חיילים יוצאים אל הקרב בשם ערך הניצחון וקדושת החיים. הפעולה הבלתי נתפסת של כניסה אל סכנת חיים מבחירה יכולה להתקיים רק כשיש סט ערכים ברור ומשותף. ומאחורי כל חייל מעגלים שלמים ששותפים ומטפחים את אותם ערכים – הורים, משפחה, זוגיות, חברים, מוסדות חינוך וקהילה. מעגלים של שייכות ומשמעות, מעגלים של חרדה ושל תפילה, שיצליח החייל לעשות עבודתו נאמנה. שישוב הביתה בשלום, בריא בגופו ונפשו.
מעגלי האובדן בישראל צפופים-צפופים. הכל קרוב, מוכר. אותם אנשים עוצרים את נשימתם בדאגה לבן, לבן דוד, לשכן ולחבר. אותם מעגלים מתפללים שהמטרות ברורות, שהזהירות נדרשת, שלא יהיה קורבן חינם.
הצבא נכנס שוב ושוב לאותם המקומות, כמו סיזיפוס הגולל את האבן במעלה ההר. במקביל אותו צה"ל בשבר פנימי עמוק ובסכסוך תמידי עם הדרג המדיני. והאמון? הוא אבד
ארבעה חיילים נפלו בשבת בבית-חאנון. רס"ם (במיל’) אלכסנדר פדורנקו, סמ"ר דנילה דיאקוב, סמל יהב מעיין וסמל אליאב אסטיוקאר. ארבעה עולמות. ארבעה יחידים שנושאים אינספור מעגלים שהתנפצו למשמע הבשורה. האובדן גדול מסך חלקיו. הוא לא רק אובדן של חיים יקרים ושל מי שהם עוד יכלו להיות, לא רק אובדן ענק ליקיריהם, אלא עוד סדק עמוק באובדן האמון.
חן ארצי סרורצילום: קובי קואנקס עשרה חיילים נפלו על אדמת בית-חאנון בשישה ימים. הצבא נכנס שוב ושוב לאותם המקומות, כמו סיזיפוס הגולל את האבן במעלה ההר. במקביל אותו צה"ל בשבר פנימי עמוק ובסכסוך תמידי עם הדרג המדיני. שר הביטחון עסוק בלעשות זובור לרמטכ"ל ולקדם חוק השתמטות במסווה של חוק גיוס. והאמון? הוא אבד.
עשרה הרוגים על אדמת בית-חאנון בשבוע מצטרפים לעוד רבים, רבים כל כך, בלחימה בלתי נגמרת. בכל “הותר לפרסום”, בכל פעם כשהלב נעצר אל מול הבשורות, מעגלים רבים כל כך מקווים כי לא לשווא. לא לשווא.
בלי חידוש האמון, בלי יראה אל מול קדושת החיים, לא נהיה ראויים לאובדן.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.01.25
