מי שזכאי לתואר הפוליטיקאי המצטיין של השבוע הוא לא אחר מאשר רב-אלוף הרצי הלוי. אולי זה לא תואר שלובש מדים נכסף אליו, בטח מי שלא מתכנן קריירה פוליטית. אבל הלוי הצליח השבוע במקום שאפילו פוליטיקאים מנוסים מתקשים: מול המתקפות של שר הביטחון ישראל כ"ץ נגד צה"ל, הוא סיבך את הממשלה בנושא העיקרי שעל הפרק – חוק הגיוס.
ולא רק את הממשלה, אלא בראש ובראשונה את שר הביטחון, מי שניצב עכשיו בפני מבחן חייו. ושלא יובן לא נכון. כ"ץ רחוק מלהיות האהבל שתוכניות הבידור אוהבות לגלם. למעשה, הוא אחד מהפוליטיקאים הערמומיים והמנוסים בכנסת, שוחה כמו כריש במימי הפוליטיקה הפנימית, איש ביצוע, שאפילו כונה "בולדוזר" ביושבו כשר התחבורה. אין שום תכך שזר לו, אין תרגיל פוליטי שלא ראה בחייו, ויותר מפעם אחת גם היה שותף לו, אם לא ההוגה שלו.
האמביציה שלו הביאה אותו למקום שבו הוא נמצא, למרות הריבים הגלויים והסמויים שלו עם נתניהו, בדרך כלל על ענייני סמכויות וקרדיטים. אבל כמו המנטור שלו ומושא הערצתו, אריק שרון, יש דבר שהוא מקפיד בו: הוא סופר-רגיש לענייני סמכות. הצורך להראות לכולם מי בעל הבית. האירוע הראשון עם כ"ץ התרחש כבר בתחילת הפסקת האש עם לבנון. המערכת, כולל המועצות המקומיות, היו ערוכות להחזיר את התלמידים לצפון. בגלל שלא תיאמו את זה עם שר הביטחון, הוא לא איפשר לשנות את הנחיות פיקוד העורף וביטל את ההיתר.
שלא נתבלבל: שר הביטחון לשעבר, גלנט, פוטר בעיקר מסיבה אחת: הוא סירב להעביר את חוק הפטור מגיוס. נתניהו מינה את כ"ץ כשברור לשניהם, שהמשימה הרדיואקטיבית הזאת מונחת עכשיו לפתחו. מה שקרה בינתיים, זה שגם בצבא ניסו להראות לכ"ץ שהם בעלי הבית, כשאפילו על תאריך החזרה לצפון הם הדליפו לתקשורת בלי לעדכן אותו. ומכיוון שמדובר בדפוס קבוע אצל שר הביטחון החדש – או שמקבלים את המרות שלו או שיש מלחמות – אז יש מלחמות.
הרמטכ"ל מצא עצמו בסיטואציה שהוא במלחמה עם השר, והבין שמראים לו את הדלת – מה שאגב, כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, הוא זה שהיה צריך למצוא את הדלת בעצמו
הרמטכ"ל מצא עצמו בסיטואציה שהוא במלחמה עם השר, והבין שמראים לו את הדלת – מה שאגב, כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, הוא זה שהיה צריך למצוא את הדלת בעצמו. תפקידו הסתיים גם כך מאוחר מכפי שהיה אמור אחרי אותו מחדל של 7 באוקטובר. אבל מכיוון שהוא הבין נכון את מה שנרמז לו בממשלה – הוא החליט ללכת על הראש של הממשלה בנושא שבציבור יש קונצנזוס עליו – חוק הגיוס.
•••
כשהתמנה כ"ץ לשר האוצר, הטיל עליו נתניהו משימה איומה: למנוע העברת תקציב כדי שגנץ לעולם לא יזכה ברוטציה – משימה שנגדה את אחריותו המקצועית. בכך הוא נרשם כשר האוצר היחיד בתולדות ישראל שמנע העברת תקציב. כעת הוא ניצב בפני דילמה דומה, שמעמידה את צורכי הביטחון של ישראל מול צרכיו הפוליטיים של נתניהו.
בינתיים צה"ל בחן את צרכיו ואת יכולתו לקלוט חרדים והמסקנה הייתה, שצה"ל זקוק ל-12 אלף חיילים, ותוך 18 חודשים מעכשיו צה"ל מסוגל לקלוט חרדים ללא הגבלה. זאת הייתה גם תשובתו של הצבא לבג"ץ.
