהחלטה שהתקבלה השבוע להעלות את ד', מפקד היחידה, לדרגת תת-אלוף ולפעול במהירות להכפלת מספר מפעילי הסוכנים.
מעבר לסיוע לכוחות המתמרנים ומתן ההתרעות על פיגועים, נדרשים 504 והשב"כ למשימות תשתיתיות יותר: מידע על תהליך קבלת ההחלטות והמדיניות של חמאס, יעד שהיה תמיד אגוז קשה לפיצוח נוכח המידור הקפדני, כפי שהומחש בתכנון מתקפת 7 באוקטובר; BDA, כלומר היזון לגבי תוצאות פעילות ישראלית, בין שאלה תוצאות של תקיפות אוויריות ובין שמדובר בהלכי רוח בקרב האוכלוסייה בעקבות מהלכי צה"ל; וכמובן סוגיית השו"ן (שבויים ונעדרים), כלומר החטופים, שנתפסת כבעלת חשיבות עליונה בעיני כלל גורמי הביטחון.
אחת המשימות המורכבות כיום נוגעת לבחינת משילות חמאס. "הארגון ממשיך לאחוז ברוב השטח שבו חיים פלסטינים, אבל בשוליים, בפרט ברפיח, מתפתחות מובלעות שיש בהן דומיננטיות של חמולות שמתעמתות עם חמאס, בין היתר סביב השליטה על הסיוע ההומניטרי. לפני כחודש חמאס הרג כ-20 פלסטינים שניסו לבזוז שיירות סיוע באזור רפיח, תוך שימוש במטולי אר-פי-ג'י, ובתגובה, אחת החמולות לכדה שני פעילי חמאס וראשיהם נערפו", מתארים גורמים במערכת הביטחון, ומוסיפים: "בחמאס מוטרדים מהתופעה. בכירי הארגון עוסקים בפומבי באיום, מאיימים כי ימגרו אותו בכוח, והארגון חידש את פעילות יחידת 'סהם' שתפקידה לעשות סדר עם החמולות".
שני הארגונים מעידים על שיתוף פעולה ותיאום מצוינים ביניהם, הן בנוגע להפעלת הסוכנים והן לחקירות, עוד משימה שבה עוסקים השב"כ ו-504 במקביל. לפני 2010 הייתה חלוקה ברורה יחסית בין השב"כ, שהיה אחראי על ארגוני הטרור, ל-504 שהיו אחראים על מנגנוני הרשות ועל כס"ב (כיסוי בסיסי, כלומר מידע תשתיתי). כיום, תנאי השטח והמערכה בעזה לא מאפשרים חלוקה דומה, ורבות מהמשימות זהות.
"האריס"צילום: משה מזרחיברקע מתחדדת שאלת ההגדרה הבסיסית של עזה, אזור היברידי שעליו שולטים גם צה"ל וגם חמאס כרגע, ולא ברור מה יהיה מעמדו בעתיד. "השב"כ ו-504 יצטרכו למצוא דרך כיצד לשלב בין תיאום מקצועי הדוק ביניהם, לבין אתגור הדדי וניהול ויכוח בריא, מהסוג שלצערנו התקיים מעט מדי ערב 7 באוקטובר", מסביר "האריס".
העוסקים בהפעלות סוכנים בשני הארגונים לא ממתינים לתחקיר כדי לבצע חשבון נפש מעמיק בנוגע ל־ 7 באוקטובר. "ביקורת עצמית וצניעות חייבות להיות הבסיס, אבל גם הבנת עומק לגבי הצד השני שמבוססת על שליטה בשפה ובתרבות. הדבר הזה מצוי בדי־אן־איי של יחידה 504 . קת"מ נדרש ללימוד מעמיק וממושך של תא השטח שעליו הוא אחראי ולא יכול להיות מוחלף בתדירות גבוהה. זהו תפקיד תובעני אבל רב־חשיבות, ולא פשוט למצוא אנשים מתאימים".
כרגע לא ברור כמה זמן תארך השהייה הישראלית ברצועת עזה, אבל בשב"כ וב־ 504 שומרים על גמישות ועל יכולת התאמה לשינויים. האתגר המרכזי יהיה תרחיש של צמצום או אף פינוי מלא של כוחות צה"ל מהרצועה בעקבות עסקה, בעיקר אם במסגרתה חמאס יישאר בעל השפעה, גם אם לא הריבון. המבחן המרכזי בעזה, שדומים לו יתפתחו בלבנון ובסוריה, יהיה כיצד לשמר נכסים יומינטיים, בפרט כאלה הקשורים למתן התרעה למתקפה, כמו זאת שלא הגיעה בבוקר 7 באוקטובר.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
