לכאורה, המתווה "בהסכמה" שפרסמו שר המשפטים לוין ושר החוץ סער מבורך - לפחות בשל ההבנה המשתמעת של שר המשפטים שהרפורמה הקודמת הייתה מסוכנת לדמוקרטיה. מבורכת גם ההכרה בצורך לחוקק את "חוק יסוד: החקיקה" שיסדיר את כללי המשחק. עם זאת, לא כל כך ברור השימוש בסיסמה "הסכמה היסטורית": הסכמה בתוך הקואליציה אינה הסכמה, בוודאי שלא "היסטורית". רפורמה חוקתית משמעותית עושים בהסכמה רחבה - יחד עם האופוזיציה. וכך ראוי גם בעניין הצעה זו.
לפי ההצעה, הרכב הוועדה לבחירת שופטים יכלול שני שרים, שני ח"כים, שלושה שופטים ושני עורכי דין (במקום נציגי לשכת עורכי הדין), אחד לפי בחירת הקואליציה והשני לפי בחירת האופוזיציה. על פניו יישמר הרוב המקצועי בוועדה - 5 משפטנים מתוך 9. בפועל, שום דבר לא מבטיח ששני ה"משפטנים" מטעם המפלגות הפוליטיות יהיו עצמאיים.
במקום הכלל הנוכחי של רוב מיוחד למינוי לעליון של 7 שופטים מתוך 9 - "תיקון גדעון סער" - מוצע כי יידרש רוב של 5 למינוי שופט לבית המשפט העליון ותמיכה של לפחות חבר קואליציה אחד וחבר אופוזיציה אחד. המשמעות היא שהקואליציה, שיהיו לה 4 קולות, תצטרך רק עוד קול אחד של האופוזיציה בשביל למנות שופט לעליון. זה יוביל לפוליטיזציה של ההליך, ובחירת השופטים תהפוך לסחר-מכר פוליטי. אילו הרוב לבחירת שופטי העליון היה נותר 7, זה היה פחות בעייתי. המשמעות הנוספת היא גם ביטול עקרון הסניוריטי - מה שגם יוביל לכך שבתוך זמן לא ארוך הקואליציה תוכל להשתלט על בית המשפט, בהינתן שיוכלו להשפיע גם על זהות הנשיא המשתתף בוועדה.
לא רק שמנגנון זה לא ימנע שיתוק של הוועדה, אלא הוא למעשה נותן תמריץ לא להגיע להסכמות. כי למה להסתפק במועמדים מוסכמים כאשר כל צד יוכל למנות את המועמדים הכי קיצונים שלו?
אך זה אפילו לא הדבר הכי חמור בהצעה, שקובעת שאם אין הסכמות על מינוי לעליון, "במקרה בו ישנם שני תקנים פנויים וחלפה שנה ללא מינוי", כל צד יציג שלושה מועמדים והצד השני יבחר אחד. לא רק שמנגנון זה לא ימנע שיתוק של הוועדה, אלא הוא למעשה נותן תמריץ לא להגיע להסכמות. כי למה להסתפק במועמדים מוסכמים כאשר כל צד יוכל למנות את המועמדים הכי קיצונים שלו?
לכן אין גם משמעות לדחיית תחולה החוק לכנסת הבאה - כל מה שלוין צריך לעשות זה לסרב למנות שופטים בוועדה הנוכחית. השופט אלרון צפוי לפרוש בספטמבר, ואז יהיו ארבעה תקנים פנויים בעליון. וכך, בכנסת הבאה (בין אם מהקואליציה או מהאופוזיציה), לוין יוכל להביא שישה שמות קיצוניים (שלושה על כל תקן) ויהיו חייבים לבחור מתוכם. כך יוכל למנות לעליון את אותם שני שופטים שכל הזמן רצה - "תנו לי רק שני שופטים".
קידום "חוק יסוד: החקיקה" וההבנה שרפורמות חוקתיות צריכות להיות מוחלות מהכנסת הבאה הם רעיונות בכיוון הראוי, אולם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים יביא לפוליטיזציה של בית המשפט העליון ולהקצנה ולהגברת הקיטוב במקום לבחירת שופטים מתונים בהסכמה רחבה.
פרופ' יניב רוזנאי הוא מנהל אקדמי משותף במרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, אוניברסיטת רייכמן
פורסם לראשונה: 00:00, 10.01.25