אז מה עושים? מחליפים רמטכ"ל. מביאים מישהו שיסכים לומר שצה"ל לא זקוק לחיילים האלה או שהוא לא מסוגל לקלוט חרדים.
המשימה של כ"ץ היא משולשת: לפטר את הלוי, למנות רמטכ"ל שהוא יס-מן ולדאוג שצה"ל יגיד שאינו זקוק לחיילים וכך להעביר את חוק הפטור מגיוס כדי שדרעי וגפני יהיו מרוצים
המשימה של כ"ץ היא משולשת: לפטר את הלוי, למנות רמטכ"ל שהוא יס-מן ולדאוג שצה"ל יגיד שאינו זקוק לחיילים וכך להעביר את חוק הפטור מגיוס כדי שדרעי וגפני יהיו מרוצים. אם לא יצליחו לחוקק חוק גיוס כתוצאה מעמדת הצבא, עוד עשוי להתברר שעדיף היה לממשלה את גלנט עם עמדת הצבא הישנה, מאשר את כ"ץ עם עמדת הצבא החדשה.
מהצד השני, טוענים גורמים בקואליציה, שזה הצבא ששינה את עמדתו מקצה לקצה. שבזמנו של גלנט ואותו רמטכ"ל, נאמרו דברים אחרים לגמרי. עמדת צה"ל הייתה אז שבשנתיים הראשונות אי-אפשר לגייס יותר מ-4,800 חרדים, ולאחר מכן אפשר יהיה לייצר מתווה של 5 אחוז יותר כל שנה. אפילו אדלשטיין יצא בביקורת על כך שבצבא דורשים לגייס מעט מאוד.
על הרקע הזה אפשר להבין את אירועי השבוע: את הלוי קשה לפטר על רקע אי-הנכונות שלו לשקר ולומר שצה"ל לא זקוק לחיילים. צריך תירוץ אחר, ובשביל זה יש לנו את דובר צה"ל, דניאל הגרי, על כך שהוציא הודעה על כך שמחלוקות מיישבים בחדרים ולא בתקשורת. שר הביטחון כינה את הגרי חצוף. "הפעם התנצלות לא תספיק", אמר לקצין שפיקד על מכונת המלחמה שנקראת שייטת 13, ומדברר את הרמטכ"ל. וכל זה אחרי שהוא עצמו מוציא הודעות נגד הרמטכ"ל, מנסה להוכיח שהוא הבוס באמצעות השפלת מפקדי צה"ל. ככה לא מנהלים משרד. ככה מתחנפים לבייס מדומיין של איציק זרקא וחברת הכנסת הזאת, נו, זאת שכמעט זכתה בפרס ספיר.
כ"ץ מצוי בין הפטיש של ביבי, שדוחף אותו להזיז את המחסום בפני חוק הפטור מגיוס, לבין הצורך ב-12 אלף חיילים, כשרבבות מילואימניקים כבר קיבלו צו מילואים של 70 ימים לשנת 2025.
ממה הוא פוחד, שר הביטחון. נתניהו הרי לא יפטר אותו, אחרי שפיטר את גלנט על רקע סירובו להעביר פטור מגיוס. מקומו של כ"ץ מובטח, עד כמה שמקומו של מישהו לצד נתניהו יכול להיות מובטח
ממה הוא פוחד, שר הביטחון. נתניהו הרי לא יפטר אותו, אחרי שפיטר את גלנט על רקע סירובו להעביר פטור מגיוס. מקומו של כ"ץ מובטח, עד כמה שמקומו של מישהו לצד נתניהו יכול להיות מובטח. אם כ"ץ לא היה כ"ץ, שחותר במרץ להיות ראש הממשלה אחרי נתניהו, הוא היה יכול וצריך לעמוד על הצרכים הביטחוניים של ישראל שדורשים גיוס מסיבי של חרדים, למרות עמדת נתניהו. הוא היה מקבל את הערכת הציבור וגם את הערכת הבייס הליכודי.
אם יתקפל – הציבור יבוז לו, הוא ייפגע בליכוד, וגם יהפוך לבובת הגרב של נתניהו. שרה נתניהו.
וחוץ מזה, מספיק דיבורים. אם כ"ץ יכול להחליף את הלוי – שיחליף. אם לא – שלא ינהל איתו מלחמות ששום דבר טוב לא יוצא מהן, רק פגיעה בצבא.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.01.25
