מתווה לוין-סער ראוי לדיון ציבורי ומקצועי רציני. בניגוד לרפורמת לוין, ההצעה הנוכחית זהירה ושקולה. היא מבקשת איזונים, כראוי.
בטרם נפנה למנה העיקרית – הוועדה לבחירת שופטים – חשוב לשים לב להסכמה המוצעת באשר לעקרונות "חוק יסוד: החקיקה". בעיניי זו בשורה של ממש שיכולה לשמש בסיס לכינונה של חוקה אמיתית לישראל. בשונה מהמצב הקיים, על פי המוצע יוגבלו הנושאים שבהם יעסקו חוקי היסוד רק לעניינים הראויים לחוקה; ייקבע הליך ייחודי לחקיקתם, תיקונם או ביטולם; ויידרש רוב לא קואליציוני בכל הנוגע לחוקי היסוד. כיוון שכך, ראויה גם ההצעה שבית המשפט לא יוכל להתערב בחוקי היסוד (למעט בחוקי הבחירות) ובכך תכובד ריבונות העם באמצעות נבחריו.
באשר לחקיקה רגילה, תישמר המילה האחרונה לבית המשפט אשר יוכל לפסול חוקים אם הללו סותרים חוקי יסוד. כך יוגן הציבור, ובעיקר המיעוטים, מפני עריצות הרוב, כנדרש וכמתחייב בדמוקרטיה מהותית. פסילת חוקים תיעשה רק במקרים שבהם הדבר נדרש על פי פרשנותם של רוב מכלל שופטי העליון (8:15). זהו איזון המכבד את הכנסת, מחד, אך לא מעניק לרוב הקואליציוני סמכות אבסולוטית, מאידך. לאחר התשבחות, חשוב להדגיש כי פרטי החוק שיוצע הם בעלי חשיבות גבוהה, מכרעת, וכרגע הם נסתרים מהעין.
כיצד ייבחרו השופטים? זהו הגביע הקדוש שמסעיר את החברה הישראלית בעשור האחרון והביא אותנו אל סיפה של מלחמת אזרחים. מוצעים שני שינויים בהרכב הנוכחי של הוועדה, הכולל תשעה חברים: הראשון, החלפת שני נציגי לשכת עורכי הדין בשני עורכי דין מנוסים, שייבחרו אחד על ידי הקואליציה והאחר על ידי האופוזיציה. השני, כלל ההכרעה לבחירת שופטים לעליון (7:9) ישונה, כך שיידרש רוב רגיל מקרב חברי הוועדה (5:9).
משמעות השינויים היא שאף שמספר השופטים בוועדה יישמר (3:9), השופטים יאבדו את כוח הווטו וניתן יהיה לצרף שופט לעליון בניגוד לדעתם. זהו הישג סמלי ומעשי למבקרי המצב הנוכחי
משמעות השינויים היא שאף שמספר השופטים בוועדה יישמר (3:9), השופטים יאבדו את כוח הווטו וניתן יהיה לצרף שופט לעליון בניגוד לדעתם. זהו הישג סמלי ומעשי למבקרי המצב הנוכחי. ואולם, בניגוד להצעות קודמות, הקואליציה לבדה לא תוכל למנות שופטים לעליון, משום שהיא לא תחזיק ברוב ישיר או עקיף בוועדה (4:9). תידרשנה הסכמות.
ההצעה איננה חפה מבעיות. כיוון שהקואליציה צריכה רק עוד קול אחד, סביר להניח שכל מחנה יבקש לבצר את עצמו וימנה לוועדה את הקיצוניים שבקרבו. זהו כלל הכרעה שיביא לכך שעורכי הדין שימונו לוועדה לא יהיו המקצועיים ביותר, אלא אלו שמובטחת נאמנותם הפוליטית-אידיאולוגית. בעוד שכלל ההכרעה התקף היום - שיזם, בזמנו, השר סער - הבטיח מינויים בהסכמה רחבה, ואכן המינויים האחרונים לעליון היו טובים עד סבירים, הכלל המוצע עלול ליצור "מרוץ לתחתית", שהתוצאה האפשרית שלו היא שכפול של המאבק הפוליטי בכנסת אל תוך בית המשפט העליון, תוך פגיעה באיכות המקצועית של השופטים. נראה לי שההבטחה של המתווה כי "יישמר הרוב המקצועי בוועדה" תמומש רק באופן פורמלי. מה שיקבע הוא האידיאולוגיה המחנאית.
בהינתן מלחמת הזהויות בישראל והורדת הידיים המתמשכת, פוליטיזציית-יתר של הרכב הוועדה עלולה להוות סכנה אמיתית
בהינתן מלחמת הזהויות בישראל והורדת הידיים המתמשכת, פוליטיזציית-יתר של הרכב הוועדה עלולה להוות סכנה אמיתית. תיקון אפשרי, שהצעתי לשר סער כבר בשבוע שעבר, הוא קביעה של כלל הכרעה של שישה מתשעה, כך שמנעד ההסכמה הנדרש אמנם יהיה נמוך מהקיים, אך גבוה מהמוצע במתווה ולכן יקטין את הסיכון למינויים אידיאולוגיים קיצוניים. רק בית משפט שאיננו מורכב מריבוי קולות קיצוניים יקבל לגיטימציה ציבורית לביטול חוק, כמוצע במתווה.
המתווה גם מציע כי בחירת שופטים לשאר הערכאות תהיה מותנית בהסכמה של לפחות נציג אחד מהקואליציה, מהאופוזיציה ומהשופטים. מתן כוח וטו לכל אחד משלושה גורמים על מינוי כל שופט בישראל עלול להתברר כמתכון משתק. אין ספק שכאן נדרש שינוי.
אחרי כל אלו, ראוי להדגיש: הקואליציה מוותרת על הכוחניות שאפיינה את הצעותיה עד כה ומחפשת פתרונות מאזנים. זוהי הרוח הנכונה שעשויה לייצב את הדמוקרטיה הישראלית.
ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) ופרופ' (אמריטוס) למשפטים באוניברסיטת בר-אילן
פורסם לראשונה: 00:00, 10.01.25
